מומלצים לציבור הדתי
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
מרדכי26/03/2024
בן 42, פנוי, 4 ילדים, חרדי, רקע חרדי, נאה מאוד, משמש כמלמד בת''ת, בריא ב''ה, משפחתי, חברותי ותקשורתי, מעוניין במתאימה. רקע: לא משנה. רמה דתית: חרדית. גיל: 18-32. מצב בריאותי: אפשרי אך: א. לא משהו שהוא מסוכן או מקצר חיים ח''ו, וכן לא מגביל אפשרויות ההולדה בע''ה. ב. שאינו חיצוני. מראה: נאה ומטופחת. ישנם פרטים נוספים שהייתי מעוניין לציין, אך איני יודע מה בדיוק דרוש, במידת הצורך, אפשר ליצור עמי קשר טלפוני בשעות הערב, או דרך המייל, ואשיב לשאלות על מנת לייצר מה שיותר התאמה בע''ה.
בית עסק: ענבי הגפן
שפרה26/03/2024
מעונינת לקבל הצעת מחיר עבור שבת חתן
שמואל25/03/2024
בירור והצעת מחיר! האם יש לכם אפשרות של הפלגה לילית (בשעות 21:00-23:00 בערב לערך) מאשקלון לאשדוד של כ75 איש, עם או בלי מסיבה על הספינה. הבירור מופנה ליום ראשון 07/04/2024, ואם כן מה המחיר! תודה
יצחק21/03/2024
מתעניינת לסופ״ש 10 מבוגרים 6 חדרים לתאריך 5/4 ועזיבה 6/4 ( שבת חתן)
אבי20/03/2024
מעונין בחדר לזוג לשבת הגדול קרוב מאד לבית הכנסת ולחדר האוכל אשתי נכה בתודה וברכה אבי אייזן
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
מירי18/03/2024
אשמח פרטים להזמנה לחופה
לאה18/03/2024
מבקשת הצעת מחיר לשבת הגדול , 2 לילות,עבור 37 איש מתוכם 5 תינוקות מתחת לגיל שנתיים.
מרים18/03/2024
פנוי למחר בר מצוה ברכסים, לא משהו גדול, צלום וגם חלק הסרטה
דניאל17/03/2024
אירוח שבת הדול במרכז הארץ
בית עסק: מחלקת הנופש
אליזבט16/03/2024
שלום מבקשת פרטים על בית ההארחה. אוכל, כשרות? בריכה? חדרים? בברכה אליזבט בראל
דבורה13/03/2024
שלום.האם יש אצלכם אירוחח בפסח(2 לילות ראשונים)?.במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי עלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה
דבורה13/03/2024
שלום.האם המתחם פנוי בפסח?במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי מיקום ועלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה
אורן13/03/2024
אשמח לקבל הצעת מחיר ראשונית לשבת בתאריך 16/17/אוגוסט מדובר על 12 חדרים, כ - 40 אורחים ( מבוגרים + ילדים ) פנסיון מלא, היפוך ארוחות, פינוי במוצאי שבת, צריכים חדר פעילות שלנו עם עמדת קפה לאורך השבת. מקרר בחדר הפעילות, או בחלק מהחדרים, כשרות בשר חלק, ללא בישולי גויים כלל. תודה, אורן.

תניא יומי - פרשת אחרי קדושים

ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ערוכים מכל כתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (בלה"ק).

תניא יומי - פרשת אחרי קדושים תמונה 1

יום ב' (ה אייר)


"מפני שיציאתן מההעלם והסתר הלב אל בחי' גילוי הוא ע"י הדעת ותקיעת המחשבה בחוזק והתבוננות עצומה מעומקא דלבא יתיר ותדיר בא"ס ב"ה איך הוא חיינו ממש ואבינו האמיתי ב"ה"

מצד החו"ב לא יוליד בנפשו התפעלות אמיתית, לפי שהענין הוא רחוק ממנו, שהרי אפשר שישיג היטב עשירות מופלגה של עשיר מופלג ומ"מ לא תתעורר בנפשו תשוקה לזה, לפי שהענין רחוק ממנו, וע"ד מ"ש בספרים שאיש כפרי לא תהיה לו תשוקה לבת מלך גם כאשר ידע מעלותיה כו', לפי שהוא רחוק ממנה לגמרי, וכמו"כ הוא בעבודה, שמצד החו"ב לבד לא תהיה ההתפעלות, אלא העיקר הוא ענין הדעת דוקא, שיקשר דעתו ויתקע מחשבתו כו', כמבואר בארוכה בתניא, והיינו שהדעת מקרב אותו להענין ואת הענין אליו, ולכן דוקא ע"י הדעת תהיה ההתפעלות כו'.

