רבים מגיעים לערב החתונה מבלי שיודעים דבר וחצי דבר על הטקס המרכזי של הערב, הלא הוא טקס החופה. בחתונות חילוניות נוצר הרושם שככל שהחופה יותר קצרה והרב יותר מבדח, כך החתונה תהיה יותר מוערכת על ידי המשתתפים, אולם טקס החופה הנו טקס בעל משמעות עמוקה מבחינת הדת היהודית, המנהגים הנהוגים בו הנם עתיקי יומין והכרות מעמיקה עם מנהגי הטקס תגרום למשתתפיו להבין את המעמד המרגש בו הם נמצאים.
המנהגים מתחילים כבר בהתחלה, בצעידה אל עבר החופה. על פי היהדות החתן והכלה אינם צועדים אל עבר החופה לבדם. המנהג הזה מתחלק לשלוש אפשרויות האחת היא שהחתן מגיע עם האבות והכלה עם האימהות, השנייה היא שהחתן מגיע עם הוריו והכלה עם הוריה והשלישית היא שהחתן והכלה צועדים יחדיו. לכל אפשרות המשמעות שלה אבל המוטיב הכללי מספר על עזיבת בית ההורים ותחילתה של דרך משותפת כמשפחה חדשה.
לפני הכניסה לחופה, החתן מגיע אל מקום מושבה של הכלה מכסה את פניה בהינומה ויחד הם צועדים אל עבר החופה לתחילתה של דרכם המשותפת. ישנן עדות הנוהגות להתחיל את טקס החופה בשבע הקפות שעושה הכלה סביב החתן. להקפות אלו ישנן מספר משמעויות אשר עיקרן בניית חומה סמלית סביב עצמה וסביב החתן, המיועדת לשמור ולנצור את כל שנמצא בתוכה.
החופה עצמה בנויה כמעין בית קטן, כסמל לבית אותו עומדים להקים החתן והכלה. במעמד הזה נוכחים השניים, הוריהם משני הצדדים כמו גם הרב המקדש ושני העדים, שמטרתם, לחזות ולהעיד שהאירוע אכן התרחש וקיים.
בזמן החופה הרב מברך את אלוהים ומודה לו על השפע שהעניק לנו, על האהבה שזכינו למצוא ועל כל הדברים בהם בירך אותנו בחיינו כבני אדם, כמו גם על הזכות לחיות בקדושה עם בחירת ליבנו, ברכה אשר מסתיימת בלגימה משותפת מכוס היין. אולם, בגלל שאינם נשואים, החתן אינו משקה את הכלה והיא לוגמת מהיין מידיה של אמה.
תחת החופה מתרחש טקס הקידושין בו החתן עונד טבעת סביב אצבעה של הכלה ומקדש את המעמד בעזרת ברכת "הרי את מקודשת לי". הטבעת מסמלת את המשכיות הקשר ואת חיבורם של שני בני הזוג הנפרדים לכדי שלם אחד.
לאחר ענידת הטבעת הרב קורא מהכתובה אליה התחייב החתן ומברך את שבע הברכות כאשר ישנן חתונות בהן נהוג שבני המשפחה שותפים לאמרת הברכות. שבע הברכות עוברות על גלגול חייו של האדם מרגע בריאתו ועד מעמד החופה הנוכחי וקושרות את כל האירועים הללו לכדי שמחה אחת גדולה אשר בסיומה, מנפץ החתן את הכוס ובכך מאחד את האירוע הפרטי יחד עם הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי.
כאשר החופה נגמרת האורחים מגיעים לשמוח עם החתן והכלה ויחד מלווים אותם אל חדר האיחוד בו הם שוהים יחדיו לבדם. רגע זה הוא חשוב כי מאפשר להם לעכל את המעמד המרגש בו היו נוכחים ולחוש כיצד השמחה הפרטית שלהם מאחדת אותם עם המשכיותו העתידית של עם ישראל.
