החזן שמואל לוין נולד בישראל (תשכ"ט) וקבל את השכלתו בבית-הספר היסודי "מוריה" בתל-אביב, בתיכון עירוני ב'-ג' ובישיבת בר-אילן בת"א. בסיימו את חוק לימודיו שירת בצבא, תחילה בחרמ"ש פיקוד-דרום ולאחר מכן בחיל הרבנות הצבאית.
במקביל ללימודיו ולשירותו הצבאי מצא שמואל לוין את הכשרתו כחזן במכון הישראלי לחזנות בת"א, בניהולו של מאסטרו אלי יפה. בין מוריו היו החזנים יצחק אשל ושמואל ברוך טאובה זכרונם לברכה, ויבל"ט החזנים נפתלי הרשטיק ומשה שטרן. בתום לימודיו במכון הישראלי לחזנות הוענקה לחזן לוין תעודת-אומן.
משרתו הראשונה של החזן לוין היתה בבית-הכנסת "ישורון" בתל-אביב, שם שימש בקודש במשך כארבע שנים. עם נישואין בחשון ה'תשנ"ג, עבר החזן לוין להתגורר בבני-ברק ואז החל תר בין בתי-כנסת רבים בישראל. הוא עבר לפני התיבה בבית-הכנסת הגדול של בני-ברק, רמת-גן, חיפה, תל-אביב, ראשון לציון ורעננה. כמו כן התפלל בבתי-כנסת רבים אחרים, והיה מבוקש להופעות ולתפילות.
בשנת תשנ"ז, לאחר שזכה בתחרות-החזנים ע"ש החזן יוסף לוסטיג ז"ל, נקרא החזן לוין לשמש בקודש כחזן הראשי של בית-הכנסת הגדול של דרבן, דרום-אפריקה. במשרה זו החזיק שש שנים רצופות. בתקופה זו הופיע בקונצרטים ואירועים רבים, וכן גם עם מקהלת הגברים של יוהנסבורג – מן המקהלות הידועות והחשובות בעולם הליטורגיה היהודית. הופעותיו של החזן לוין עם המקהלה זכו לשבחים רבים. גם כמה מגדולי עולם החזנות של ימינו – החזנים בן ציון מילר, יוסף מלובני, נפתלי הרשטיק ומשה שטרן – שיבחו את הופעותיו וכשרונו של החזן לוין.
החזן לוין גם קנה לעצמו שם של מרצה מרתק במגוון נושאים: הסטוריה, תנ"ך, מחשבת-ישראל, תורת יחסי-אנוש, מוסיקה, וכמובן – חזנות.
באמצע שנת תשס"ג עבר החזן לוין לגרמניה, והתמנה למשרת החזן הראשי בבית-הכנסת הגדול של מינכן, משרה בה החזיק עד לאחר הימים הנוראים ה'תשס"ט. בתשרי תשס"ט חזרו החזן לוין ומשפחתו לישראל, וקבעו את מושבם בעיר חדרה.
תפילותיו והופעותיו של החזן שמואל לוין בדרום-אפריקה ובאירופה זכו לשבחים רבים. בקולו – קול טנור לירי – מצליח החזן לוין לחדור אל נפש המאזין, ולקרבו אל התפילה. הוא מקפיד מאוד על הגיה נכונה והתאמת המוסיקה אל פירוש מילות התפילה. יכולתו לשיר כל יצירת חזנות מסובכת מחד, וכישרון האילתור הבלתי-רגיל בו ניחן מאידך, משתלבים יחד לחוויה ייחודית בכל התפילה ובכל הופעה.
החזן לוין שולח-ידו גם בהלחנה עבור עולם החזנות והתפילה, והחזן יוסף מלובני (ניו-יורק) גמר את ההלל על עבודתו היצירתית. כמה מלחניו – למשל לקדושה של מוסף ולקבלת-שבת – התקבלו בברכה ובחיוב ע"י קהל המתפללים.
