מומלצים לציבור הדתי
שרה28/03/2024
הי מישל, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
שרה28/03/2024
הי צפורה, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
מרדכי26/03/2024
בן 42, פנוי, 4 ילדים, חרדי, רקע חרדי, נאה מאוד, משמש כמלמד בת''ת, בריא ב''ה, משפחתי, חברותי ותקשורתי, מעוניין במתאימה. רקע: לא משנה. רמה דתית: חרדית. גיל: 18-32. מצב בריאותי: אפשרי אך: א. לא משהו שהוא מסוכן או מקצר חיים ח''ו, וכן לא מגביל אפשרויות ההולדה בע''ה. ב. שאינו חיצוני. מראה: נאה ומטופחת. ישנם פרטים נוספים שהייתי מעוניין לציין, אך איני יודע מה בדיוק דרוש, במידת הצורך, אפשר ליצור עמי קשר טלפוני בשעות הערב, או דרך המייל, ואשיב לשאלות על מנת לייצר מה שיותר התאמה בע''ה.
בית עסק: ענבי הגפן
שפרה26/03/2024
מעונינת לקבל הצעת מחיר עבור שבת חתן
שמואל25/03/2024
בירור והצעת מחיר! האם יש לכם אפשרות של הפלגה לילית (בשעות 21:00-23:00 בערב לערך) מאשקלון לאשדוד של כ75 איש, עם או בלי מסיבה על הספינה. הבירור מופנה ליום ראשון 07/04/2024, ואם כן מה המחיר! תודה
יצחק21/03/2024
מתעניינת לסופ״ש 10 מבוגרים 6 חדרים לתאריך 5/4 ועזיבה 6/4 ( שבת חתן)
אבי20/03/2024
מעונין בחדר לזוג לשבת הגדול קרוב מאד לבית הכנסת ולחדר האוכל אשתי נכה בתודה וברכה אבי אייזן
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
מירי18/03/2024
אשמח פרטים להזמנה לחופה
לאה18/03/2024
מבקשת הצעת מחיר לשבת הגדול , 2 לילות,עבור 37 איש מתוכם 5 תינוקות מתחת לגיל שנתיים.
מרים18/03/2024
פנוי למחר בר מצוה ברכסים, לא משהו גדול, צלום וגם חלק הסרטה
דניאל17/03/2024
אירוח שבת הדול במרכז הארץ
בית עסק: מחלקת הנופש
אליזבט16/03/2024
שלום מבקשת פרטים על בית ההארחה. אוכל, כשרות? בריכה? חדרים? בברכה אליזבט בראל
דבורה13/03/2024
שלום.האם יש אצלכם אירוחח בפסח(2 לילות ראשונים)?.במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי עלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה

פרשת השבוע - ביאורים בספר התניא לפרשת דברים

לימוד תניא יומי על פרשת השבוע

 

יום א (ג אב)

אגרת הקודש

סימן א

"ולית אתר פנוי מיניה למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית וכן לד' סטרין בבחי' א"ס ממש"

הנה כאשר יהודים מתאספים יחד, אשר, "אכל בי עשרה (יהיו מי שיהיו) שכינתא שריא", וכפי שמבאר רבינו הזקן ש"אף שאינם מדברים בדברי תורה" (או עוסקים במעשה המצוות), הנה עצם העובדה שעשרה מישראל מתאספים יחד בשלום ובאחוה, הרי זה גורם השראת השכינה ביתר שאת וביתר עוז,

שהרי גם בלאה"כ "מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיניה", אלא שענין זה הוא בהעלם והסתר, אך כאשר עשרה מישראל מתאספים יחד (באופן שאין ביניהם מחלוקת וכולם בדעה אחת), הרי זה ממשיך השראת השכינה (יותר מאשר הענין ד"לית אתר פנוי מיניה") בגילוי יותר.

ובפרט כאשר מתאספים יחד על מנת לבוא להחלטות טובות כיצד לעבוד את ה'.

(התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 30)

 

"וכן בבחי' שנה ונפש כנודע"

ענינו של כהן גדול הוא – היותו האיש היותר מובחר מכל באי עולם: בני ישראל – בחר בהם הקב"ה מכל העמים, וכפי שאנו אומרים "אתה בחרתנו מכל העמים"; מתוך בני ישראל גופא – בחר הקב"ה את שבט לוי; מתוך שבט לוי – את הכהנים; ומתוך הכהנים עצמם – את הכהן הגדול, כמ"ש "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים".

והנה, ידוע שישנם ג' הענינים דעולם, שנה ונפש. וכשם שבהענין ד"נפש" ישנו האיש היותר מובחר, שהוא הכהן הגדול – כך ישנו ב"עולם" המקום היותר מובחר, וכן ב"שנה" ישנו הזמן היותר מובחר.