(סה"מ תשט"ו עמ' קצח)

 

"ומודעת זאת מ"ש בתיקונים כי בעולם הבריאה מקננא תמן אימא עילאה"

גם באורות פנימיים דאצילות המאירים בבי"ע הרי בבריאה חסר בחינת כתר וחכמה, ואינו מאיר רק בחינת בינה, דאימא עילאה מקננא בכורסיא.

(סה"מ תשי"ג עמ' קכג)

 

"וכמאמר אליהו בינה לבא ובה הלב מבין"

הדרגא השניה בכחות הנפש היא – התפשטות והתרחבות השכל שבבינה (שבא לאחרי נקודת השכל שבחכמה), שזהו כבר כשהאדם "מוריד" השכל באותיות ופרטים של הסברה (לעצמו ולאחרים).

שזה משתלשל מספירת הבינה, כנגד אות ה' דשם הוי' – כי ענין התפשטות והרחבת השכל הוא כמו צורת אות ה' (ביחס להנקודה דאות י').

ועל זה באה ההוראה מהמשנה – "איזהו גבור הכובש את יצרו":

מיהו הגבור האמיתי, מתי יודעים שיש לו התרחבות אמיתית בשכל (בינה) – כאשר יש אצלו ההתגברות דשכל, מוח שליט על הלב, ו"כובש את יצרו", שיצר האדם הוא בלבו, ובכדי לכבוש אותו, צריך לדרגא יותר נעלית, מוחין, ובזה גופא – התרחבות המוחין בבינה, ששליט על הלב, ועל ידי הלב – שלבא פליג לכולא שייפין – כובש את העיר קטנה זה הגוף, כבפסוק שבהמשך המשנה "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".

וזה מודגש גם בספירת הבינה למעלה, כי שלימות אמיתית דבינה, היא כאשר היא גוברת ומנהיגה את המדות.

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 332)

 

 

 

 

יום ג' (ו אייר)

"כדי להגדיל מדורת אש האהבה ברשפי אש ושלהבת עזה ולהב העולה השמימה"

אהבה כרשפי אש אמיתתה היא אהבה שלא ע"פ טעם ודעת, וכיון שאינה קשורה עם שכל, אין בה שום הגבלות, ולכן פעולתה היא כמו האש שמהרס את כל הענינים המגבילים ומגדירים ופורץ ועולה למעלה. ואהבה (כרשפי אש) היא העולה על כולנה, כמעלת הזהב על הכסף, והיא בחינת גבורה כו'.

(סה"מ תשי"ד עמ' קצד)

 

"וגם כי זה כל האדם ותכליתו למען דעת את כבוד ה' ויקר תפארת גדולתו איש איש כפי אשר יוכל שאת כמ"ש בר"מ פ' בא בגין דישתמודעון ליה וכו' וכנודע"

יש להקדים תחילה מ"ש בזהר שתכלית הכוונה דכללות הבריאה הוא בגין דישתמודעון ליה, שתהיה הידיעה באלקות, והיינו, דאף שלכאורה אינו מובן איך שייך שיהיה אצל נבראים ענין של ידיעה בהמציאות שלמעלה, מ"מ, כן איתא בזהר שכוונת הבריאה הוא בגין דישתמודעון ליה.

והענין בזה, דהנה, כללות הענין דידיעה באלקות אצל הנבראים הוא בספירת המלכות בלבד, ולא בשאר הספירות, והיינו לפי שספירת המלכות היא בחינת התפשטות הארה בלבד, שלכן התהוות הנבראים היא מספירת המלכות דוקא, דמצד שאר הספירות אין נתינת מקום להתהוות, כי אם מצד ספירת המלכות דוקא. וכן הוא בכללות ההשתלשלות, שכללות ההשתלשלות הוא מבחינת מלכות דא"ס, ועד שגם העולמות אצילות בריאה יצירה ועשיה הם מבחינת מלכות דא"ס, דמלכות דא"ס נעשה כתר ועתיק לא"ק, ומלכות דא"ק נעשה כתר לאצילות, וע"י העשר ספירות דאצילות הנה מלכות דאצילות נעשית כתר ועתיק לבי"ע. ולהיות שההתהוות היא מספירת המלכות דוקא, לכן שייך ענין הידיעה בספירה זו, להיותה שייכת לנבראים, שזהו שספירת המלכות נקראת בשם שכינה, על שם ששוכנת ומתלבשת בתחתונים. ולכן הנה מקום הידיעה באלקות הוא בג"ע, שבו מאיר מלכות דבריאה או מלכות דיצירה.

