הנשמה מצד עצמה יש לה דחילו ורחימו, שהם תרין גדפין שמעלים אותה למעלה, מ"מ, האהוי"ר של הנשמה הם בהגבלה, והגםשהאהוי"ר של הנשמה הם למעלה מטעם ודעת, שהרי הנשמה היא חלק אלקה ממעל, וא"כ האהבה שלה היא למעלה מטעם ודעת, שזהו"ע האהבה מסותרת, מ"מ הרי זה בהגבלה, דמאחר שהאהבה של הנשמה היא מפני היותה חלק אלוקה ממעל, הרי האהבה היא מצד מציאותה, ואין בזה ביטול במציאות. ודוקא ע"י התלבשותה בגוף ונה"ב באה הנשמה לבחינת ביטול במציאות.

(סה"מ תשי"ח עמ' רפה)

"שהיא ירושה לנו מאבותינו"

ענינם של האבות ישנו בכאו"א מישראל, כמבואר בתו"א בפירוש הכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, שוארא הוא גם לשון עתיד שהוא לשון הוה, שתמיד יש בחינה זו בכל אדם, והיינו, שמצד ענינם של האבות שישנו בכאו"א מישראל נעשה הענין דוארא, גילוי אלקות, בכאו"א מישראל. וזהו באר חפרוה שרים, דענין החפירה הוא להסיר את הדברים המעלימים והמכסים, וחפירה זו היא ע"י האבות שבכאו"א, שעל ידם נעשית הסרת הדברים המעלימים כו'.

(סה"מ תשי"ח עמ' שיא)

יום ב (ח שבט)

"כי האבות הן הן המרכבה"

האבות הן הן המרכבה, וענין המרכבה הוא באופן שלמעלה מטו"ד, ובפרט שעבודתם היתה במס"נ בהנסיונות שהיו להם, מ"מ כל עבודתם היתה מצד מציאות הנשמה, ולא היה בזה בחינת ביטול במציאות. והיינו שגם נשמותיהם של האבות היו מלובשות בגוף, מ"מ לא היה גופם מעלים ומסתיר, שהרי היו מרכבה לאלקות גם מצד הגוף. ואף שענין המרכבה אינו מיוחד עם האדם הרוכב, אלא הוא דבר אחר, הרי מ"מ אין זה מעלים ומסתיר ומנגד כו'.

(סה"מ תשי"ח עמ' רפז)

יום ג (ט שבט)

"הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מהבינה שהוא הבנת השכל והשגתו"

הנה הרצון שמצד הטעם הוא בבחינת נשמה, שהיא בחינת בינה, כמ"ש נשמת שדי תבינם, ולמעלה יותר הוא בבחינת חיה, שהיא בחינת החכמה, כמ"ש החכמה תחיה בעליה, ואף שהוא למעלה מהבינה, מ"מ הרי היא כבר מקור להשגה, כמ"ש תחיה בעליה.

(סה"מ תשי"ח עמ' ריט)

"ולכן כל ישראל אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה'"

לאמיתו של דבר אינו מובן: איך יתכן שיהודי יעבוד עבודה זרה? הרי ישראל הם "מאמינים בני מאמינים", ואינם שייכים לכפירה חס-ושלום כלל.

ויובן ע"פ מ"ש הרמב"ם שההתחלה דעבודה זרה באה מצד זה שההשפעה שמלמעלה נמשכת ע"י הכוכבים ומזלות, ולכן השתחוו ונתנו כבוד להכוכבים ומזלות, בכדי שהכוכבים ומזלות ישפיעו להם השפעות.

ובשעה שנותנים כבוד ומשתחוים לכוכבים ומזלות – הרי זו עבודה זרה, שהיא מהעבירות החמורות ביותר, כדאיתא בגמרא: "חמורה עבודה זרה שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה".

ונמצא, שהסיבה שעבדו עבודה זרה היתה כדי שיקבלו מהם – לפי תפיסתם המסולפת – השפעות גשמיות, דהיינו, בשביל פניות אישיות.

וזוהי הסיבה שיהודים, שהם "מאמינים בני מאמינים", עלולים להיכשל, רחמנא ליצלן, בחטא ע"ז – כי אין זה באופן שהם עובדים ע"ז באמת חס-ושלום, כי אם בשביל פניות.

(זה שיהודי עובד את הקב"ה, אין זה רק בכדי שישפיע לו את צרכיו, אלא להיותו מסור ונתון אליו באמת ובלב שלם, "שלא על מנת לקבל פרס". משא"כ עובד עבודה זרה, להבדיל, הרי זה רק בשביל ההשפעות שמשפיעה).

(התוועדויות תשי"ז ח"ב עמ' 102 – 101)

יום ד (י שבט)

פרק יט

"שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה"

טבע האש שעולה תמיד מלמטה למעלה, ולכן יש צורך בפתילה כדי שיהיה האש נאחז למטה, כי מצד עצמו הוא עולה למעלה, ודוקא ע"י הפתילה נעשה ההמשכה למטה, שזהו ענין הכלי שממשיך את האור למטה. ובזה גופא יש צורך שלא תהיה הפתילה דקה ביותר, כי אז תכלה הפתילה מהרה ומיד יסתלק האש למעלה, ונמצא שההמשכה למטה היא ע"י גסות הפתילה דוקא. ולאידך גיסא, אם לא היה בו בחינת ההסתלקות כלל, לא היה מאיר ג"כ, וכמו במקום שאין אויר (מרתף) שאז נכבה במהרה, לפי שהאויר הוא גס המונע ומפסיק את עלייתו למעלה, ולכן נכלה האש מיד.

(סה"מ תשי"ט עמ' לט)

אש בטבעו עולה למעלה, עד שצריכים לחפש תחבולות שונות כיצד להמשיך את האש ולהחזיקו למטה שיאיר שם.

(התוועדויות תשי"ז ח"ב עמ' 121)

"דהיינו לעמוד בנסיון למסור נפשו אפי' שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד כגון להשתחות לעבודה זרה אף שאינו מאמין בה כלל בלבו וכו' "

האמת היא, שאפילו לעבוד עבודה זרה בשיתוף או משום ספק – אפילו אם אין זה אלא בדיבור בלבד או במעשה בלבד, בלי שום אמונה בלב כלל – גם זה עבודה גדולה ביותר, עד שגם על זה מוסר יהודי את נפשו, כדאיתא בתניא.

(התוועדויות תשי"ז ח"ב עמ' 102)

יום ה (יא שבט)

פרק כ

"אני ה' לא שניתי"

הנה בענין אני הוי' לא שניתי מבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, דלכאורה א"מ הרי ישנו סדר השתלשלות, והאור משתנה מעולם לעולם ונתצמצם לפי"ע כל עולם, עד שבעוה"ז האור מצומצם ביותר והוא בהעלם והסתר בתכלית דלכן נקרא בשם תחתון לפי שאין תחתון ממנו במדריגה, והרי זה שינוי בהאור. ומבאר שם, דאעפ"כ אין זה שינוי מצד האורות, דהגם שיש כמה חילוקים בהאור שאינו דומה האור כמו שהוא בעשיה לכמו שהוא ביצירה, וביצירה לכמו שהוא בבריאה ובבריאה לכמו שהוא באצילות וכן למעלה יותר, הנה חילוקים אלו הם רק מצד העולמות, שאין העולם כלי לקבל אור נעלה יותר, אבל האור עצמו נמצא בשלימותו ובמילואו למטה כמו למעלה. אך עדיין אינו מובן שהרי זה גופא שאין העולמות יכולים לקבלו הרי זה שינוי, ומבאר על זה דגם השינוי שמצד העולמות והמקבלים אי"ז שינוי, שהרי זה שהמקבלים אינם יכולים לקבל את האור הוא מצד המגן שישנו על הוי' והוא ההעלם דשם אלקים, והרי שם אלקים הוא שם קדוש מז' שמות שאין נמחקים, ולזאת הרי לגבי האור עצמו אין זה העלם כלל, שהרי אין עצם מסתיר על עצם כידוע, והיינו שגם מצד ההעלמות וההסתרים לא יש שינוי בהאור כלל. אך עדיין צריך להבין דלכאורה יש שינוי בהאור מצד הנבראים, שהרי הנבראים הם חלוקים זה מזה, והתהוות הנבראים הוא מבחינת האור דבר הוי', שלכל נברא יש דיבור נבדל מזולתו, וא"כ הרי זה שינוי בהאור. ומבאר על זה דבאמת גם זה אינו שינוי. ומבאר עפ"י המשל דאור השמש המבואר בתניא, דדוקא כאשר האור יוצא מחוץ להמאור אז הוא במציאות אור, אבל בהיותו בהמאור אינו מציאות כלל כי בטל במציאות ממש בהמאור. ולזאת הנה הדבר הוי' שמהווה תמיד את הנבראים והוא כל עיקר מציאותם, וכידוע דאין זה דומה כאשר יוצא לצורף כלי שהכלי תתקיים בלי האומן לפי שהוא יש מיש והאומן לא עשה מציאות הישות משא"כ בהתהוות היש מאין ואפס המוחלט הרי האור צריך תמיד להוות את הנבראים והוא כל עיקר מציאותם, והאור הרי הוא נמצא תמיד בהמאור, שהרי בהמאור לא שייך ענין הצמצום וסילוק ח"ו, והוא נמצא בכל מקום ומקום, גם במקום יש הנברא והדיבור המהווה מקיים ומחיה אותו, ומאחר שהנבראים והאור המהוום נמצאים תמיד בהמאור הרי הם בטלים בתכלית כביטול זיו השמש בהשמש, וא"כ מובן שגם מצד ישות הנברא לא יש שום שינוי כלל. וע"י ההתבוננות בענין אני הוי' לא שניתי נעשה אצלו תשוקה לב' ענינים, ברוחניות ובגשמיות. ענין הא' הוא דכאשר מתבונן אשר בכל סדר ההשתלשלות אינו פועל שום שינוי כלל, לזאת ירצה אשר כל כחותיו ורצונותיו יהיו רק באלקות. וענין הב' הוא דכאשר מתבונן אשר אני הוי' לא שניתי והכל נמצא בהעצמות, לזאת ירצה אשר גם בהיש הנברא לא יצטרך להיות ניזון מענינים אשר בחיצוניותם לא ניכר בהם אלקות, כ"א שיהיה ניזון מהעצמות, ניזון מזיו השכינה. וההפרש בין ב' ענינים אלו הוא, דענין הא' אשר כל כחותיו הרוחניים ובכללות הוא הכחות פנימיים ורצון ותענוג יהיו רק באלקות, הנה ענין זה הוא בכחו של האדם, וזאת היא העבודה שתובעים ממנו, דזהו"ע עבודת הקרבנות להקריב את הדם והחלב, שהדם הוא הנפש היינו החיות, והחלב הוא התענוג דער קאָך און גישמאַק, להקריבם ע"ג המזבח להוי' שיהיו רק באלקות. ודבר זה אפשר לפעול לא רק בזמן שביהמ"ק היה קיים כ"א גם בזה"ג ואדרבה מגו עקתא, דאָס וואָס ער דארף האָרעווען, איבערקומען דעם חושך כפול ומכופל, הנה עי"ז דוקא יכול להגיע למעלה יותר, שהוא מצד כח המס"נ שישנו עכשיו יותר מכמו בזמן הבית, אמנם ענין הב' והוא אשר לא יצטרך להיות ניזון מענינים שבחיצוניותם אינם אלקות כ"א שיהיה ניזון מזיו השכינה, הנה זה יהיה כאשר יעביר רוח הטומאה מן הארץ והוא הגילוי דלעתיד אשר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, שיהיה הגילוי אלקות במוחש, שיהיה גילוי כח הפועל בנפעל ויורגש אשר אין עוד מלבדו. וזהו ענין אני הוי' לא שניתי, דאף שהוא בכל עת ובכל זמן ובכל מקום, אמנם בכדי שיהיה הגילוי במוחש בכל עניניו, הנה זה יתגלה לעתיד דוקא ע"י העבודה עכשיו בעבודה הרוחניית שהוא עבודת הקרשים וקיום המצוות בגשמיות, אשר עי"ז מהפכים את השקר דעולם ומקשרים בעצמותו ומהותו, להיות גג ורצפה אחד ממש.

(סה"מ תשי"ט עמ' קיד, קטו)

יום ו (יב שבט)

"כי המחשבה היא ג"כ בחי' אותיות כמו הדבור רק שהן רוחניות ודקות יותר"

והטעם שאותיות המחשבה הם בהעלם לזולת. הוא, לפי שאותיות המחשבה הם בדקות יותר, והמחשבה היא מיוחדת עם הנפש, ומאיר בה ריבוי אור הנפש. וכמו שרואים במוחש ההפרש בין מחשבה לדיבור, דכאשר האדם נמצא בתנועה של תוקף המדות אזי אינו יכול לדבר כלל, לפי שתוקף המדה אי אפשר שתתגלה בהדיבור, וכמו"כ בשכל, שריבוי אור השכל אינו יכול להתצמצם באותיות הדיבור, משא"כ במחשבה שמאיר בה ריבוי אור השכל ותוקף המדות. ומצד ריבוי אור הנפש שבמחשבה, אי אפשר שיתגלה האור לזולת, כי אם לעצמו דוקא, דכיון שאדם קרוב אצל עצמו, לכן דוקא לעצמו אפשר שיתגלה אור הנפש. והיינו, שגם הקירבה היותר גדולה של הזולת, כמו הקירבה דאב ואח, אינה מספיקה שיוכל להרגיש את מחשבתו, וגילוי אור הנפש שבמחשבה הוא לעצמו דוקא, לפי שאדם קרוב אצל עצמו, היינו, שאין כאן מציאות שחוץ להעצמות שלו.

(סה"מ תשי"ז עמ' רמח)

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני

כרך ה – לקוטי אמרים מחזור שלישי

להזמנות: 0527155039

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il