למוזיקה תפקיד מרכזי בהתוויית האופי והאווירה של האירוע, ועל כן שלב בחירת השירים לחתונה הוא משמעותי למדי ודורש השקעה רבה. המשימה עלולה להיות מורכבת למדי ולהעמיד את בני הזוג בפני התלבטויות מתישות: אילו שירים יקלעו בו זמנית לטעמם של החתן, הכלה ואופי הקהל? עם זאת, שרטוט האופי המוסיקלי של האירוע מעורר גם עונג, התרגשות וציפייה.
בחתונות מסורתיות מקובל יותר לבחור בתזמורת או בלהקה מאשר בתקליטן דתי, זאת על אף שני יתרונות גדולים של שכירת תקליטן דתי: לרוב היא זולה יותר מאשר שכירת תזמורת, וגם מאפשרת חופש רב יותר בבחירת השירים. בחירה של תזמורת, לעומת זאת, נשארת לעתים קרובות בגדר בחירה של סגנון.
בחתונות חרדיות או אדוקות מאוד נהוג לנגן מוסיקה חסידית, מוסיקה דתית מסורתית, דאנס דתי או מוסיקה מזרחית דתית, וחלה הקפדה מחמירה על מחיצת הפרדה בין נשים וגברים ברחבת הריקודים. אך בשנים האחרונות דתיים מהזרם הליברלי נוטים לשלב בחתונותיהם סגנונות נוספים: פרט לשירים דתיים ויהודיים, מתנגנים גם שירים ישראליים ואף לועזיים. כמו כן, לעתים בוחר הזוג לפנות במהלך הערב את המחיצה מהאולם על מנת לאפשר גם ריקודים מעורבים, ואף מוותר עליה כליל.
לרוב בשלב קבלת הפנים מתנגנת מוסיקה שקטה ורגועה על מנת לאפשר למוזמנים לנהל ביניהם שיחות ולברך את בעלי השמחה. לאחר החתימה על הכתובה, צועד החתן אל הכלה על "כיסא הכלה", ומכסה את פניה, לרקע מוסיקה עדינה (למשל: "אחותנו את"). לאחר מכן, החתן מתקדם לעבר החופה מלווה בהוריו או באביו ואבי הכלה, בעוד שחבריו קופצים ורוקדים לפניו לרקע מוסיקה חסידית קצבית (כמו "קול ששון וקול שמחה"). ההליכה של הכלה ומלוויה (הוריה או אמה ואם החתן) לעבר החופה נעשית דווקא לצלילי שירים שלווים ורכים (למשל: "אשת חיל"). בראשית הטקס מתחת לחופה בדרך כלל המוסיקה נפסקת או נחלשת, אך פעמים רבות היא חוזרת בעת שבירת הכוס (מוסיקה שמחה או המתקשרת למעמד באופן דתי, כמו השיר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"). הליכה לחדר הייחוד מלווה בשירים על פסוקים העוסקים בחתן וכלה.
שלב הסעודה מתאפיין בשירים שקטים ואיטיים המאפשרים ניהול שיחה, וכשמגיע הזמן למלא את הרחבה, הלהקה או התקליטן בוחרים שירים קצביים במיוחד על מנת ללבות את התלהבותם של האורחים. בעת הריקודים נוהגים להרכיב את החתן על כתפי חבריו, ולעיתים הזוג הטרי רוקד תחילה לבדו או עם בני המשפחה מסביב, כשהשאר צופים ומשתתפים בשמחה מבלי לרקוד. בחתונות אדוקות יותר, הכלה והחתן אינם רוקדים זה עם זה במשך כל הערב, ונשארים כל אחד בצד שלו מאחורי המחיצה.
כשמדובר בחתונה עם הפרדה, תחילה הלהקה או התקליטן ינגנו בסגנון חסידי קצבי או דאנס דתי (כמו "מאמינים בני מאמינים"), אך אם בקשו זאת בני הזוג, בהמשך הערב עוברים לריקודים מעורבים המשלבים גם שירי אהבה ישראליים ולועזיים.