אמנם בספירת המלכות גופא, הנה בכדי שיהיה ממנה ענין ההתהוות, הרי זה ע"י לבוש דוקא, כמ"ש הוי' מלך גאות לבש, והיינו, דעם היות ספירת המלכות שייכת להתהוות, שזהו ההפרש בין שאר הספירות לספירת המלכות, דשאר הספירות אינם שייכים להתהוות, ורק ספירת המלכות שייכת להתהוות (כנ"ל), מ"מ, בכדי שתהיה התהוות הנבראים מספירת המלכות, הרי זה ע"י לבוש דוקא. וטעם הדבר הוא, לפי שבספירת המלכות יש ב' מדריגות, פנימיות המלכות וחיצוניות המלכות, שכן הוא בכל הבחינות שבה, עד לבחינת מלכות דא"ס, שיש בה הפנימיות והחיצוניות. ויובן זה ממה שאנו רואים בכח המלוכה שבנפש האדם למטה שיש בזה ב' בחינות, בחינה הא' היא התנשאות שמצד הזולת, ובמלך הו"ע ההתנשאות שמצד העם, ובחינה הב' היא התנשאות שמצד עצמו. והיינו, שההתנשאות שמצד העם היא בחינה בהמלך שהעם הוא בערך אליו ותופס מקום להתנשאות עליו עכ"פ, וההתנשאות שמצד עצמו, הוא בחינה בהמלך, שאין העם בערך כלל אפילו להתנשאות עליהם, להיותו מובדל מהם לגמרי, והיינו לפי שעצם הנפש הוא מרומם ומנושא מן הכחות, ומצד זה ישנו הענין דהתנשאות עצמי שבבחינת המלכות. וכמו"כ יובן בספירת המלכות למעלה, שבחינת  פנימיות המלכות היא בהבדלה לגמרי, והו"ע המלך המרומם לבדו. ולכן, בכדי שיהיה ענין ההתהוות מספירת המלכות הרי זה ע"י הלבוש דוקא, דענין הלבוש הו"ע הצמצום עד צמצום הראשון שהוא בחינת סילוק לגמרי, ודוקא עי"ז אפשר להיות ענין ההתהוות. ועוד זאת, שגם קודם הצמצום ישנו ענין הלבוש, והו"ע מחשבה הקדומה דאנא אמלוך, כי מחשבה היא לבוש, וכמו אותיות המחשבה שהם מלבישים מעלימים ומסתירים על האור, שלכן הנה אותיות המחשבה הם בספירת הבינה דוקא, שבינה מעלמת על עצם נקודת החכמה. וזהו שדוקא ע"י הלבוש, שהו"ע מחשבה הקדומה דאנא אמלוך וענין הצמצום, נעשה ענין ההתהוות מספירת המלכות.

והנה אף שההתהוות היא ע"י מחשבה הקדומה וע"י הצמצום, ודוקא צמצום הראשון שהוא בבחינת סילוק, מ"מ, הנה גם אחרי הצמצום יש בזה ב' מיני המשכות, מחשבה כללית ומחשבה פרטית, דמחשבה כללית כוללת כללות סדר ההשתלשלות כאחד, ומחשבה פרטית היא ההמשכה בפרטיות לכל העולמות, אצילות בריאה כו' עד עולם העשיה. והנה, ב' מחשבות הנ"ל אינם נפרדים זמ"ז (צוויי באַזונדערע מחשבות), אלא שגם במחשבה הכללית ישנם כל הפרטים שבמחשבה הפרטית, אלא שבמחשבה הכללית הכל הוא בהתכללות ואינו בפירוט, ובמחשבה הפרטית באים כל הענינים בפירוט, אבל גם בהמחשבה כללית ישנם כל הפרטים אלא שהם בהעלם. ויובן זה ממה שאנו רואים באדם למטה שמתעורר ברצון לבנות בית, שהתעוררות זו היא ברצון כללי שבא מצד הכוונה הפנימית והתענוג שיש לו בהבית, שמצד זה מתעורר ברצון כללי לבנות בית, והסדר הוא שבתחילה הוא בא במחשבה כללית, היינו, שאינו חושב עדיין אודות פרטי הבנין, החדרים ושאר הפרטים, ואח"כ בא במחשבה פרטית שחושב כל פרטי הבנין, ודוקא כאשר נשלמים כל הפרטים אזי נשלם התענוג והכוונה הפנימית, אבל אם יחסר פרט אחד לא יהיה התענוג בזה. ומזה מוכרח שגם בהרצון כללי ישנם כל הפרטים, דמאחר שהרצון כללי בא מצד התענוג והכוונה הפנימית, והתענוג והכוונה הפנימית נשלמים ע"י כל הפרטים דוקא, עכצ"ל שברצון הכללי משוערים כל הפרטים שיאמר אח"כ להאומן לבנות הבנין, אלא ששם הם בהעלם עדיין. וכמו"כ יובן למעלה שכל הפרטים ישנם גם במחשבה הכללית, ולמעלה יותר, במחשבה הקדומה דאנא אמלוך, והו"ע דשיער בעצמו בכח כל מה שיהיה אח"כ בפועל, אלא ששם הוא בכללות ובהעלם עדיין.

ועפ"ז יובן מ"ש בזהר שכוונת בריאת העולמות היא בגין דישתמודעון ליה ,דאף שענין הידיעה מצד עצמה הוא רק בספירת המלכות, מ"מ, כיון שכל הפרטים ישנם בהתכללות גם למעלה יותר, לכן ישנה גם הידיעה למעלה יותר. וכדאיתא בפרדס בענין ע"ס, דכך שיעור חכמתו ית' שע"י הע"ס יהיה גילוי אלקות בעולמות, דבכדי שיהיה גילוי אוא"ס בעולמות הוא ע"י העלם וריחוק כו', ושיערה חכמתו ית' שע"י הריחוק דע"ס יהיה הגילוי בעולמות, וכמו האצלת ספירת החכמה ומה שנאצלה באופן כזה דוקא, שעי"ז יהיה ההעלם והריחוק במדה כזו (אויף אַזוי פיל בריחוק), הרי זה בכדי שיהיה הידיעה למטה, וכמו"כ הוא גם בהאצלת ספירת הבינה ושאר הספירות. וטעם הדבר הוא לפי שגם בספירת החכמה משוער כבר כל הענינים שיהיו למטה, והיינו לפי שהכוונה היא המטה דוקא, ולכן משוער המטה גם בחכמה דאצילות. וכמו"כ יובן בענין הידיעה באלקות, דאף שהידיעה מצד עצמה היא רק בספירת המלכות, ולמעלה יותר עד עליית הרצון, מ"מ, להיות שענין זה נמצא בהתכללות גם למעלה יותר, לכן גם הידיעה היא למעלה יותר, ועד להידיעה בהעצמות.

ולהבין זה בפרטיות יותר יש להקדים מאמר הת"ז איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, דכשם שקודם הצמצום ישנו הענין דהוא ושמו, הוא היינו העצם ושמו הוא האור, כמו כן לאחרי הצמצום ישנו הענין דאיהו וחיוהי, איהו הוא העצם כמו שנמצא אחרי הצמצום, וחיוהי הוא מקור האורות, שהאורות הוא דבר שחוץ העצמות, וגרמוהי הוא האורות המתלבשים בהכלים. והנה, העבודה והעלאת מ"ן שמצד האורות מגעת רק בבחינת האורות והגילויים, והיינו, שאף שמגעת בעילוי אחר עילוי, מ"מ, הרי זה בבחינת האורות והגילויים בלבד, ולא בהעצם. אך העבודה והעלאת מ"ן שמצד גרמוהי, היינו מצד האורות המתלבשים בהכלים ומצד הכלים עצמם, הרי זה מגיע בהעצם ממש. ויובן זה ממה שאנו רואים למטה בהשפעת השכל שהרב משפיע לתלמידו, שיש לו רצון בההשפעה, ובפרט אם כבר השפיע לו פעם אחת שאז רוצה ביותר להשפיע לו עוד, משום רוחו דשביק בגויה, הנה הרצון להשפיע  הוא מצד ענין ההשפעה בלבד. ויש לומר בדרך אפשר שזהו גם כפי האופן שהשפיע לו בפעם הראשונה, דכיון שסיבת הרצון להשפיע הוא לפי שרוחו שביק בגויה, לכן הרי זה כפי אופן שהשפיע לו. וכל זה הוא כמו שהוא מצד המשפיע עצמו. אמנם ע"י התלמיד, שמחכים את רבו, אזי מגיע למעלה יותר. ובזה גופא יש ב' אופנים. אופן הא' הוא שהתלמיד מכין את עצמו להיות כלי ראוי לקבל את ההשפעה, והיינו, שענין זה שהתלמיד מכין את עצמו להיות כלי, שעושה מדבר שאינו כלי להיות כלי (ער מאַכט פון ניט כלי – אַ כלי), שזהו"ע של חידוש, הרי זה מעורר אצל הרב המשכה והשפעה חדשה. אמנם, אף שזוהי השפעה חדשה, מ"מ, הרי זה מבחינת אורות וגילויים בלבד. אך אופן הב' הוא שהתלמיד מקשה קושיות אל הרב, ומצד הקושיות והעלמות והסתרים צריך הרב למצוא עומק חדש בהשכל בכדי להסיר את הקושיות, הנה ענין זה מגיע למעלה יותר. והיינו, שאופן הא' הוא בדרך אור ישר, אך אופן הב' הוא בדרך אור חוזר שלמעלה לגמרי מאור ישר, ולכן עי"ז מגיע התלמיד בהמקור דאור חוזר ועד בהעצם ממש. וכמו"כ יובן למעלה שהעבודה שמצד הכלים מגעת למעלה יותר.

ויובן זה בעבודה, דעבודת נפש האלקית מצד עצמה אינה מגעת כי אם בבחינת  אורות וגילויים בלבד, והיינו, דעם היות שגם ע"י עבודת הנשמה מצד עצמה נעשה תוספות אור, מ"מ, הרי זה רק באורות וגילויים בלבד. אך כאשר נה"א חושבת ומתבוננת בענינים השייכים לנה"ב ומסבירה אותה לנה"ב, והיינו, דעם היות נה"ב מצד עצמה באופן דרוח הבהמה היורדת למטה, מ"מ פועלת בו נה"א לא רק שלא יהיה בירידה, אלא שיהיה בעליה, שזהו"ע של חידוש, שעושה מדבר שאינו כלי להיות כלי, הנה ע"י חידוש זה מעורר הוא למעלה המשכה חדשה, והיינו, שעי"ז שנה"ב נעשה כלי, אזי הכלי הוא לא רק באופן שמקבל אור, אלא שממשיך אור חדש. אמנם, גם המשכת האור חדש היא מבחינת  אורות וגילויים בלבד. אך כאשר נה"א פועל בנה"ב בחינת אתהפכא או אתכפיא, והיינו שעוד לפני שמסביר לו ואינו מבין עדיין, הרי הוא כופה אותו בקבלת עול, ועם היות נה"ב מעלים ומסתיר הרי הוא מהפכו מן הקצה אל הקצה, הנה עי"ז הוא מגיע בהעצם שלמעלה מאורות וגילויים. וטעם הדבר הוא, לפי שהכוונה היא בהמטה דוקא, ולכן ע"י העבודה בנה"ב מגיעים בהעצם.

ועפ"ז יובן מ"ש בזהר שכוונת הבריאה הוא בגין דישתמודעון ליה, והיינו, דעם היות שההתהוות היא מצד כי חפץ חסד, דטבע הטוב להטיב, מ"מ הרי יש בזה כוונה, והכוונה היא בגין דישתמודעון ליה. והיינו, דעם היות שענין הידיעה מצד עצמו שייך בספירת המלכות דוקא, וגם בדרגא נעלית יותר הרי זה רק עד בחינת עליית הרצון, כמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם השל"ה, מ"מ, להיות שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, דענין הדירה הוא כמו בדירת האדם שעצם ומהות האדם דר בהדירה, וכמו"כ הוא למעלה שהכוונה בדירה בתחתונים הוא שיהיה התגלות העצמות, הנה עי"ז גם הענין דבגין דישתמודעון לי' מגיע למעלה יותר, והיינו שהידיעה היא למעלה יותר עד להעצמות. וע"ד מ"ש בתניא דלית מחשבה תפיסא ביה כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתומ"צ כו'.

(סה"מ תשט"ו עמ' ג - ח)

¯

כשם שבאדם למטה נעשה ענין ההתקשרות וההתחברות ע"י הדעת, כמו כן הוא גם למעלה בכללות ענין ההשתלשלות, שהוא החיבור דעליון ותחתון, שענין זה הוא ע"י הדעת. והענין בזה, דהנה, בכללות ענין ההשתלשלות והבריאה ישנם כמה טעמים, כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך דר"ה שישנו הטעם דטבע הטוב להטיב, וכן הטעם שיתגלו שלימות כחותיו, ובגין דישתמודעון ליה. אמנם הטעם לכל הטעמים הוא מצד ענין הרחמים, שזהו הרחמים שמצד הרגש, וכידוע שברחמים יש ב' אופנים, אופן א', שהרחמים הם מצד הרוממות, דטבע המרומם להיות נמשך אל השכל, ואופן הב', שהרחמים הם מצד הקירוב וההרגש, דלהיות שמרגיש את זולתו לכן מרחם עליו. וענין זה שהרחמים הוא הטעם לכל הטעמים של ההשתלשלות (בגין דישתמודעון ליה, לגלות שלימות כחותיו, וטבע הטוב להטיב) הו"ע הרחמים שמצד ההרגש, וזהו שכללות ענין ההשתלשלות הוא ע"י הדעת, כי דעת הוא ענין ההרגש, ומצד זה נעשה ההתקשרות וההתחברות דעליון ותחתון שהו"ע ההשתלשלות.

(סה"מ תשט"ו עמ' כא)

¯

התכלית של כל התכונות ומעלות האדם (שכללותם – חכם, גבור, עשיר ומכובד), אינם רק שהאדם יגיע על ידיהם לידי שלימות, כ"א שבהם ועל ידם יהיה "דעהו", ידיעה בהשי"ת, ועד להתקשרות בהשי"ת ("אתקטרנא ביה כו'")

 

ויש לומר שזהו התוכן בדברי האריז"ל ש"האדם הקורא במשנה זו יכוין ביחוד הזה", איך שהד' תכונות בשלימות האדם מרמזים על "יחוד השי"ת בד' אותיות הוי' ".

לא די בכך שהאדם ילמד מהמשנה איך להגיע לשלימות (בחכמה, גבורה, עשירות וכבוד), כפירוש המשנה ע"ד הפשט, אלא צריך גם ללמוד מזה שהד' מעלות באדם נלקחים (וקיימים) מזה שהאדם הוא על שם אדמה לעליון, ולמעלה באדם העליון ישנם ד' מעלות אלו, (כנגד) הד' אותיות דשם הוי', שבהם ועל ידם נשתלשל כל סדר השתלשלות, ד' עולמות אבי"ע, ובפרטיות – בכל עולם גופא ד' דרגות (כנגד ד' אותיות דשם הוי'): חכמה, בינה, מדות (שעיקרם – תפארת) ומלכות.

ועד ש"נשתלשלו מהן" בעשר כחות הנפש דהאדם, ועד ל"דרכיך" של האדם, התחלקות בכללות בד' דרגות – "חכם", "גבור", "עשיר" ו"מכובד", כנגד כח החכמה, כח הבינה, מדות, ומלכות.

והעבודה של יהודי היא "בכל דרכיך דעהו", שבכל א' מהד' מעלות שלו (שבהם נכללת "כל דרכיך") יהיה "דעהו" בהדרגא למעלה שממנה נשתלשלה המדה.

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 331 – 330)

 

 

יום ד' (ז אייר)

פרק מה

 

"עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצות לשמן ע"י מדתו של יעקב אע"ה"

שם הפרשה "ויחי יעקב" – שכיון ש"יעקב" הוא "בחיר האבות", מהוים חיי יעקב הסך הכל ד"ספר הישר", ספר "אברהם יצחק ויעקב", ועל ידו נמשכים לכל בני ישראל כל עניני האבות שב"ספר הישר" (וההמשכה עצמה היא באופן ד"ישר יחזו פנימו) עד סוף כל הדורת.

ובפרט על ידי יעקב – שמדתו מדת התפארת, קו האמצעי, קו ישר, כלשון המשנה (אבות ריש פרק ב) "איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת כו' ". וראה לקוטי לוי יצחק פרשתנו עמוד רמח: "וכן בתניא פרק מה עוד יש דרך ישר כו' על ידי מדתו של יעקב אבינו עליו השלום שהיא מדת הרחמים כו', הרי שמדתו של יעקב, רחמים תפארת, נקרא ישר, וכמו שכתוב כי האלקים עשה את האדם ישר, ואדם הוא תפארת שם מ"ה (ולהעיר שמדובר בו בפרק מה בתניא). והאמור שם בפרק מו ויש דרך ישר כו' שהיא האהבה דכמים הפנים לפנים כו' שייך גם כן לתפארת, על דרך מה שכתוב "ישר יחזו פנימו".

(דבר מלכות פרשת ויחי אות א, ובהערה 8 שם)

 

 

 

יום ו (ט אייר)

פרק מו

 

"והוא כאשר ישים אל לבו מ"ש הכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם"

יש לבאר תחילה מה שהכתוב מדגיש את המעלה שבענין הידידות, שמצד זה שישראל נקראו ידידים אזי יחלצון ידידך, והיינו, לפי שידידות מורה על תוקף האהבה, וכמים הפנים לפנים וגו'.

(סה"מ תשי"ד עמ' קצג קצד)

¯

כאשר ישנו מצב של קושי כו' (החל מכללות הענין ד"אתם המעט מכל העמים", ובפרט בזמן הגלות כו') שיכול להביא לידי חלישות בענין העבודה, אזי העצה היעוצה, להתבונן באהבת הקב"ה אליו, היינו, שברגע זה ממש אומר לו הקב"ה "אהבתי אתכם" (כאו"א מישראל), ולכן מבקש ממנו ומתחנן לפניו לקיים תומ"צ ("אם בחוקתי תלכו" "אין אם אלא לשון תחנונים"), וכאשר יתבונן בזה – יתבטלו כל הספיקות והבלבולים כו', שהרי, במה נחשבים הם לגבי אהבת הקב"ה אליו ?!.... ולא עוד, אלא, שע"י התבוננות זו יתעורר ברגש של אהבה לה', שעי"ז תהיה עבודתו בכל עניני התומ"צ מתוך אהבה – שלימות העבודה, כמ"ש הרמב"ם בפרק עשירי דהלכות תשובה בביאור מעלת העבודה מאהבה, "מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו", "שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד".

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 475)

 

 

 

יום שב"ק (י אייר)

"והוציאם ממצרים ערות הארץ מקום הזוהמא והטומאה לא ע"י מלאך ולא ע"י כו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לשם כמ"ש וארד להצילו וגו'"

ידע איניש בנפשיה מעמדו ומצבו – שלא זו בלבד שאינו נמצא במעמד ומצב דביטול במציאות, אלא שחסר אצלו גם בביטול היש, ולא עוד אלא שמצד הישות שלו יכול להכשל במחשבה דיבור ומעשה אשר לא לה' המה, לא רק בדברים המותרים, אלא גם בדברים האסורים, ולא רק בשוגג אלא גם במזיד רח"ל, ועד כדי כך גדלה הישות שלו, שמשתמש ומנצל את התורה – כתר המלך, חכמתו ורצונו של הקב"ה – ואיך יתכן – שואל ומקשה – ש"הלילה הזה כולנו מסובין", שמבלי הבט על מעמדו ומצבו במשך כל השנה, נמצא בלילה זה במעמד ומצב שאינו שייך לענין של חטא, ע"ד ובדוגמת דרגת ביטול במציאות דעולם האצילות ?!

והתשובה לזה – "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו כו' " – שאין זה דבר חידוש, כבר היה לעולמים: במצרים היו בנ"י שקועים לגמרי במ"ט שערי טומאה, "הללו עובדי ע"ז כו' ", ועד כדי כך היה גודל השיקוע שלהם בטומאה, שלא היתה אפשרות להוציאם משם ע"י מלאך (כי, נוסף לכך שלא היה מצליח להוציא אותם, מי יודע מה היה קורה עמו ...), ואעפ"כ, נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו, דקאי על מלכות דא"ס ועצמות דא"ס שלפני הצמצום !

וגילוי זה (הוא לא רק סיפור שאירע בשנת ב' תמ"ח, אלא) חוזר וניעור בכל שנה ושנה, שלכן, מבלי הבט על מעמדו ומצבו (כפי שידע איניש בנפשיה), הרי, מצד גודל מעלת הגילוי בלילה הזה (שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו) נמצאים כל בנ"י בתכלית העילוי – "הלילה הזה כולנו מסובין".

(התוועדויות תשי"ב ח"ב עמ' 124 – 123)

¯

"לחמא עניא" ("לחם עוני") הוא מצה שנילושה במים בלבד שאין בה טעם, דלא כמצה עשירה, שנילושה במי פירות, יין שמן חלב ודבש, ויש בה טעם.

וענינם בעבודת האדם: מצה עשירה – מורה על הבנה והשגה (טעם), כמרומז בלישתה ביין שמן חלב ודבש, שיין ושמן קאי על חכמה ובינה, וחלב ודבש קאי על דעת שנחלק לחסד וגבורה, ולחם עוני – מורה על קבלת עול, שאין לו הגעשמאק (טעם) דהבנה והשגה, אלא עבודתו היא מצד קבלת עול, כמרומז בלישתה במים שאין להם טעם (שלכן אין מברכים על מים אא"כ שותה לצמאו).

וכיון שבמצרים היו בדרגא תחתונה ביותר, הרי, גם כשנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה לא היה הגילוי באופן פנימי, אלא באופן מקיף, שלא נמשך אצלם בהבנה והשגה, כי אם באופן של קבלת עול בלבד, ולכן גם המצה שלאחר חצות (כשנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה) היא "לחם עוני", כיון שמצד עצמם (לולי הגילוי מלמעלה) הם במעמד ומצב דמצרים.

ומעין זה בכל שנה ושנה – שהגילוי דממ"ה הקב"ה בליל הפסח הוא באופן מקיף (והמשכתו בפנימיות היא ע"י העבודה דספה"ע), שמתבטא (לא בהבנה והשגה, אלא) בקבלת עול דוקא, ולכן, גם המצה שאנו אוכלים כנגד המצה שלאחרי חצות היא "לחם עוני", להיותה מצד הגילוי מלמעלה (נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה), ולא מצד עבודת האדם, שמצד עצמו הוא במעמד ומצב דמיצרים וגבולים – "לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים".

(התוועדויות תשי"ב ח"ב עמ' 121 – 120)

¯

"האחר" שנזכר בהגדה קאי על דרגא נעלית ביותר, שכן, לאחרי שאומרים "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא השליח", מוסיפים גם "אני" הוא ולא אחר", "אחר" שלמעלה גם מ"מלאך" "שרף" ו"שליח". וכידוע הפירוש ש"אחר" (דרגא הרביעית) קאי על עולם האצילות.

ואעפ"כ, שוללים הענין ד"אחר", "אני הוא ולא אחר", כי גם עולם האצילות הוא בגדר ד"עולם", ולא עוד, אלא, שאפילו בגדרים ד"עולם" יש עולמות נעלים ממנו (עולמות הא"ס כו'), ועאכו"כ שעולם האצילות אינו בערך לדרגת האלקות שלמעלה לגמרי מגדר ד"עולם" – "אני הוא ולא אחר".

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 74)

¯

התחלת היום – "מודה אני לפניך מלך". הודאה, ביטול ויראה (שזהו"ע המלכות, "שום תשים עליך מלך". "שתהא אימתו עליך" (סנהדרין כב. במשנה וש"נ)). וסוף היום, "בידך אפקיד רוחי", עד לסיומה של ברכת המפיל, "המאיר לעולם כולו בכבודו". גילוי כבודו של הקב"ה ("המאיר כו' בכבודו") שמעורר רגש היראה והביטול, היינו שגם בשכבו לישון חדור הוא ברגש הביטול. ואדרבה, מכיון שבשכבו לישון מתעלם כח השכל, הרי ענין הביטול והקב"ע הוא בהדגשה יתירה (ע"ד הידוע שנקל יותר לפעול ביטול וקב"ע אצל מי שאינו בעל שכל גדול – ראה סה"מ לרמ"ח ס"ע קפז ואילך, תרפ"ה ע' רס ואילך, ועוד).

ולהעיר מהשייכות לחג הפסח – ש"נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם", הגילוי דכבודו של הקב"ה ("המאיר כו' בכבודו"), בהיותם במעמד ומצב של מיצרים וגבולים דוגמת השינה שאין לך מעמד ומצב של מיצר וגבול גדול מזה).

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 80 הערה 9)

 

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

כרך א – ליקוטי אמרים (900 עמ')

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

להזמנות: 0527155039

 

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים