מומלצים לציבור הדתי
שרה28/03/2024
הי מישל, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
שרה28/03/2024
הי צפורה, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
מרדכי26/03/2024
בן 42, פנוי, 4 ילדים, חרדי, רקע חרדי, נאה מאוד, משמש כמלמד בת''ת, בריא ב''ה, משפחתי, חברותי ותקשורתי, מעוניין במתאימה. רקע: לא משנה. רמה דתית: חרדית. גיל: 18-32. מצב בריאותי: אפשרי אך: א. לא משהו שהוא מסוכן או מקצר חיים ח''ו, וכן לא מגביל אפשרויות ההולדה בע''ה. ב. שאינו חיצוני. מראה: נאה ומטופחת. ישנם פרטים נוספים שהייתי מעוניין לציין, אך איני יודע מה בדיוק דרוש, במידת הצורך, אפשר ליצור עמי קשר טלפוני בשעות הערב, או דרך המייל, ואשיב לשאלות על מנת לייצר מה שיותר התאמה בע''ה.
בית עסק: ענבי הגפן
שפרה26/03/2024
מעונינת לקבל הצעת מחיר עבור שבת חתן
שמואל25/03/2024
בירור והצעת מחיר! האם יש לכם אפשרות של הפלגה לילית (בשעות 21:00-23:00 בערב לערך) מאשקלון לאשדוד של כ75 איש, עם או בלי מסיבה על הספינה. הבירור מופנה ליום ראשון 07/04/2024, ואם כן מה המחיר! תודה
יצחק21/03/2024
מתעניינת לסופ״ש 10 מבוגרים 6 חדרים לתאריך 5/4 ועזיבה 6/4 ( שבת חתן)
אבי20/03/2024
מעונין בחדר לזוג לשבת הגדול קרוב מאד לבית הכנסת ולחדר האוכל אשתי נכה בתודה וברכה אבי אייזן
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
מירי18/03/2024
אשמח פרטים להזמנה לחופה
לאה18/03/2024
מבקשת הצעת מחיר לשבת הגדול , 2 לילות,עבור 37 איש מתוכם 5 תינוקות מתחת לגיל שנתיים.
מרים18/03/2024
פנוי למחר בר מצוה ברכסים, לא משהו גדול, צלום וגם חלק הסרטה
דניאל17/03/2024
אירוח שבת הדול במרכז הארץ
בית עסק: מחלקת הנופש
אליזבט16/03/2024
שלום מבקשת פרטים על בית ההארחה. אוכל, כשרות? בריכה? חדרים? בברכה אליזבט בראל
דבורה13/03/2024
שלום.האם יש אצלכם אירוחח בפסח(2 לילות ראשונים)?.במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי עלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה

לימוד תניא יומי - פרשת וארא

ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ופרשת השבוע, ערוכים מכל כתבי כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש.

פרשת "בא" - אני כבר אשב לבד בחושך
בפרשת השבוע פרשת "בא" הקב"ה ממשיך ומכה את המצרים בשלושת המכות האחרונות ומשה מורה לעם להתכונן לקראת היציאה הגדולה וההיסטורית מעבדות לחרות. ביחס למכה התשיעית, הלוא היא מכת החושך, התורה מתארת כיצד במשך שלושה ימים המצרים סבלו מחושך מוחלט, ששיתק את כל מצי...

יום א (כ טבת)

"כי הנה מדת אמת היא מדתו של יעקב הנקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין"

וזהו שמצינו באברהם אבינו, שהי' אוהב הראשון, כמ"ש אברהם אוהבי, שעבודתו באהבה היתה בבחי' השוב דוקא, כמאמר זכור אב נמשך אחריך כמים, שאהבה זו היא מצד הביטול, וגם האהבה שלו היתה באופן שהי' כלול בה גם מדת היראה שהו"ע הביטול, ולכן המשיך עי"ז את האור שלמעלה מהשתלשלות. וכמו"כ יעקב אבינו, בחיר שבאבות, הי' עבודתו בתכלית הביטול, כמ"ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שזהו כמו הביטול דאברהם אבינו. ולהעיר, שבפעם הא' נאמר שהביטול דיעקב הוא כמו הביטול דאברהם אבינו. ובפעם הב' נאמר שהביטול דיעקב הוא למעלה יותר מהביטול דאברהם. והיינו, שיעקב הוא בחי' הת"ת, שהוא תכלית הביטול, וזהו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, בחי' חסד דקשוט, שהוא תכלית הביטול. ולכן גם ההמשכה שע"י יעקב קו האמצעי הוא אור עליון יותר, כידוע שקו האמצעי עולה עד הכתר, היינו בחי' פנימיות הכתר, דשאר הקוין מגיעים רק בחיצוניות הכתר, וקו האמצעי מגיע בפנימיות הכתר.

(סה"מ תשי"ח עמ' עט)

¯

בנוגע ליום השלישי ש"הוכפל בו כי טוב" – כפי שכותב אדמו"ר הזקן בנוגע לגאולה די"ט כסלו (כנ"ל סל"ז) – מצינו בגמרא ש"טוב" אמיתי (שזהו הפירוש ד"הוכפל בו כי טוב") הוא "טוב לשמים ולבריות".