ב"עולם" – המקום היותר מובחר הוא קודש – הקדשים: ארץ ישראל – "מקודשת מכל הארצות"; בארץ ישראל גופא – ירושלים מקודשת ביותר; בירושלים גופא – הר הבית, בית – המקדש, ועד לקודש – הקדשים.

ב"שנה" – הזמן היותר מובחר הוא יום – הכפורים: המועדים – "מועדי" – נקראים "מקראי קודש"; שבת – היא "קודש"; ויום – הכפורים – הוא "שבת שבתון", למעלה משבת.

ובשעה שהכהן הגדול נכנס לקודש – הקדשים ביום – הכיפורים, אזי נצטרפו כל ג' המעלות יחד – המובחר שבאדם, שבמקום ושבזמן.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 261)

 

"שהוא רק זיו והארה מבחי' הנק' שכינה השוכן כו' "

והענין הוא, דהנה כתיב ויטע הוי' אלקים גן בעדן מקדם, והיינו, שמעלת הג"ע על עולמות היא שבג"ע נאמר שם מלא, הוי' אלקים. דהנה, כללות העולם הוא מבחינת שם אלקים, ל"ב פעמים אלקים נאמר במע"ב, דאלקים מורה על ענין הצמצום וההעלם. ולא רק עוה"ז, אלא כל מה שנקרא בשם עולם, התהוותו היא ע"י ההעלם דשם אלקים. וענין ההעלם הוא לא רק שמצמצם את האור, היינו שהאור העליון אינו נמשך למטה, אלא עוד זאת, שהאור שיש בו גופא הוא בהעלם ובהסתר, והיינו שמעלים על הפנימיות, שבחיצוניות אינו ניכר כמו שהוא באמת. וכמו האופנים שהם ברעש גדול, שזהו מצד העדר ההשגה (כמבואר במ"א), והיינו, שגם האור שנרגש אצלם, הרי זה בהעלם ובהסתר, שאינם משיגים, שזהו ענין ההעלם שמעלים על הפנימיות. ועד שלמטה יותר נעשה ההעלם באופן שאלקים בגימטריא הטבע, והיינו, דאף שהאמת הוא שהכל הוא בהשגחה פרטית כו', מ"מ, נדמה שכן הוא מצד הטבע, שזהו ההעלם על הפנימיות. אמנם בג"ע כתיב שם מלא, ויטע הוי' אלקים, שמאיר בו גילוי שם הוי', היה הוה ויהיה כאחד, והיינו, שגם בשם אלקים שמורה על ענין העולמות, מאיר שם הוי' שלמעלה מעולמות. ולכן יש בג"ע גילוי אלקות, כמארז"ל יושבין ונהנין מזיו השכינה, שההנאה היא מענין הגילוי.

וביאור ענין גילוי שם הוי' שבג"ע, יובן מגילוי שם הוי' שבנפש האדם, שהרי נת"ל שענין הג"ע נעשה ע"י עבודת האדם, ולכן, ענין שם הוי' שבג"ע יובן מענין שם הוי' שבנפש האדם, כמ"ש כי חלק הוי' עמו, שבכל אחד מישראל יש שם הוי'. וביאור הענין, דהנה, אות יו"ד דשם הוי' מורה על ענין הביטול, והוא בחינת החכמה, וכמ"ש רבינו בהגהה בשם מורו המגיד, שבחכמה נרגש שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה. ואות ה"א מורה על ההתבוננות באופן של אורך ורוחב, והו"ע הבינה. ואות וא"ו הו"ע המדות אהבה ויראה, ובפרטיות יותר כל הששה מדות. ואות ה"א אחרונה הו"ע מחשבה דיבור ומעשה. והנה, כל ד' האותיות, היינו מכח החכמה עד מחדומ"ע, הרי יש בהם ענין התענוג. וכמו בחכמה, שבהמצאת איזה שכל יש תענוג, וכמו צהבו פניו של רבי אבהו שמצא תוספתא חדתא. וכן בבינה, דהתגלות עתיק הוא בבינה. וכן במדות יש תענוג, כמו אהבה בתענוגים, וכשם שהוא באהבה, כן הוא גם ביראה ושאר המדות, שיש בהם תענוג, ועד שגם מחשבה דיבור ומעשה יש בהם תענוג. וכשם שד' האותיות שבנפש יש בהם המשכת התענוג, כך יובן בד' אותיות שם הוי' שבג"ע, שעל ידם הוא המשכת תענוג העליון, שזהו שיושבין ונהנין מזיו השכינה, שהנאה הו"ע התענוג.

