עבור מי שאינם אוהבים את מראה אפם, זוהי עובדה רגישה. הם מרגישים חשופים וחסרי ביטחון, ופעמים רבות זה עלול להוביל אותם להימנעות מסיטואציות חברתיות או משיחות פנים אל פנים ואפילו לתחושות קשות יותר של ניכור ובידוד.
השאלה האם האף אכן מכוער, גדול מדי או עקום אינה בהכרח רלוונטית, וממילא מדובר בשאלה שהתשובה עליה סובייקטיבית. מה שיותר רלוונטי וחשוב הוא איך מרגיש האדם עם תווי פניו והאם הוא חושב שהאף אסתטי או תואם אותם. יש נשים ונערות שמילדות חלמו על אף מושלם,חלום שלרוב מתעצם עם השנים. כרגע לא נעסוק בשאלה הגדולה – האם ראוי או רצוי שיגשימו את חלומן זה – ונתמקד בשאלות הקטנות המלוות את מי ששוקל את האופציה.
ניתוח אף וההלכה
אנשים מאמינים – דתיים או מסורתיים – פעמים רבות ניצבים בפני דילמה שאפשר לקרוא לה פילוסופית: האם ניתוחים פלסטיים מטעמי אסתטיקה, ובכלל זה ניתוחי אף, אינם בגדר התערבות במעשה הבריאה? ואם כן – האם פירוש הדבר כי עליהם לשלול את האפשרות? יש פסיקות הלכתיות מרובות הנוגעות בסוגיה זו, ובהן באה לידי ביטוי קשת שלמה של דעות.
מעניין לדעת שרבים מהפוסקים מתייחסים לצורך בניתוח פלסטי-קוסמטי כצורך נפשי. זאת מכיוון שאנשים הסובלים מן המראה החיצוני שלהם עלולים לפתח תסביכים שונים ואף למצוא עצמם במצבים קשים – של דיכאון, של התבודדות וכו' – אשר ימנעו מהם קיום של אורח חיים תקין, ואף מימוש הזכות למצוא שידוך בן או בת זוג, להתחתן ולהביא ילדים. בעקבות כך נוטים רבים להסכים כי יש בסיס מוצדק לקיום הליך כירורגי, שהם רואים בו מקבילה של הליך רפואי לתיקון בעיה בריאותית.
המנתח ובחירתו
לניתוח עצמו קודמות פגישות עם המנתח, שבהן מעצב המטופל יחד עם הרופא את מראהו החדש של האף. חשוב לשתף את הרופאים המטפלים ברצונות ובחששות, להתריע על כל קושי – רפואי, גופני או אחר – ומעבר לכך, חשוב שהמטופל יהיה מרוצה מהדמיית האף טרם הניתוח.
בהקשר הזה חשוב לציין כמה קריטריונים חשובים לבחירת המנתח. כמובן, חשוב לבחור רופא מנוסה, המתמחה ומיומן בניתוחים פלסטיים מהסוג המסוים הזה. כמו כן, כאמור, חשוב שתהיה תקשורת טובה בין המטופל לבין הרופא, וזאת כדי לאפשר עבודת צוות יעילה טרום הניתוח – זה משפר משמעותית את סיכויי ההצלחה של הניתוח מבחינת רמת שביעות הרצון של המנותח. לכן יש לוודא שיש כימיה עם הרופא, ושהוא קשוב לכם ולרצונותיכם.
במה כרוך ההליך?
מי ששוקל ניתוח אף, חשוב שידע במה כרוך ההליך. ניתוח אף נערך בהרדמה כללית או באמצעות טשטוש בתוספת הרדמה מקומית. במסגרת הניתוח, שאורכו לרוב בין שעה לשעתיים, מפריד המנתח את העור משלד האף – העצמות והסחוסים – לשם חשיפת השלד ושינויו. יש שתי דרכים לעשות זאת – השיטה הסגורה, הנפוצה יותר, והשיטה הפתוחה. במסגרת השיטה הסגורה, חשיפת השלד נעשית באמצעות חתכים זעירים הנערכים בפנים חלל האף. בשיטה הפתוחה משתמשים בעיקר במקרים שבהם הניתוח מורכב במיוחד, ובה עורכים חתך קטן בבסיס האף, בין הנחיריים. החתכים מייצרים חלל בין העור לבין השלד, ובחלל הזה נעשית עבודתו של המנתח.
כשיש לו גישה לשלד, עובר המנתח ל"פיסול" האף באמצעות שיוף העצם ובמקרה הצורך גם שבירתה והזזתה. לפעמים יש צורך בהוספה של סחוס במקומות מסוימים – סחוס שנלקח לרוב ממקומות אחרים באף. משסיים המנתח את עיצוב האף, הוא משיב את עור האף למקומו ותופר את החתכים. בכל מקרה, גם בשיטה הפתוחה וגם בשיטה הסגורה, מדובר בחתכים זעירים. לאחר הניתוח נהוג לקבע את האף באמצעות סד גבס קטן, מה שמאפשר לו להחלים כהלכה בצורתו החדשה.
בימים שלאחר הניתוח האזור רגיש, ולרוב האף נפוח, מה שעלול להקשות מעט על הנשימה. אפשר לצפות גם לדימומים ולשטפי דם באזור שסביב האף – למשל מתחת לעיניים. אפשר להשתמש במשככי כאב, ומומלץ ביותר לנוח ולהימנע מפעילות מוגברת. כשבוע או שבועיים לאחר הניתוח יש להימנע מהרכבת משקפיים, מקינוח אף ומפעולות נוספות שעלולות להכאיב או לפגום באיחוי תקין של האזור.
תקופת ההחלמה לפעמים אינה נעימה אך לאחריה חשים רוב המנותחים כי איכות חייהם השתפרה פלאים, ורובם גם מדווחים על שיפור בביטחון העצמי ובכישורים החברתיים, שסבלו מן המצב הקודם.