וע"פ מארז"ל בדיוק לשון הכתוב "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", מה שהקב"ה מצוה לישראל לעשות הוא בעצמו עושה – הרי כיון ש(נמסר לנו ע"י הצדיק, אדמו"ר הזקן, ש)הקב"ה כתב על י"ט כסלו יום שהוכפל בו כי טוב, מובן שיש בזה הן הענין דטוב לשמים והן הענין דטוב לבריות, היינו, שהקב"ה מצדו ממשיך ביום זה טוב אמיתי, וכיון שמדת האמת מבריח מן הקצה אל הקצה, מעומק רום עד עומק תחת, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין – ה"ז נמשך בטוב הנראה והנגלה הן בעניני "שמים" והן בעניני "בריות".

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 159)

 

"וכמאמר רז"ל רגלי החיות כנגד כולן"

ההנהגה צריכה להיות באופן ד"בכל דרכיך דעהו", שבכל הענינים כולם – לא רק בשעת התפלה, לימוד התורה וקיום המצוות, אלא גם "במאכלו ובמשקהו כו' ובהילוכו כו' " – ניכר שכולם בנויים מיוסדים ובאים מנקודת המרכז, שהו"ע "אמיתת המצאו", שאינו מוגדר לא במקום ולא בזמן, כי אם "נקודה" בלבד, אבל נקודה שכוללת בתוכה כל מה שלמטה הימנה, ע"ד מארז"ל "רגלי החיות כנגד כולם כו' קרני החיות כנגד כולם, למעלה מהן וכו' ", ועד לנקודה שאין לה ציור כלל, "דלא אתרמיז באות וקוצא כלל", שמורה על ביטול במציאות, שזהו ה"כלי" לעצמות ומהות, להיות דירה לו יתברך.

(התוועדויות י"ט כסלו תשט"ו)

 

 

 

יום ב (כא טבת)

פרק יד

"אלא סור מרע ועשה טוב"

אך כדי שיהי' אלקיכם בבחי' גילוי צריך להיות הענין דסור מרע, וזוהי התחלת העבודה, דהיינו, שיתבונן במעמדו ומצבו ויתמרמר בנפשו כו', שעי"ז פועל בעצמו לעקור את כל רצונותיו, שלא יהיו לו רצונות זרות, אלא רק רצון אחד להוי' לבדו. והו"ע קבלת עול מלכות שמים, שמשעבד עצמו לגמרי לאלקות שיהי' לו רק רצון אחד להוי' לבדו. ועבודה זו נקראת בשם תשובה תתאה, תשוב ה' תתאה, והיינו, שתמורת מה שפעל ע"י החטא שהשכינה (בחי' ה' תתאה) תהי' בגלות, הנה עתה פועל ע"י התשובה וקבלת עול מלכות שמים להשיבה למקורה ושרשה.

אמנם ההמשכה שע"י העבודה דסור מרע היא רק המשכת אור הממלא, שהרי העבודה דסור מרע ענינה לבטל את ההבדלה שפעל ע"י עונותיו שמבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ונת"ל שענין אלקיכם הוא אור המצומצם שמאיר בפנימיות ובגילוי בנפשו, שבכללות הו"ע אור הממלא בלבד. ולכן הנה לאחרי עבודת התשובה באופן דסור מרע, צ"ל תשובה נעלית יותר, והו"ע העבודה דועשה טוב, והו"ע קבלת עול מצוות, שזהו עשה טוב, דקאי על המצוות שנקראו טוב, כמ"ש אמרו צדיק כי טוב, ועי"ז נעשה המשכת אור הסובב. דהנה, טוב בגימטריא שם אהו"ה, וידוע שאהו"ה הוא ר"ת את השמים ואת הארץ אני מלא, דקאי על אור הסובב, כמובן מזה שכולל שמים וארץ בהשואה, שהרי באור הממלא יש הפרש בין שמים וארץ, כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואיתא במדרש נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, והיינו, שהגילוי בשמים הוא בבחי' יד ימין שהוא בבחי' גילוי יותר, כמו באדם שעיקר הכח הוא ביד ימין, ובארץ הוא בבחי' שמאל, יד כהה, וכיון שהפסוק את השמים ואת הארץ אני מלא כולל שמים וארץ בהשואה, הרי מובן דקאי על עצמות אוא"ס שלמעלה מהעולמות, דהיינו אור הסובב. וע"י העבודה דעשה טוב, שהו"ע קיום המצוות, נמשך אור הסובב. וכדאיתא בירושלמי עה"פ ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמ"ח (כללות המצוות), והיינו, שהתורה היא באופן דדברי בפיך, שמורה על הצמצום להיות בבחי' אור פנימי, דאף שהתורה היא דברי (דיבור שלי) ממש בעצמות אוא"ס, הרי, המשכתה למטה היא באופן של צמצום האור להיות בפיך, משא"כ המצוות הנה גם כפי שהם נמשכים למטה הם בחי' צל, שענינו מקיף, שלכן נקראים המצוות בשם לבושים, לפי שע"י המצוות נמשך אור הסובב.