אמנם מזה גופא מובן שהתענוג שבג"ע אינו עצם התענוג, כי אם הארה מצומצמת בלבד. וכמו בהמשכת התענוג בכחות הנפש, הנה אף שיש תענוג בכל כחות הנפש, מ"מ, אין זה עצם התענוג, וכמו בהמצאת חכמה, אף שיש בזה תענוג, הרי החכמה לא נעשה דבר א' עם התענוג, וראיה לזה, שהרי אנו רואים שבשעת ההמצאה הרי הוא מתמלא עונג רב, ואח"כ כשנתיישן השכל אין בזה אותו העונג, ועד שכאשר מוסר השכל לזולתו אזי אין בזה עונג כלל, וטעם הדבר, כי, אף שהשכל בשרשו הוא בבחינת התענוג, מ"מ, בהתגלותו נעשה במציאות שכל, והתענוג שבו הוא הארת התענוג בלבד. ולכן, ככל שנמשך למטה מתצמצם התענוג יותר, שאינו דומה התענוג שבחכמה להתענוג שבבינה וכו' עד למחשבה דיבור ומעשה. וכמו"כ יובן גם בגילוי התענוג העליון שבג"ע, שהוא הארה מצומצמת בלבד. וזהו מ"ש ויטע הוי' אלקים גן בעדן מקדם, היינו, שבענין המשכת התענוג בג"ע ע"י שם הוי' נאמר הלשון ויטע, דכמו בענין הנטיעה למטה, הרי אף ששרש הפרי שגדל מכח הצומח שבארץ הוא מהמזל למעלה, מ"מ, אין ערוך כלל מתיקות הפרי לגבי המתיקות שבמזל, והיינו, דעם היות שכל הפרטים שבפרי באים ומשתלשלים מהמזל, שמחסד עליון נעשה המתיקות ומגבורה נעשה החמיצות שבפרי, מ"מ, הרי מובן בפשיטות שהמתיקות וחמיצות שבפרי אינם בערך כלל לחסד וגבורה שבמזל, וכמו"כ הוא גם בהמשכת התענוג שבג"ע, שהיא בדוגמת הנטיעה שהיא הארה בלבד.

(סה"מ תשי"ח עמ' קעו – קעח)

 

 

 

יום ב (ד אב)

"דאורייתא מחכמה היא דנפקת אבל מקורה ושרשה הוא למעלה מעלה מבחי' חכמה והוא הנקרא בשם רצון העליון ב"ה"

זה שכל העולמות בטלים במציאות לגבי (דקדוק אחד מדקדוקי) תורה, הוא בעיקר מצד זה ששרש התורה הוא בכתר שלמעלה מהחכמה שמצד בחינה זו, המצוות וכן כל דקדוקי ההלכות שבהם, הם מצד זה שכן עלה ברצונו ית', רצון שלמעלה מטעם. דבבחינת התורה כמו שנמשכה בחכמה, מכיון שהמצוות והדקדוקים שבהם (מצד בחינת החכמה) הם מצד הטעם, שבכדי שע"י התפילין יומשכו מוחין העליונים בעולמות צריכים להיות באופן כזה דוקא, הרי בהכרח שיש איזה ערך ותפיסת מקום להעולמות, ולכן מדייק זמירות היו לי חוקיך (דוקא) בבית מגורי, דכשעסק התורה שלו הוא באופן שיודע ומרגיש שכל דקדוקי התורה הם מצד זה שכן עלה ברצונו ית' (חוקיך), אזי נרגש אצלו איך שכל העולמות בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדקדוקי תורה, ובמילא, הדברי תורה שלומד הם לו זמירות (תענוג ושעשועים) גם בבית מגוריו, כי כל הרדיפות שסובל משונאיו אינם תופסים מקום אצלו, ויתירה מזו, שעי"ז נמשך כן גם בעולם, שהשונאים והרודפים מתבטלים, זמירות מלשון לזמר עריצים.

