חסידה צחורה / מילים: אלכסנדר פן, לחם עממי רוסי
חסידה צחורה נא אמורי
התשאי ברכתי לאימי
הוי אימי דמעתי לא תכירי
מרחוק תשמעי אנחתי
מבנה השיר: השיר מורכב מארבעה בתים, ארבעה בתים כנגד ארבע עולמות ורבדים בהם פועל האדם בעולם הזה: אצילות בריאה יצירה עשיה. במאמר הזה נעסוק בפרשנות לבית הראשון המתייחס לרובד של העולם הנגלה, עולם העשיה
חסידה צחורה נא אמורי
האדם נמצא בעולם מלא סתירות ובלבולים, פיתויים וגירויים, מבקש תשובה ולכן גם פונה בתחינה אל מקומות גבוהים ממנו, אל ערכי חסד ומוסר צחורים ומבקש - נא אמורי, מנסה למצוא משמעות בעשייה ובחייו, שואל ותוהה מחפש תשובה ומשמעות.
החסידה, עוף נודד, שורש אותיותיה חסד, בעלת כנף. כמוה, גם המלאכים הנבראים מהמצוות ומהעבירות אותם מקיים האדם, שנאמר "וישלח יעקב מלאכים לפניו", הם המלאכים שנבראו מכח תפילתיו ומעשיו. אותם מלאכים, עולים בסולם יעקב שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, עולים הם רצוא ושוב, עולים ויורדים, ממש כמעשה החסידה הנודדת, ומעלים את זיעת אפיך, את ההשתדלות שבעשיה, את המהות המזוקקת בפעולה הגשמית אל מקום גבוה.
לדוגמא מעשה צדקה לעני באמצעות מטבע, מבטא בפועל את הרצון הפנימי שלנו שהעני יהיה במקום טוב יותר בחייו, ולרצות למלא את חסרונו. אותם מלאכים מצד אחד מעוררים את הנקודה הפנימית לשאול - נא אמורי, לחפש את התכלית והמשמעות לחיים, ומאידך עולים ומעופפים בכנפי האהבה והיראה, בכח הכוונה של המעשה אל שמי מרומים.
התשאי ברכתי לאימי?
כשמגיעים למקום של שאלה כנה ואמיתית מוצאים גם תשובה. הנשמה שואלת את המלאכים ההולכים לפניה, האם מנחת הבכורים היא שלי, האם הברכות והתפילות הם אותנטיות והם שלי, או שהן עטופות באריזת צלופן ופרווה לשם התגדלות עצמית וכבוד? לדוגמא, במעשה הצדקה, האם אני פועל מתוך רצון להשפיע טובה לעני או כדי לנקות את מצפוני או להראות שאני "תורם"... האם אני באמת עולה ונוגע באמי - היא השכינה הקדושה. האם במלאכים שאני בורא מכח עשייתי ומעשיי הטובים, היש בהם כח לשאת את ברכתי, או שהם חסרים אברים ופגומים ושופך דמים אני, שהדם הוא הנפש, בבחינת הבל (ר"ת התשאי ברכתי לאמי), וקולי הוא זה הזועק מתוך האדמה, וברכתי ומנחתי נשארת בעולם העשיה, שנאמר "קול דמי אחיך זועקים אלי מתוך האדמה", מתוך האדמה דווקא, שהאני שלי משוקע עמוק בתוך עולם החומר והתאווה.
הוי אימי דמעתי לא תכירי
הנשמה, הכמהה להתאחד אם מקורה, לחסות תחת כנפי השכינה, דומעת. הוי אימי - אותיות ה, ו', י', משם הויה. ובהתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, הבירור עולה מאות ה' - מספירת המלכות, לאות ו' היא ספירת תפארת מתתא לעילא. לאמא עילאה היא אימי, ספירת בינה, אות ה' ומתאחדת עם אות י' ספירת החכמה ומשלימה את שם הויה לקיים "הויה אחד ושמו אחד". על כן, דמעתי לא תכירי. שיש שני סוגי דמעות - האחת באה מהכאה והתעורררות חיצונית והשניה באה מהכאה והתעוררות פנימית. הדמעה שהיא למעלה מהקול, מבטאת את האמת הצרופה, במקום בו המילים מסתתמות. וכשהדמעה נובעת מהכאה פנימית, מתוך אותה התעררות רוחנית ותשובה, היא מבטאת את תמצית הקול הפנימי, קולה של הנשמה לרצות לשוב אל מקורה האמיתי. על דמעה זו נאמר דמעתי לא תכירי - שדמעה זו יוצרת את השינוי ובמקום בו בעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים.
מרחוק תשמעי אנחתי
מרחוק ה' נראה לי, מרחוק, רק כשאני שם רחוק ממך, מלא כיסופים וגעגוע, רק במקום הזה, אוכל להשמיע את קול אנחה השוברת את גופו של האדם ומאפשרת לנשמה לזרוח ולהאיר. כי לפעמים הנפילה היא התכלית, שהרי מתוך שהנשמה גולה אל תוך הגוף מבררת את עולם העשיה ומרוממת אותו למקום גבוה יותר.
המשך השיר:
מרבדי האביב נפרשו
כל היקום לתחיה כבר קם
רק עיניי מבכי נמסו
בליבי היגון והמר
הזמיר והדרור חזרו
הלכו ויחיו את קינן
מלפני הדרכים נסגרו
מלפני הבוגדים הרעים
מה לי פה בנכר אסבולה
כציפור הכלואה בכלובה
אם חזון המוות יועידה
עוד אשוב לראותך עוד פעם