והנה ב' העבודות דסור מרע ועשה טוב, שענינם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות, הם בחי' תשובה תתאה, אלא שהעבודה דסור מרע היא בחי' תשו"ת מלמטה למעלה, והעבודה דועשה טוב היא בחי' תשו"ת מלמעלה למטה. דהנה, ענין תשובה תתאה הוא חיבור אות ה"א תתאה עם אות וא"ו, שהוא יחוד ז"א ומלכות, יחוד קוב"ה ושכינתי', דמלכות הוא בחי' שכינתי', אור הממלא, וז"א הוא בחי' קוב"ה, אור הסובב. והיחוד דז"א ומלכות יכול להיות בב' אופנים, העלאת ה"א תתאה לבחי' וא"ו, שהו"ע תשו"ת מלמטה למעלה, והמשכת אות וא"ו לבחי' ה"א תתאה, שהוא תשו"ת מלמעלה למטה. וזהו ההפרש בין העבודה דסור מרע להעבודה דעשה טוב, שהעבודה דסור מרע, לעקור את רצונותיו הזרים ולקבל עליו עול מלכות שמים, היא תשו"ת מלמטה למעלה, תשוב ה"א תתאה, היינו, שמשיב את השכינה (ה"א תתאה) למקורה ושרשה, באור הממלא. והעבודה דעשה טוב, שענינה קבלת עול מצוות. היא תשו"ת מלמעלה למטה. שהו"ע המשכת אות וא"ו, אור הסובב, מלמעלה למטה.

(סה"מ תשי"ח עמ' צט, ק)

¯

איתא בלקו"ת שהסרת הערלה הו"ע "סור מרע". ומזה מובן, שבהוספה לזה ולאחרי זה צריך להיות גם הענין ד"עשה טוב" – להפיץ את האור דתורת החסידות, הדרכותי' ומנהגי'.

ובפשטות: כאשר באים לבית יהודי כדי למול ילד יהודי, יש לנצל את ההזדמנות והזכות – שלאחרי פעולתו בהעברת הערלה, "סור מרע", יוסיף ויתן לבעל – הבית תוספת כח ועידוד להוסיף גם בהקו ד"עשה טוב".

יש להתעניין אצל בעל – הבית ע"ד אופן הנהגתו בשאר הענינים, ובל ימלט, אשר, למרות הנהגתו הטובה ("ווי גוט ס'זאָל נאָר זיין") עד עתה, הרי, כיון ש"טוב" אין לו שיעור, יכולים תמיד למצוא ענין שבו ניתן להוסיף ולהתעלות עוד יותר.

וכל זה – אפילו בנוגע לענינים כאלה שהוא (המוהל) בעצמו עדיין לא אוחז בהם ("ער אַליין האַלט נאָך ניט דערביי"), כי, חבירו לא צריך לסבול בגלל החסרון שלו !...

כאשר מדברים עם יהודי, צריכים להסביר לו כיצד צריכה להיות הנהגתו של אדם השלם: אדם השלם הוא בהיותו "אדם" – כפירוש השל"ה – ע"ש אדמה לעליון. וכיון שה"עליון" – הקב"ה – הוא אין – סוף, הרי, עד כמה שתהי' הנהגתו הטובה של הנברא, יש לו עוד ענינים שיכול להוסיף בהם יותר, עד אין – סוף.

ובמילא, כאשר הקב"ה מזכה אותו בענין של העברת הערלה, הרי, בידעו שסדר העבודה הוא "סור מרע ועשה  טוב" עליו להתעניין ולברר אצלו מה הם הענינים שיכול לתקן, והוא – המוהל – צריך להורות לו כיצד לתקנם וכו'.

ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, שהרי, היכולת על זה – ניתנה לו מלמעלה – בכך שמינוהו (מלמעלה) ל"מוהל" שביכלתו להסיר הערלה.

ועד"ז בנוגע ל"שוחט", שענינו – כדברי הגמרא בנגלה דתורה – "אין ושחט אלא ומשך", היינו, משיכה מרשות לרשות, מרשות הרבים לרשות היחיד דיחידו של עולם,

כך שבכחו וביכלתו – אם רק ירצה – להורות ולפעול על כל אלה שבא בקשר עמהם, שככל שיהי' מעמדם ומצבם בטוב, יכולים הם להתעלות לדרגא נעלית יותר.

ועי"ז – מוסיפים בהמשכת האור האלקי שצריך לירד למטה בעוה"ז, כדי להשלים את הכוונה דדירה לו ית' בתחתונים. וכאשר מוסיפים מעט בהכנת העולם להיות דירה מתאימה לו ית', מקדימים וממהרים שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 165 – 164)

¯

מבואר בהמאמר, בענין סדר עשיית הדירה לו יתברך, עד"מ מאופן עשיית דירה למלך בשר ודם, לכל לראש בהכרח לנקות את המקום מכל לכלוך וכו', ולאחרי כן מייפים אותו בכלים נאים בכדי שיהיה ראוי לדירת המלך. וכן הוא גם בעבודה הרוחנית, תחלה בהכרח לסלק את הלכלוך וכו', שענין זה נפעל ע"י קו המרירות. וזוהי העבודה דחודש אב "ממעטין בשמחה", כדי לסלק את הענינים ד"ומפני חטאינו גלינו מארצנו". אבל אין זה אלא הכנה לדירה, ואילו הדירה עצמה עושים ע"י שמחה.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 99)

¯

מבואר בתניא, שכל הגילויים דלעתיד תלויים בעבודתינו עכשיו, "כל זמן משך הגלות". והיינו שעתה, בזמן הגלות, יש צורך לפעול ולהתכונן לקבל את הענינים דלעתיד. וההכנה אינה רק לטהר את עצמו ולהסיר את הדברים המונעים להגילוי דלעתיד, ע"י העבודה ד"סור מרע" אלא גם לעורר ולהמשיך את הגילויים דלעתיד.

