המטבח היהודי נבברך במבחר מתכונים, אנו מוצאים גם את אוזני המן הקרויים על שמו של המן בן המדתא האגגי, צורר כל היהודים.
במקור אוזני המן נקראו באידיש "כיסני פרג" - מאן-טאש. זהו המאכל המסורתי הנאכל בפורים, כמו סופגניה בחנוכה, מאכלי חלב בשבועות, תפוח בדבש בראש השנה וכו'. הדימיון בין מאן להמן הפך את שם המאכל ל-"המן-טאשן" (כיסני המן). בעברית קיבלו המאכל קיבל את השם "אזני המן".
הרבה טעמים ניתנו למהות השם אוזני המן, אחד מהם נזכר באתר חב"ד, מובא שם כי המן הרשע מסיפור המגילה הוא הסוד הכמוס בתוך הבצק. מבחוץ, אוזן המן היא סתם בצק. הטעם האמיתי חבוי בפנים. מעבר לחזות החיצונית הרגילה, ישנו המרכז של אוזן ההמן, השופע מתיקות.
כי זו מהות פורים, שכביכול ההשגחה העליונה היתה מכוסה מן העין. הנס נעשה בדרך הטבע, במקרה, תוך השתדלות. בכל מגילת אסתר לא נזכר שמו של הקדוש ברוך הוא, אפילו פעם אחת, מתחת לפני השטח פעלה יד אלוקית המכוונת את העולם לתיקון. את המתיקות במרירות התיקון ניתן לראות במילוי המבצבץ מתוך המאפה.
יחד עם זאת, עדיין תמוה מדוע גוי, צורר כל היהודים, המן, זוכה למאכל על שמו, יתר על כן, הזוי שכל היהודים, מנער ועד זקן, איש אשה וטף ממשיכים לחיות בדיסוננס תמידי מחד, בבית הכנסת מרעישים כדי למחות בכל עת ששמו מוזכר, ואילו מחוץ לבית הכנסת מנציחים את זכרו לטובה ועוד ובברכה "בורא מיני מזונות"...
מובא במדרש רבה על מעמד הר סיני: "ויתיצבו בתחתית ההר, א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה עליהם (הקדוש ברוך הוא) הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, (אחר כך קיבלו את התורה מחדש) דכתיב: קיימו וקיבלו היהודים".
הרבה שלוחים למקום ברוך הוא. המן היה אחד מהם...
משה רבינו, על גדולתו ומנהיגותו, חזונו המופלא והניסים שחולל, לא הצליח להביא את בני ישראל לקבל את התורה מתוך בחירה, למרות הניסים ושינוי סדרי הטבע, בני ישראל לא היו מוכנים לקבל את התורה מתוך רצון חופשי. לכך, כמוצא אחרון, הקדוש ברוך הוא כופה עליהם לקבל את התורה תוך שהוא מאיים עליהם, ובני ישראל "נאלצים" לקבל את התורה מתוך כפיה. לראיה, היעדרותו של משה רבינו למספר ימים, עירערה את האמונה באל מופשט, ואלה דרשו אלוקים בעלי נוכחות גרפית בעולמם - בדמות עגל זהב...
במעמד הר סיני בני ישראל הקדימו עשייה לשמיעה, שנאמר "נעשה ונשמע". שכך נוהג מי שכופין עליו לעשות דבר מה, קודם עושה את אשר מצווים עליו, ואח"כ מתעורר לשמוע ולהבין את התכלית - על מה ולמה.
בגזירות המן, היהודים לא חיפשו מפלט או עיר מקלט, הם גם לא הפעילו קשרים במסדרונות הממסד או חיפשו שורשים במדינות זרות כדי לקבל אזרחות או דרכון מגן לשעת צרה. היהודים גם לא המירו את דתם, אלא עמדו בגאון על זהותם היהודית והדתית, הם הקדימו שמיעה לעשיה - הם הבינו את גודל הנסיון ואת המשמעות של להיות יהודי, ומתוך זה מסרו נפשם על הזהות היהודית וקיום המצוות.
על הפסוק דרשו חז"ל: "ויסר המלך את טבעתו" אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב.
במקום כו נכשלו איומי האל, ושלל הניסים והנפלאות, במקום בו כשלו קדושים וטהורים, נביאים ומלכים, הצליח המן - להיות כלי ורצועת מרדות כדי להחזיר את בני ישראל למוטב ולהביא את ישראל לקבל את התורה מתוך בחירה ולא מתוך כפיה ואונס.
ואין הקדוש ברוך הוא מקפח את שכרו. המן היה האמצעי וכלי לזמנו ולשעתו כדי להביא לתיקון נשמות ישראל בדורו של מרדכי כדי לגלות את ההשגחה העליונה שנסתתרה מעומק חטאי הדור ההוא. רק על ידי גזרותיו הקשות הביא את היהודים לבחינת "ונהפוך הוא" -להקדים שמיעה לעשייה, להיות עם מאוחד ולקבל עליהם מחדש את התורה – והפעם מתוך בחירה.
לכן גם זכה למאכל על שמו, אוזני המן, הרומז על עניין השמיעה כנ"ל.
