במהלך השירות הצבאי אנו נדרשים לפעול על פי פקודות הצבא גם אם פקודות אלו לא פעם, אינן תואמות את אורח חיינו ודורשות מאתנו וויתור. מה קורה אם כן, אצל אנשים שהוויתור עבורם הוא כל כך גדול, עד שאינם יודעים איך לפעול, כמו דתיים בצבא?
השילוב בין דת וצבא הוא שילוב לא פשוט, לא פעם ולא פעמיים, מתוקף שירות צבאי, נדרש מהחייל הדתי להיות מעורב בפעילות מבצעית המתרחשת בימי שבת, לחיות כיחידה אחת עם חבר'ה חילונים אשר הדת מהם והלאה, לאכול במטבחים אשר רמת הכשרות שלהם אינה תואמת את הרמה אליה הוא רגיל, כל שכן, להיות בבסיס אחד עם בנות המין השני. למרות זאת, דתיים לאומיים רבים משרתים כיום ביחידות המובחרות של צה"ל וממלאים תפקידי מפתח מרכזיים.
היחס אל השירות הצבאי שונה בין הזרמים השונים של המגזר הדתי ובעוד שדתיים לאומיים מתגייסים לצה"ל בגאווה ומנסים להשתלב בחיי המדינה, זרמים אחרים אינם רואים את הגיוס לצבא בעין דומה.
אצל הזרמים החרדים למשל, לא מקובל לשרת בצבא. רוב לומדי הישיבות אינם מתגייסים לצה"ל כלל ואלו שכן, משרתים שירות של ארבעה חודשים בלבד (שירות מקוצר).
השירות הצבאי מעלה שאלות רבות בקרב דתיים ולא כל הדתיים בטוחים שאורח חייהם הדתי יקבל מענה במסגרת הצבאית. ישנן סוגיות רבות העומדות בפני החייל הדתי חלקן מצריכות התערבות של גורמים גבוהים יותר, וחלקן דורשות מיומנויות חברתיות מן המעלה הראשונה על מנת להשיג את מידת ההתחשבות הרצויה.
בכל הנוגע להלכה, אין מניעה להיות בחדר אחד עם בנות המין השני כמו גם שאין מניעה למקלחות משותפות. יחד עם זאת, כל חייל זכאי לאכול על פי מידת הכשרות הרצויה ומתוקף הגדרתו של צבא ההגנה לישראל, כצבא של העם, הוא מחויב לכבד את האמונה של כל אדם באשר הוא אדם ולתת לו מענה. כחלק מהשקפה זו, אפשר תמיד לבקש את התחשבותם של מפקדיכם כמו גם את התחשבותם של חבריכם ליחידה.
במידה ובחרתם שלא להתמודד עם קיום אורח חיים דתי בצבא ולהימנע מגיוס לצה"ל, על פי החוק, חובת הגיוס חלה על כל אזרח המדינה שהגיע לגיל המתאים כולל תלמידי ישיבה, המצהירים כי "תורתם אמונתם", בניגוד לעבר בו קיבלו פטור, אולם עדיין, הצבא אינו אוכף לחלוטין את גיוס תלמידי הישיבות השונים. כמו כן, בנות המצהירות על קיום אורח חיים דתי, כמו גם בנות נשואות או הריוניות, פטורות משירות צבאי בצבא ההגנה לישראל.