וענין זה – הפעולה באופן של המשכת אור – הוא החידוש דתורת החסידות:

בעבודת ה' ישנם שני אופנים: א) "סור מרע", ב) "ועשה טוב" דהיינו שהוא עוסק בעיקרו ב"עשה טוב", ובמילא אין לו שום שייכות לרע.

החילוק בין שני דרכים אלו בעבודה הוא, בכלל, החילוק בין דרך המוסר לדרך החסידות:

מוסר הוא (בעיקרו) דרך של "סור מרע". הוא מתבונן בהענין ד"רע ומר עזבך את הוי' ", איך שצד השמאל, יצר הרע, הוא לא טוב, וממילא, ה"ה דוחה אותו, באופן ד"סור", ע"י תעניות וסיגופים.

אבל חסידות – מתעסקת בעיקרו עם התבוננות בטוב. חסידות מבארת ומדברת אודות הטוב טעם באלקות, גודל מעלתה ונעימותה ("די געהויבנקייט און געשמאַקייט") של נשמה, ובשעה שמכיר ומרגיש ענין זה – במילא אין לו שום שייכות לרע.

והאופן באי – השייכות לרע הוא שונה מאופן שעל ידי דרך המוסר כי על ידי העבודה ד"סור מרע" כפי שהוא ע"פ מוסר, אינו מתעלה למעלה יותר; הוא נשאר במקומו, ומכיון שנשאר במקומו – הרי בכדי להישמר שלא יפול, חס – ושלום, מוכרח הוא לשבור את הגוף על ידי תעניות וסיגופים.

משא"כ על – ידי העבודה דחסידות, שעוסק בהטוב, התבוננות והעמקת הדעת באלקות וכו' – ה"ה מתעלה למעלה יותר מצד האור האלקי המאיר בו במוחו ולבו, שעי"ז נעשים גם הם מאירים יותר, ואפשר בקל יותר לעבוד בהם ועל ידם את הקב"ה. ובמילא אינו צריך לשבור את הגוף, כידוע פירוש הבעש"ט עה"פ "עזב תעזוב עמו", שצריך לעבוד את הקב"ה עם הגוף עצמו, כיון שגופו עצמו נעשה נעלה וזך יותר ("העכער און איידעלער").

על – פי זה תובן גם הדעה הסוברת שהענין דחינוך קטן הוא רק במצוות עשה, "ועשה טוב", ולא במצוות לא תעשה, "סור מרע",

- אע"פ שלכאורה כיון שצריך לחנכו, כל שכן שצריך להפרישו מאיסורא -

כיון שעיקר העבודה שצריכים לעשות היא "ועשה טוב", לזככו ולהעלותו, ועי"ז, הנה כשנעשה מחוייב במצוות, יהי' במילא זהיר בהענין ד"סור מרע".

פעם שאלו – כמדומה, את הבעש"ט – מה חידשה החסידות על אלו שקדמו לה, ה"ראשית חכמה", של"ה כו', שגם הם מיוסדים על הקבלה ?

וענה במשל:

בשעה שגנב בא לגנוב – ישנם שני אופנים כיצד בעל – הבית נשמר ממנו:

אופן אחד הוא, שבעל הבית מתחיל לצעוק, והגנב נבהל ובורח. אבל אעפ"כ, הרי שייך שהגנב יבוא שוב לגנוב.

וישנו אופן שני, שבעל הבית תופס את הגנב, ופועל עליו שיחדל להיות גנב. וזהו – סיים – חידושה של החסידות על קודמי'.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 235 – 233)

 

"דהיינו בפועל ממש במעשה דבור ומחשבה שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאוות לבו והפכה ממש"

ליהודי ניתנה בחירה, כמ"ש "ראה נתתי לפניך גו' את החיים ואת הטוב" וכן את ההיפך ח"ו, וישנו הציווי "ובחרת בחיים", לבחור את הדרך המוליכה לחיים מאושרים, חיים מאושרים ברוחניות, שעל ידם נעשים חיים מאושרים בגשמיות, ובאופן ש"לוקחים" לא רק בחי' הגילויים, אלא עצמות ומהות א"ס ב"ה !

והדרך כדי לידע מה שנדרש וכיצד יכולים להגיע לזה, הנה כאשר לומדים חסידות ומתבוננים בזה, כדי שיהיה "תלמוד המביא לידי מעשה", אזי יודעים כיצד להתנהג בחיים היום יומיים, ולעשות "כלים" לקבל את ברכתו של הקב"ה, "והריקותי לכם ברכה עד בלי די", להיות מאושרים (הוא בעצמו יחד עם בני הבית) בגשמיות וברוחניות גם יחד.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 166)

 

"כי אינני רוצה להיות מובדל ונפרד ח"ו מה' אחד בשום אופן"

מצד פנימיות הרצון, הרי אפילו קל שבקלים מישראל אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות. וזהו שבכל סיפור המגילה נקראים בני ישראל בשם יהודים, כמארז"ל כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, דכיון שבענין זה אין מקום לטעות ולחשוב שעודנו ביהדותו, הרי זה ענין שנוגע לא רק בכחות פנימיים, ולא רק בחיצוניות הרצון, אלא בפנימיות ועצמות הנפש, ולכן עמדו כל בני ישראל, מנער ועד זקן טף ונשים, בתנועה של מסירות נפש במשך כל השנה כולה.

(סה"מ תשי"ח עמ' קעג)

 

"ואפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה' "

חילוקי הדרגות שבבני ישראל אינם אלא בעבודה שע"פ שכל וטו"ד, שיש בעל שכל גדול ויש בעל שכל קטן וכו', משא"כ בעבודה דמסירת נפש (שלמעלה מהשכל וטו"ד, לא ידע) שהיא מצד בחינת היחידה, יחידה לייחדך, הרי אפילו קל שבקלים מוסר נפשו שלא להיות נפרד מיחודו ית'.

(סה"מ תשי"ז עמ' קסב)

 

"אלא שנכנס בו רוח שטות"

בודאי שכל יהודי מקיים את המצוות ונזהר מעבירות. וכדברי הגמרא "אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות", דהיינו, שלא קיימת אפשרות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, אא"כ – מתבטל מתורת אדם ("ער ווערט אויס אדם"), שזוהי המשמעות של – "נכנס בו רוח שטות", שזוהי רוח בהמה. אבל, ענין זה (קיום המצוות והזהירות מעבירות) גופא יכול להעשות מתוך ריבוי חיות, מיעוט חיות, או באופן ד"מצות אנשים מלומדה". וזהו ענינה של תורת החסידות – הקשורה לא רק עם לימוד בלבד, אלא גם עם דיבור ומעשה בחיי היום יום – לפעול שקיום המצוות יהי' מתוך חיות.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 254)

 

"בבחי' אהבה בתענוגים"

עם היותו צדיק, כמבואר בתניא בענין מעלת ומדריגת צדיק, ויתירה מזה, שעובד הוי' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, מ"מ, הרי זה שלא בערך לגבי נשמתו כמו שהיתה למעלה, דכתיב בה אשר עמדתי לפניו. ולכן הנה גם בצדיקים גמורים שייך ענין התשובה, שענינה היא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, והיינו, שגם כשיש לו אהבה בתענוגים שהוא בדרך מתנה מלמעלה, מ"מ, שייך בזה ענין התשובה שישיב את נשמתו להבחינה כמו שהיתה למעלה.

(סה"מ תשי"ח עמ' יח)

 

"להתענג על ה' מעין עוה"ב"

ידוע שיש ב' שמות הוי', הוי' דלתתא והוי' דלעילא, הוי' דלתתא הוא שם הוי' שמאיר בג"ע, שהו"ע תענוג המורכב כנ"ל, אמנם הוי' דלעילא אין בו ציור אותיות, וענינו כמ"ש אז תתענג על הוי', שהוא תענוג העצמי.

(סה"מ תשי"ח עמ' קפב)

 

"ועל זה אמרו רז"ל עולמך תראה בחייך כו' "

"עולם הבא" – אין הכוונה לעולם הבא שלאחר מאה ועשרים שנה, אלא ע"ד הענין ד"עולמך תראה בחייך", והיינו שע"י הענין ד"כל השונה הלכות בכל יום" (שהו"ע ברכת התורה, כנ"ל) יקויים בו הענין ד"הליכות עולם לו", שיהפוך את העולם לדירה לו ית'.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 303)

 

 

 

 

 

 

יום ג (כב טבת)

"וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום ויזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק שתתעבר בו"

כתיב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".

השייכות ד"גבולות עמים" ל"מספר בני ישראל" היא – שתפקידם של בני ישראל לברר את "גבולות עמים".

וענין זה נעשה עי"ז ש"אחד מכם גולה לברבריא ואחד מכם גולה לברטניא כו' ", שעי"ז מבררים את העולם כולו. וכדאיתא בגמרא "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות", והיינו, שאין צורך שכל בני ישראל יהיו בכל מקום שבעולם כדי לברר את העולם כולו, אלא אפילו "אחד מכם" בכחו לברר את המקום שבו נמצא.

וטעם הדבר – כידוע שישנם ששים רבוא נשמות, וכנגדם ששים רבוא פרטים בכאו"א מחילוקי המדריגות שבתורה, הן בפשט, הן ברמז, הן בדרוש והן בסוד. וכשם שבתורה ישנו ענין ההתכללות, שכל אחד מה"פנים" בתורה כולל את כל שאר ה"פנים", כמו כן אצל בני ישראל, שע"י לימוד התורה נעשה אצלם ענין ההתכללות, שבכאו"א מישראל כלולים כל ששים רבוא נשמות ישראל, ולכן בכחו לברר את המקום בו נמצא, כאילו היו שם כל בני ישראל.

ועד שישנו ענין העיבור – שכאשר נמצא יהודי בודד בפינה שוממה, מתעברת בו נשמת צדיק, ואפילו נשמות האבות ומשה רבינו, כדי שיהי' בכחו לברר את המקום שבו נמצא.

ובכחו של כל יהודי שלא להתפעל ולא להתבטל מהעולם כולו, כיון שיהודי הוא "דבר המעמיד" – שהרי בני ישראל מעמידים ומקיימים את העולם כולו שנברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית" – ו"דבר המעמיד לא בטל".

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 84, 83)

 

"כדכתיב שמחו צדיקים בה' "

הנה כתיב עבדו את הוי' בשמחה, שזהו ציווי לכל אחד מישראל שתהי' עבודתו בשמחה, וענין השמחה הוא יסוד בעבודה, וכמ"ש הרמב"ם בסוף הל' לולב שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, והיינו, שאפילו כאשר יש אצלו ענין העבודה, וחסר רק ענין השמחה, מגיע לו עונש חמור ביותר כמו שלא הי' כללות ענין העבודה, שזהו לפי שהשמחה היא יסוד בעבודה. אמנם, עפ"ז צריך להבין מ"ש שמחו צדיקים בהוי', דמשמע שענין השמחה שייך לצדיקים דוקא.

אך הענין הוא, דיש ב' בחי' שמחה. דהנה, כללות ענין השמחה היא העבודה שמצד האהבה, ובענין האהבה מצינו ב' בחינות. יש אהבה שהיא ע"פ טו"ד, היינו, שכאשר מתבונן בענין שכר מצוה מצוה, אזי מרגיש את היוקר והחשיבות דתומ"צ, ועי"ז נעשית עבודתו בשמחה. וענין זה שייך לכל ישראל, שצריך להרגיש את היוקר והחשיבות דתומ"צ, ומצד זה צריכה להיות עבודתו בשמחה, וכאשר חסר בהשמחה, אין זה חסרון בפרט מסויים בלבד, אלא זה מורה שחסר אצלו כל הרגש היוקר והחשיבות דתומ"צ. אמנם כל זה הו"ע האהבה שע"פ טו"ד. אך יש אהבה שלמעלה מטו"ד, שאהבה זו אינה כמו האהבה שע"פ טו"ד שבהכרח שיש בה מבוקש, אלא אהבה זו היא בלי מבוקש, כי אם כמ"ש בתניא בענין בני עלי', שעבודתם היא לא כדי לדבקה בו בלבד לרוות צמאון נפשו הצמאה לה', אלא כדפירשו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו, עם קן דילי', ליחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים. ועז"נ שמחו צדיקים בהוי', שזוהי השמחה שמצד האהבה שלמעלה מטו"ד, שאינה שייכת לכל בני ישראל, אלא לצדיקים בלבד, ובאה בבחי' מתנה מלמעלה.

ויש לומר בדא"פ, שזהו גם הענין דשויתי ה' לנגדי תמיד, כפירוש הבעש"ט (בצוואת הריב"ש) שויתי לשון השתוות, היינו, שכל הענינים צריכים להיות בהשתוות אצל האדם, כיון שהוי' הוא לנגדי תמיד, שענין זה הוא מצד העבודה שלמעלה מטו"ד, כי, כאשר העבודה היא ע"פ טו"ד, יש לו איזה מבוקש, ובמילא אין אצלו ענין של השתוות, אבל כאשר העבודה היא למעלה מטו"ד, בלי שום מבוקש, אזי כל הענינים אצלו הם בהשתוות. ומצד זה נעשית העבודה באופן של מסירת נפש, כיון שלא נוגע לו שום דבר (שום מבוקש), מלבד מילוי רצון העליון.

(סה"מ תשי"ז עמ' קלו, קלז)

 

 

 

יום ד (כג טבת)

פרק טו

"עובד אלהים"

"נעליכם ברגליכם":

"נעל" – נעשית (לא מצמר או ממשי וכדומה, אלא) מעור של בהמה דוקא, שהוא דבר גס, שלכן, בכדי לעבדו עד שייעשה לבוש הראוי לאדם, אפילו רק לרגלים שבאדם, וברגלים גופא לעקב שברגל (שהוא האבר התחתון ביותר) – יש צורך בעבודה רבה, ע"י דבר חריף כו', ועי"ז פועלים ענין שהוא מן הקצה אל הקצה – לעשות מעור של בהמה לבוש לאדם.

ותוכן ההדגשה "נעליכם ברגליכם" – דלכאורה, למאי נפק"מ בנוגע למהותן של הנעלים אם הן על הרגלים או על הידים ? – כפי שמצינו לגבי טומאה וטהרה, שכאשר "סנדליו ברגליו" ("נעליכם ברגליכם"), אינם נחשבים למציאות בפ"ע, אלא הם לבוש שבטל לאדם הלובשם.

וביאור הענין ברוחניות:

ענינה של עבודת האדם – לברר את הנפש הבהמית שתהי' כלי לאלקות, וכמ"ש "ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך", וארז"ל "בכל לבבך – בשני יצריך".