(סה"מ תשי"ז עמ' רנט – רס)

¯

והנה לאחרי העבודה דסור מרע ועשה טוב, צריכה להיות העבודה דבקש שלום ורדפהו, דשלום הו"ע התורה, כמארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה, דענין השלום הוא יחוד וחיבור ב' הפכים ע"י אור שלמעלה משניהם, וזהו"ע התורה שעל ידה משים שלום בפמשמ"ט ובפמשמ"ע. והענין בזה, דהנה, אורייתא מחכמה נפקת, ויש בזה ב' דיוקים, הא', שנפקת מחכמה אבל נמצאת בבינה, והיינו, שרק שרש התורה הוא בחכמה, אבל גילוי התורה הוא בבינה, ולכן איתא בזהר לפעמים שאורייתא מבינה נפקת. והב', שרק נפקת מחכמה, אבל שרשה הוא בכתר ובפנימיות הכתר. ומצד ב' בחי' אלו בתורה (כמו שהיא בבינה וכמו שהיא בחכמה ובכתר), הם ב' הענינים דמשים שלום בפמשמ"ט ובפמשמ"ע. שלום בפמשמ"ט הו"ע יחוד ז"א ומלכות. ובכדי שיהיה יחוד ז"א ומלכות, שהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתיה, הרי זה ע"י התורה כמו שהיא בבינה, דהגם שהבינה עצמה נקראת בשם שכינה, הרי זה לגבי החכמה דוקא, אבל לגבי ז"א ומלכות, הבינה היא חופה המקפת על שניהם בשוה, וכמבואר ע"פ על כל כבוד חופה, דקאי על בחינת הבינה שמקפת לז"א ולמלכות בשוה, ולכן הנה ע"י הבינה נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה. והיינו שגם בשביל בחינת תשובה תתאה, תשוב ה', שהו"ע יחוד ו"ה, צריך להיות עסק התורה, בחינת בינה, לפי שדוקא ע"י בחינת הבינה שהוא אור שלמעלה משניהם אפשר להיות יחוד ו"ה. וענין משים שלום בפמשמ"ע הוא בחינת תשובה עילאה, יחוד י"ה, שזה נעשה ע"י התורה כפי שהיא בחכמה (ובכתר), שעי"ז נעשה יחוד י"ה, הן מלמטה למעלה, שהו"ע העלאת ה"א עילאה לבחינת יו"ד, והן מלמעלה למטה, שהו"ע המשכת בחינת יו"ד לבחינת ה"א עילאה. והענין בזה, דתשו"ע מלמטלמ"ע היא העבודה באות ה"א עילאה, בחינת בינה, ותשו"ע מלמעלמ"ט היא העבודה באות יו"ד, בחינת חכמה. וההפרש ביניהם, שהעבודה מצד הבינה היא העבודה דאהבה, והעבודה מצד החכמה היא העבודה דיראה (כדלקמן).

(סה"מ תשי"ח עמ' קא)

 

"וכנודע ממ"ש ע"פ אשת חיל עטרת בעלה"

ישנו הענין שהכלה משפיעה להחתן, שזהו מצד מעלת ספירת המלכות ששרשה בבחינת רדל"א.

והסדר בזה – שתחילה ישנה השפעת החתן להכלה, שעל זה נאמר "משמח חתן וכלה", "שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א", ואח"כ ישנו הענין ששניהם שוים", "קול חתן וקול כלה", ואח"כ ישנו הענין שהכלה משפיעה להחתן, שזהו"ע "משמח חתן עם הכלה", "שע"י הכלה הוא משמח את החתן", שענין זה יהיה לעתיד לבוא, שאז תהיה ספירת המלכות (כלה) למעלה מז"א, כיון שיתגלה שרשה בבחינת רדל"א.

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 263 – 262)

 

"ונפשם תשתפך כמים נוכח פני ה' וכמארז"ל בספרי עד מיצוי הנפש כו' "

כדי שהתפלה תפעל על כל היום, צריכה להיות התפלה באופן כזה, שבשעת התפלה אינו יודע כלל ממציאות העולם; בשעה זו הוא מופשט לגמרי מהעולם, ויודע רק אלקות, ולאחרי כן, לאחרי התפלה, כשיוצא לעולם – הרי זה כמו אצל נח – "עולם חדש ראה".

וע"ד המסופר אודות הבעש"ט, שקודם התפלה היה מתבונן האם לאחרי התפלה ישאר חי בגופו. הוא לא היה בטוח בכך, מצד ה"כלות הנפש" שהיתה אצלו בעת התפלה.

וכדי שהתורה והתפלה יהיו כדבעי – צריך להיות "ויסגור ה' בעדו", העזר והסיוע מלמעלה.

וכדי לקבל את העזר שמלמעלה, הרי זה ע"י ההתעסקות עם הזולת, שאז – כמארז"ל על הפסוק "מאיר עיני שניהם הוי' ", שגם אצלו נעשה אור, ואז הענין ד"בא אל התיבה" הוא כדבעי.

(התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 159)

 

 

 

יום ג (ה אב)

"שכל ימי החול לא ירדו לפני התיבה הבעלי עסקים שאין להם פנאי כ"כ"

והנה ענין ג' הקוין באות ה' היינו שהמחשבה דיבור ומעשה שלו ממולאים מאור הקדושה, והיינו, שמלבד זאת שמקיים במחשבתו דיבורו ומעשיו את כל הענינים דתומ"צ, הנה גם בדברי הרשות הרי כל המחדו"מ שלו הם לשם שמים, ולא רק הענינים הגשמיים שעושה בהם המצוה, וכמו אכילת שבת, שהאכילה עצמה היא מצוה, אלא גם בדברי הרשות הנה כל עשיותיו הם כמו הכשר מצוה, ועובד בהם העבודה דבכל דרכיך דעהו, וכמו בענין העסק בפרנסה, שלא זו בלבד שהעסק הוא בתכלית הכשרות, שנזהר מאונאה, השגת גבול, לוה ואינו פורע והדומה, וגם אינו מוטרד ומושקע בהעסק, אלא מתייגע בהעסק רק בכח המעשה בלבד, כמ"ש יגיע כפיך, אבל מוחו ולבו פנויים לתורה ותפלה, הנה עוד זאת, שכל העסק הוא לשם שמים, בכדי שיוכל לתת צדקה ושאר המצוות, ובשביל זה הוא עוסק בפרנסה בכדי שיוכל לעבוד את הוי'.

(סה"מ תשי"ח עמ' קי)

 

 

 

יום ד (ו אב)

סימן ב

"אחר ביאתו מפ"ב"

ברשימת אדמו"ר הצ"צ על מאמר אדמו"ר הזקן הנ"ל, נרשם על המאמר בכתי"ק אדמו"ר הצ"צ, שמאמר זה נאמר "בלאזני בימים הראשונים".

וכיון שאדמו"ר הזקן עקר מליאָזנא לליאַדי בשנת תקס"א, ומאמר זה נאמר "בלאזני בימים הראשונים", הרי מובן שמאמר זה נאמר שנים רבות "לפני פעטערבורג", שהרי מאסר פעטערבורג היה בשנת תקנ"ט (שנתיים בלבד לפני המעבר מליאָזנא לליאַדי).

ואעפ"כ, סגנונו של מאמר זה הוא באופן דהשגה, דלא כרוב המאמרים שלפני פעטערבורג שלא נמשכו באופן של השגה.

וע"ד מ"ש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשיחותיו בנוגע לספר התניא, שאע"פ שנכתב "לפני פעטערבורג", הרי סגנונו הוא באופן המתאים ל"אחרי פעטערבורג", בהיותו יסוד תורת החסידות. וכן מצינו מאמרים יחידים נוספים מתקופת "לפני פעטערבורג", שנאמרו בסגנון השייך ל"אחרי פעטערבורג", ומאמר זה הוא אחד ממאמרים אלו.

(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 84)

¯

קודם לכן היה הסדר ד"אין דורשין במעשה מרכבה כו' ", ובזמן האריז"ל התחיל לגלות זאת החכמה, ומזמן לזמן נעשה הגילוי יותר ויותר, עד שהבעש"ט התחיל לגלות תורת החסידות, ולאח"ז ייסד אדמו"ר הזקן את תורת חסידות חב"ד, והמשיך ענין זה בהבנה והשגה, שאפשר להבין זאת לא רק ע"י השכל דנפש האלקית, אלא אפילו ע"י השכל דנפש הבהמית.

עיקר הגילוי התחיל מי"ט כסלו, כידוע החילוק בין המאמרים שאמר אדמו"ר הזקן לפני מאסרו בפּעטערבורג, להמאמרים שהתחיל לגלות "אחרי פּעטערבורג".

המאמרים הקודמים היו מלהיבים ("האָבן געברענט"), והמאוחרים – היתה להם כבר יותר שייכות לעולם, הם נתלבשו יותר בשכל אנושי.

וע"י הגילוי דתורת החסידות, שנתגלתה לכל, לא רק ליחידי סגולה אלא לכל בני ישראל, שזהו הפירוש ד"יפוצו מעינותיך חוצה", בלי שום הגבלות, הרי ע"י הגילוי דפנימיות התורה נמשך הגילוי בעולם, שזהו הגילוי דהגאולה שלימה – "קאתי מר".

ולכן עתה עיקר העבודה הוא לעסוק ב"יפוצו מעינותיך" – מעינות החסידות – "חוצה", ועי"ז יקרבו את הגילוי בעולם, בגאולה השלימה והאמיתית, במהרה בימינו אמן.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 244)

 

"קטנתי מכל החסדים ומכל כו' "

וזהו שמצינו באברהם אבינו, שהיה אוהב הראשון, כמ"ש אברהם אוהבי, שעבודתו באהבה היתה בבחינת השוב דוקא, כמאמר זכור אב נמשך אחריך כמים, שאהבה זו היא מצד הביטול, וגם האהבה שלו היתה באופן שהיה כלול בה גם מדת היראה שהו"ע הביטול, ולכן המשיך עי"ז את האור שלמעלה מהשתלשלות. וכמו"כ יעקב אבינו, בחיר שבאבות, היה עבודתו בתכלית הביטול, כמ"ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שזהו כמו הביטול דאברהם אבינו. ולהעיר, שבפעם הא' נאמר שהביטול דיעקב הוא כמו הביטול דאברהם אבינו. ובפעם הב' נאמר שהביטול דיעקב הוא למעלה יותר מהביטול דאברהם. והיינו, שיעקב הוא בחינת הת"ת, שהוא תכלית הביטול, וזהו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, בחינת חסד דקשוט, שהוא תכלית הביטול. ולכן גם ההמשכה שע"י יעקב קו האמצעי הוא אור עליון יותר, כידוע שקו האמצעי עולה עד הכתר, היינו בחינת פנימיות הכתר, דשאר הקוין מגיעים רק בחיצוניות הכתר, וקו האמצעי מגיע בפנימיות הכתר.

(סה"מ תשי"ח עמ' עח, עט)

 

"וא"כ כל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס"

ענינו של דוד הוא ספירת המלכות כמו שהיא באצילות, ואילו עני קאי על ספירת המלכות כפי שיורדת לבי"ע, "רגליה יורדות" – שזוהי העניות האמיתית, כי בעולם האצילות כל הענינים הם אלקות, משא"כ בבי"ע, ששם לאו איהו וחיוהי חד ולאו איהו וגרמוהי חד, הרי זה ענין של עניות אמיתית.

ומצד הביטול והשפלות בתכלית שיש בתפלה לעני (עניות אמיתית) לגבי תפלה לדוד – מגעת תפלה לעני למעלה יותר.

כלומר: בודאי ש"תפלה למשה" ו"תפלה לדוד" מתקבלות למעלה מצד עצמן (לולי "תפלה לעני"), כיון שגם ב"תפלה לדוד" ישנו ענין הביטול דלית לה מגרמה כלום, וכמו כן ב"תפלה למשה", שהרי "האיש משה עניו מאד גו' ";

אלא, שתפלות אלו מגיעות רק עד מקום מסויים, ועדיין ישנם שערים שבהם אינן יכולות לעלות מצד עצמן, כי אם ע"י "תפלה לעני" דוקא, שאין לך שער ש"תפלה לעני" אינה בוקעת אותו – כי, מצד תכלית הביטול והשפלות שב"תפלה לעני" מגיעים גם לענינים שבאין – ערוך כלל.

וכאמור, שכל מה שלמעלה מעלה ביותר יותר יורד  למטה מטה ביותר, היינו, שה"מטה מטה" הוא כלי לא רק ל"מעלה" סתם, אלא ל"מעלה מעלה", שלכן, אין לך שער ש"תפלה לעני" אינה בוקעת אותו.

וזהו מש"נ "תפלה לדוד הטה הוי' אזנך ענני כי עני ואביון אני" – דכיון שדוד הכיר במעלת "תפלה לעני" שמגעת למעלה יותר מ"תפלה לדוד", לכן הוסיף "כי עני ואביון אני", שעי"ז יגיע למעלה יותר מאשר ע"י "תפלה לדוד" מצד עצמו.

וההוראה מזה בעבודה:

אלה הנמצאים באהלה של תורה ובאהלה של תפלה, עומדים אמנם בתנועה של ביטול, כיון ש"כל הקרוב אל ה' . . צריך להיות יותר שפל רוח כו' ", אבל אעפ"כ, אין זה מספיק עדיין, כיון שיש להם שביעות – רצון מזה "ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות", ומצד השביעות – רצון הרי הם בבחינת מציאות.

הן אמת שאינו מציאות בפני עצמו, אלא מציאות של קדושה, שהרי מציאותו היא ש"שמת חלקי מיושבי בית המדרש", ובכלל עומד הוא בתנועה של ביטול מצד זה שכל הקרוב כו' הוא בטל יותר (כנ"ל), אבל אעפ"כ, הרי הוא בכל זאת "מציאות".

ועל זה באה ההוראה – שכדי לקבל הבחינה ד"גאה גאה", צריך להיות "בתכלית הביטול והשפלות", "בבחינת ביטול והעדר המציאות", היינו, לא רק שאינו מציאות בפני עצמו, אלא באופן של "ביטול במציאות לגמרי".

וכמו כן אלה שנתמנו להיות שלוחים של "(מאן) מלכי רבנן", וממלאים את השליחות של "מלכי רבנן", שזוהי השליחות של מלכות דאצילות בבי"ע – כיון שכל מברר צריך להתלבש בלבושי המתברר, נמצאים הם בעומק תחת, ומצד זה צריכים להיות בהעדר המציאות לגמרי, ודוקא עי"ז נעשים "כלי" להמשכה שבאין – ערוך.

ועפ"ז יובן גם מה שאומרים לאחרי שמונה – עשרה (בתפלת "אלקי נצור") "ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך":

כיון שרק לאחרי שמו"ע אומרים "ונפשי כעפר לכל תהיה ", משמע, שעד עתה, באמצע שמו"ע, לא היה עדיין ביטול זה, ואעפ"כ, מתמלאים כל הבקשות שבח"י ברכות דשמו"ע; ורק בשביל הענין ד"פתח לבי בתורתך" צ"ל הביטול ד"ונפשי כעפר לכל תהי' ".

והענין בזה:

בודאי שבכל תפלת שמו"ע ישנו ענין הביטול – שהרי קודם תפלת שמו"ע אומרים הפסוק "אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", וכללות תפלת שמו"ע היא "כעבדא קמי מריה ". ואכן דוקא מצד הביטול נעשה מילוי הבקשות שבתפלת שמו"ע; ואעפ"כ, כדי לפעול את הענין ד"פתח לבי בתורתך", לא מספיק הביטול שישנו עד עתה, אלא צריך להיות הביטול ד"ונפשי כעפר לכל תהיה ".

וטעם הדבר – כיון ש"פתח לבי בתורתך" הו"ע נעלה ביותר, שזוהי ה"פתיחה" בתורה כפי שהיא ללא מיצרים, בבחינת "מרחב העצמי", והענין דמרחב העצמי בא בנקודה (דביטול) דוקא. ובשתי אופנים: במרחב לגמרי, או בנקודה אמיתית שאין בה לא אורך ולא רוחב ולא עומק, העדר המציאות לגמרי. ובשביל זה צריך להיות הביטול ד"ונפשי כעפר".

וזהו שמצינו שדוד היה מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה – כי, מצד הביטול דדוד באופן ד"עני ואביון אני", פעל (לא רק בתורה שלמטה אלא גם) בתורה שלמעלה, לחבר אותה בהקב"ה, ששם הרי היא באופן של מרחב עצמי.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 76 – 73)

 

"משא"כ בזלע"ז הוא ישמעאל חסד דקליפה"

אמרו רז"ל שבשעת מתן תורה "החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון", וכשבא אצל בני ישמעאל, אמרו שאין ביכלתם לקבל את התורה, לפי שכתוב בה "לא תנאף", ודבר זה אינו בכחם, מכיון שישמעאל הוא איש החסד, וענין זה הוא אצלו מצד הטבע – הרי זה באופן ד"קיימא דחד סמכא", ולכן משתמש הוא במדת ההשפעה בכל מקום, גם במקום שאינו ראוי, וממילא אינו שייך להענין ד"לא תנאף".

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 13)

 

 

 

יום ה (ז אב)

סימן ג

"וילבש צדקה כשריון"

אמנם אף שנת"ל שהכלי להמשכת האור שלמעלה מהשתלשלות הוא ענין התשובה, והרי עיקר התשובה היא בלב, חרטה על העבר וקבלה על להבא, מ"מ, לא מספיק הביטול שבלב בלבד, אלא צריך שהביטול יהיה במעשה דוקא, דכיון שתכלית הכוונה היא שיומשך האור למטה כנ"ל, לכן הנה גם הכלי להמשכת האור שהוא הביטול, צריך להיות במעשה דוקא, והו"ע הביטול שבעשיית הצדקה. וזהו מ"ש וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו, דהנה, כובע ישועה הוא בחינת תושבע"פ, וכמשנת"ל בענין אני חומה זו תורה, שתושבע"פ היא בחינת בית מקיף הרחוק ששומרת לא רק את ריח בוגדיו, שהו"ע עבודת הבע"ת, אלא גם את ריח בגדיו, שהו"ע עבודת הצדיקים, דהשמירה לכל הענינים היא ע"י תושבע"פ, ובתושבע"פ גופא הרי זה ע"י סדר נזיקין, דרב יודא כולהו תנויי בנזקין הוה, וזהו כובע ישועה שהוא סדר נזיקין, כדרשת חז"ל עה"פ והיה אמונת עתך חוסן ישועות, ישועות זה סדר נזיקין, דלימוד סדר נזיקין הוא בבחינת להושיע משופטי נפשו. אבל אעפ"כ, לא מספיק לימוד תושבע"פ בלבד, אלא צריך להיות מעשה הצדקה, שזהו מש"נ וילבש צדקה כשריון, דאמיתית השמירה לכל הענינים שלא יהיה שום יניקה כו', הרי זה ע"י מעשה הצדקה דוקא, וזהו וילבש צדקה כשריון, שהצדקה נעשית שריון להגן מהחיצונים. ובפרטיות יותר, דהנה, שריון בגשמיות עשוי קשקשים על נקבים. וכמו"כ יובן בענין מעשה הצדקה, שעי"ז נעשים נקבים בלבוש העליון, ועד להמשכת האור כמו שאינו מלובש בלבושים כלל, דכאשר האור מלובש בלבושים הרי הוא בהגבלה, ואז יכול להיות נמשך רק בעולמות הרוחניים ולא בעוה"ז הגשמי, ובכדי שיומשך האור למטה הרי זה ע"י מעשה הצדקה דוקא. ולכן לא מספיק האור שלמעלה מהשתלשלות שנמשך ע"י תושבע"פ והביטול דתשובה, כי, להיותו אור המלובש בלבושים, אינו יכול להיות נמשך למטה, ודוקא ע"י מעשה הצדקה נמשך האור ע"י הנקבים, היינו בלא לבושים, שאין בו שום הגבלות כלל, ונמשך עד למטה מטה. אמנם כאשר המשכת האור היא בלי לבושים, אפשר שתהיה מזה יניקה לחיצונים. ועל זה הו"ע הקשקשים, דהיינו שחוזר ומאיר אור המקיף וסותם את הנקבים, שיומשך האור במקום הראוי, בקדושה דוקא. וזהו וילבש צדקה כשריון, שע"י מעשה הצדקה מתחדשים ב' ענינים, המשכת האור למטה בעוה"ז, ושההמשכה תהיה למקום הראוי דוקא.

(סה"מ תשי"ח עמ' פ, פא)

 

"בג"ע התחתון והעליון"

שיש ריבוי מדריגות בג"ע, דהגם שבספרים נזכר רק געה"ת וגעה"ע, הנה זהו רק בכללות, אבל בפרטיות יש ריבוי מדריגות לאין קץ, וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל. אמנם העבודה בשמחה ובטוב לבב היא נעלית יותר מרוב כל, שהיא למעלה מכל המדריגות שבג"ע, גם המדריגות היותר נעלות שבג"ע. דהנה, התענוג שבג"ע הוא תענוג נפלא ועצום, אפילו בגעה"ת, ומכ"ש בגעה"ע, שהרי התענוג שבגעה"ת הוא בריחוק שבאין ערוך להתענוג שבגעה"ע, וכן גם בשאר המדריגות שבג"ע שהם בריחוק שבאין ערוך זל"ז, וכמארז"ל שכאו"א נכוה מחופתו של חבירו, והרי ענין הכויה מורה על הריחוק באין ערוך שביניהם. והיינו, דכשם שתענוגי עוה"ז אין להם ערך להתענוג דג"ע, שלכן אמרו מוטב דלדייניה וליתי לעלמא דאתי, דאף שיסורי גיחנם הם יסורים גדולים ביותר, וכמ"ש באגה"ת בשם הרמב"ן שאפילו יסורים של איוב ע' שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם, אפילו כמו אחר שהיה כמה וכמה שנים בגיהנם, בשביל ליתי לעלמא דאתי, אפילו לגעה"ת, שמזה מובן גודל ריחוק הערך דתענוגי עוה"ז להתענוג דגעה"ת, הנה כמו"כ גם בג"ע גופא הרי מדריגה אחת היא באין ערוך למדריגה השניה, ולכן כאו"א נכוה מחופתו של חבירו, שענין הכויה הוא דוקא כאשר אין לו שייכות כלל לענין זה.

(סה"מ תשי"ח עמ' קעו)

 

 

 

יום ו (ח אב)

"והוא ירידת האור והשפע דש"ע נהורין שבזוה"ק"

"ישועות" קאי על בחינה נעלית ביותר, ובפשטות, כאשר מדברים אודות הצלה הנמשכת מלמעלה באופן נעלה יותר – הרי זה נקרא בשם "ישועה". ובפרט ע"פ הידוע ש"ישועה" קשורה עם בחינת ש"ע נהורין (אגה"ק סי' ג). עם כל הפירושים שבדבר, עד לתכלית העילוי שבזה – "שעשוע המלך בעצמותו".

(התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 29)

 

 

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

 

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני

כרך ה – לקוטי אמרים מחזור שלישי

להזמנות: 0527155039

 

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים