רבים המקרים בישראל בהם בקשת הנפטר לא התממשה כפי שרצה, כל זאת בגין חוסר מודעות לנושא ולדרקוניות האופפת מעל החוקים במדינה. עולה בהתאם גם הדילמה של הורשת רכוש בעל ערך כספי זעום אך עם ערך רגשי גבוה, והרי רבים המורישים שבבעלותם חפצים בעל ערך סנטימנטלי רב אך אין ברשותם הממון להשכרת שירותיו של עורך דין לירושה מומחה בתחום.
למרות כל זאת, לעתים, ניתן להקל ראש ולמלא את בקשת הנפטר לפי חוק הירושה בישראל, בהסכמת היורשים החוקיים על פי דין. במידה וידוע על הבטחה שהבטיח המנוח להעברת חלק מרכושו ואף כולו לאדם שאינו אחד מן היורשים החוקיים, יומלץ ליורשים לקיים את רצונו של הנפטר ולהעביר מרצונם את הרכוש לאותו אדם. במידה ולא תתקבל הסכמתם לדבר, הרכוש יחולק לפי דין חוק הירושה.
לעומת זאת, בקרב המגזר הדתי, ניתן לעקוף את חוק הירושה בעזרת השענות על בתי הדין הרבניים. מנהג ידוע במגזר הדתי הינו הענקת הירושה ליורש הרצוי, לאו דווקא היורש החוקי, טרם המוות. אין לכך אסמכתא משפטית בענייני ירושה, אולם יש גיבוי מלא מאת בית הדין הרבני. בתי הדין הרבניים מורשים לתת אישור בסמכותם לצוואות שלא ניתנו כדין.
כיצד אם כן, ניתן להסדיר את כל עניין הירושה באופן חוקי וקביל? קיימות ארבע אופציות אפשריות. האופציות הן צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בעל פה או צוואה בפני רשות. העזרות בשירותיו של עורך דין ירושה עניין הינה הכרחית להתנהלות התקינה של ההליך.
צוואה בכתב יד מומלצת אך ורק לאלו המכירים את החוק על בוריו ויכולים לנסח במדויק את רצונם, כך שלא יתפרש לשני פנים. צוואה בפני עדים, הינה הסוג השכיח ביותר בישראל, בו נחתמת צוואה שנוסחה מראש על ידי עורך דין ירושות ונחתמה בנוכחותם של שני עדים שיתנו את הגושפנקא לרצון המוריש. צוואה בעל פה נערכת גם היא בנוכחות שני עדים והיא קבילה כאשר המוריש מוגדר כחולה הנוטה למות. במידה ולאחר 30 יום מיום עריכת הצוואה, סר איום המוות מעל לראשו של החולה, הצוואה נחשבת למבוטלת. סוג הצוואה הנדיר ביותר הינו צוואה בפני רשות, בה מתקיימת אמירה בעל פה אל מול שופט, נוטריון או רשם המאשר את נכונות הצוואה.