אלא שמכיון שמדובר בנפש הבהמית, שהיא בדוגמת בהמה – הרי המלאכה לעשות ממנה לבוש לנפש האלקית (שהיא בבחי' אדם), אפילו לבוש תחתון ביותר (בדוגמת נעל שהיא לבוש לרגלים בלבד), היינו לפעול בה ענין של גילוי במדריגה תחתונה של אהבה – גם היא מלאכה קשה ביותר (קומט אויך אן זייער שווער"), בדוגמת עשיית לבוש (נעל) לאדם מעור בהמה.

ולכן נקראת מלאכה זו בשם "עבודה" – לשון "עורות עבודים", כיון שעבודת האדם לברר את הנה"ב היא בדוגמת עיבוד עורות, כנ"ל.

וכשם שבעיבוד עורות כפשוטו העיבוד נעשה ע"י דבר חריף דוקא – כן הוא בעבודת הוי', שאופן פעולת הבירור בנה"ב הוא (לא ע"י ענינים של קירוב, אלא) בדרך של קושי וחריפות דוקא, וכמארז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר".

- עבודת הוי' עצמה, צריכה להיות בשמחה, ולא באופן ד"ירגיז"; אבל קודם העבודה והבירור, דהיינו כשעומדים לפני התפלה, שאז עדיין לא פעלו ביטול ובירור ב"עור הבהמה" (בדוגמת המצב דבני ישראל קודם יצי"מ, בזמן הציווי ד"נעליכם ברגליכם", שהיו עדיין במצרים, והי' עליהם להמלט משם), אזי צריכה להיות העבודה ד"נעליכם", דהיינו פעולת הבירור בנה"ב ע"י "דבר חריף" ("ירגיז") דוקא.

אמנם, כדי שלא להישאר במדריגה זו, אלא לבוא לאח"ז לעבודת הוי' בשמחה – הנה כבר בהתחלת העבודה צ"ל ההדגשה ד"נעליכם ברגליכם", היינו, שהעבודה ד"נעליכם" ("דבר חריף") אינה ענין בפני עצמו, אלא היא "ברגליכם" – ענין שאינו אלא הכנה להעבודה (בדוגמת נעלים שהם טפלים ובטלים להאדם הלובשם), שעי"ז באים לידי עבודת ה' בשמחה.

(התוועדויות תשט"ו ח"ב עמ' 36, 35)

 

"על ידי תגבורת המרה שחורה"

לא' מעובדי בית – הדפוס שאמר לחיים על כוסית קטנה, אמר: די בהצמצומים שהנכם מכניסים אותי בבית – הדפוס עד עתה; קחו כוס גדול !

ולאח"ז, במהלך ההתוועדות, אמר למנהל בית הדפוס: שתהי' לכם הרחבה במוחין ובמדות, וגם בעניני העסק, ותחדלו לצמצם את ה"מרכז לעניני חינוך" בכל הקשור לענינים של דפוס; רצונה של ליובאוויטש להתפשט ולהתרחב.

סיבת ה"צמצום" הוא החשש שמא יגרע בפרנסה, "פן יחסר לחמו", שזהו"ע של "מרה שחורה", שקשור עם נחש הקדמוני – כהפתגם ששמעתי מבנו של ר' דוד צבי מטשרניגוב (ומקורו במדרשי חז"ל) אודות הנחש, ש"עפר לחמו", והוא תמיד עצוב, כיון שחושש מניין יתפרנס לאחרי שיאכל את כל העפר שבכדור הארץ !...

זאת לא הדאגה שלכם; עליכם להעמיד את ענין הדפוס בהרחבה, ואז הייתם נעשים מזמן "גביר", והייתם חוסכים את הוויכוח עם הנהלת המל"ח כיצד לחלק את הדולרים הספורים, כיון שבמקום דולרים ספורים הי' שלא בערך יותר, ובמילא הי' מספיק הן עבור היצ"ט והן עבור היצה"ר, עבור האשה והילדים, וגם עבור שאר עובדי בית – הדפוס.

וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: כיון שנמצאים עתה בזמן ד"עד דלא ידע" – יעזור לכם השי"ת להעמיד את ענין הדפוס בהרחבה גדולה ביותר, להוסיף גם את הענין ד"אופסט" (ראה לעיל סי"ד),

ובמילא, תוכלו לקבל עוד כמה אברכים מתלמידי התמימים שתהי' להם פרנסה, והיינו, שלא זו בלבד שלא תתמעט הפרנסה הפרטית שלכם ושל שאר עובדי בית הדפוס, אלא אדרבה, שעי"ז יתוסף בפרנסתם של עוד יהודים.

והעיקר – שתתוסף הרחבה בהפצת דא"ח, יפוצו מעינותיך חוצה, ובאופן שהענינים שדורשת תורת החסידות, יבואו בפועל ממש, במחשבה דיבור ומעשה, בחיים היום – יומיים, הן אצל התמימים ואנ"ש, והן בכל הסביבה.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 146)

 

"וכן אין לו מלחמה מתאוות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו"

הנה קיום המצות אפשר להיות גם בלי חיות, בדרך מצות אנשים מלומדה, וכמו מי שהוא בטבע הקרירות, שמצד טבעו אין לו חיות בעניני תאוות, ולכן הוא סר מרע, ומקיים מל"ת ומ"ע, אבל קיום המצוות הוא בלי שום חיות כלל.

(סה"מ תשי"ח עמ' סא)

 

"ונעשה ההרגל לו טבע שני"

מצד טבעי בני – אדם, עומד כל אדם בקו מסויים, מתאים לפי טבעו מצד התולדה. ולדוגמא: אם נולד במזל מאדים, השייך לגבורות – טבעו בקו הגבורות וצמצומים, ואינו שייך לחסד; ואם נולד במזל השייך לחסד – טבעו בקו החסדים, ואינו שייך לגבורות כלל.

יתירה מזו: אפילו מי שנתייגע עם עצמו ופעל בעבודתו שינוי בטבעו, שבמקום הראוי יתנהג בקו אחר, והיינו שאף שבטבע תולדתו הוא בקו הגבורות, מ"מ פעל בעצמו שיתנהג בקו החסדים (במקום הראוי) – הרי ענין זה גופא הוא בכלל הטבע, אלא שזהו הטבע כפי שנשתנה ע"י עבודה.

יתירה מזו: אפילו אם נתייגע בעבודתו כל – כך עד שפעל שטבעו נשתנה לגמרי, וכמו מי שבטבע תולדתו הוא בקו הגבורות, ופעל בעצמו שהנהגתו תהי' בקו החסדים לגמרי – הרי גם אז עומד הוא עדיין בעבודתו בקו אחד, דהיינו בהקו שהרגיל עצמו ע"י עבודתו, שהרי ע"י ההרגל שהרגיל את עצמו נעשה קו זה טבע שני, ונמצא שעתה עומד הוא בקו זה.

וע"ד המבואר בתניא, ש"אף מי שאינו מתמיד בלמודו בטבעו רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה" (ועד ש"שונה פרקו מאה פעמים", כפי שהיתה הרגילות בימיהם) – "נעשה ההרגל לו טבע שני" ע"י הרגילות, ולכן נקרא בשם "לא עבדו".

ונמצא, שעבודתו היא באופן ד"קיימא דחד סמכא", דהיינו שעומד בקו אחד בלבד, כפי טבעו – בין אם זהו טבעו מצד התולדה ובין אם מצד הרגילות.

יתירה מזו: אפילו אם אינו באופן ד"קיימא דחד סמכא", אלא יש בעבודתו ב' קוים, הן קו החסד והן קו הגבורה, ובמקום שצריך להשתמש בקו החסד משתמש בקו החסד, ובמקום שצריך להשתמש בקו הגבורה משתמש בקו הגבורה – מ"מ, אין אצלו התכללות של שני הקוים, אלא כל קו עומד בפ"ע: כשעומד בקו החסד – אינו יודע כלל אודות גבורה, וכשעומד בקו הגבורה – אינו יודע כלל אודות חסד.

אמנם, הפעולה של מתן – תורה היא שתהי' התכללות של שני הקוים יחד. והיינו, שלא זו בלבד שלא יהי' "קיימא דחד סמכא", קו אחד בלבד, כי אם שני קוים, אלא יתירה מזו – שתהי' התכללות שני הקוים יחד, שבקו החסד יהי' נרגש הגבורה, ובקו הגבורה יהי' נרגש החסד.

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 13, 12)

 

 

 

יום ה (כד טבת – יומא דהילולא דבעל התניא)

"שזו נקרא ג"כ עבודה להלחם עם הטבע והיצר ע"י שמעורר האהבה המסותרת בלבו"

הנה בחינת ארץ שנת"ל בענין הסגולה הוא הביטול העצמי שבנש"י, שביטול זה הוא מצד האהבה המסותרת שבנש"י, שלכן אינם רוצים להיות נפרד מאלקות, שזהו מצד האהבה מסותרת כידוע. אך ביטול זה אינו ביטול במציאות, שהרי הוא רוצה דבר מה, שרוצה להיות דבוק באלקות ואינו רוצה ליפרד ממנו בשום אופן.

(סה"מ תשי"ז עמ' רמא)

 

 

 

יום ו (כה טבת)

פרק טז

"ולית מחשבה דילהון תפיסא ביה כלל"

הנה כתוב אתה הוא הוי' לבדך את עשית את השמים גו'. וידוע דמ"ש אתה הוא הוי' לבדך קאי על לפני הצמצום. אתה הוא בחינת עצמות א"ס ב"ה שלמעלה מהעלם וגילוי, דגם הגדול שבגדולים אינו משיג את מהותו, ומ"מ הרי מציאותו גלוי לכל, דשם שמים שגור בפי כל.

(סה"מ תשי"ז עמ' רנג)

 

 

 

יום שב"ק (כו טבת)

"מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה"

אמרו חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה". ואף שאדמו"ר הזקן מדייק בספר התניא מ"ש "מצרפה למעשה", ולא "מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", והיינו שצריך להיות גם מעשה, מ"מ, הצירוף מתחיל כבר משעה שישנה המחשבה טובה, וכן משמע מהמבואר בתניא שם ענין המחשבה טובה – שתחילה ישנה המחשבה טובה ואח"כ ישנו המעשה (ובמילא מתחיל הצירוף משעה שישנה המחשבה טובה).

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 151)

 

 

 

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

 

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני

כרך ה-לקוטי אמרים מחזור שלישי

להזמנות: 0527155039

 

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים