הנה, ענינו של יעקב בספירות הוא יסוד אבא, ובכללות הו"ע החכמה, שזהו שיעקב מתחיל באות יו"ד, דקאי על ספירת החכמה, שהיא ראשית ההשתלשלות, ולכן נרמזת באות יו"ד שהיא נקודה בלבד, מצומצמת בתכלית, והיינו, דכיון שאנת הוא חד ולא בחושבן, שהוא למעלה לגמרי מעשר ספירות, הנה כדי שיהיו עשר ספירות, שראשיתם היא החכמה, הרי זה ע"י הצמצום דוקא, ועד לצמצום הראשון שענינו הוא סילוק (כמבואר ענינו במ"א בארוכה), ולכן הנה גם ראשית הגילוי שלאחר הצמצום הוא נקודה בעלמא, שזהו"ע אות יו"ד. וזהו שאות יו"ד היא התחלת שם הוי', שהוא מלשון היה הוה ויהיה, ועל ידו נעשה התהוות כל ההשתלשלות מריש כל דרגין, והיינו, ע"י הצמצום שנרמז באות יו"ד.

(סה"מ תשי"ח עמ' רנג)

יום ב (כח סיון)

פרק ט

"דהיינו שנחשבת כאילו היא בחי' ומדרגת עשייה לגבי הקדוש ב"ה כדכתיב כולם בחכמה עשית"

אבותינו היא בחינת המוחין, החל מאברהם שהוא בחינת החכמה, תחלת ענין ההמשכה. ובכדי שיתהוה בחינת חכמה הרי זה ע"י הצמצום דוקא, שהרי לגבי מהותו ית' חכמה ועשיה שוין, כמ"ש כולם בחכמה עשית, ולכן החכמה היא ע"י הצמצום. וזהו אלקינו ואלקי אבותינו, אלקינו הו"ע הצמצום, וע"י הצמצום נעשה ענין ההמשכה, שזהו"ע ואלקי, שהוא"ו מורה על ההמשכה, להיות בחינת אבותינו, התהוות המוחין.

(סה"מ תשי"ח עמ' נה, נו)

יום ג (כט סיון)

"כי אינו בבחי' השגה כלל"

בחי' מחשבה, גם המחשבה היותר נעלית, ובכלל זה הם כל האורות והגילויים, אינם תופסים בהעצמות.

(סה"מ תשי"ח עמ' לז)

יום ד (ל סיון)

"לפי שבחי' כלים דאצילות נעשים נשמה וחיות לבי"ע ולכל אשר בהם"

ענין ההתהוות הוא מצד הכלים, דלמ"ד כלים דאצילות ירדו לבריאה ונעשו בבחינת אורות לבי"ע, ואף שבאצילות איהו וגרמוהי חד, מ"מ הכלים הם בהגבלה.

(סה"מ תשי"ג עמ' ריט)

יום ה (א תמוז)

פרק י

"דאפיקת עשר תיקונין "

הכחות שכל ומדות הם בקירוב אל הנפש, שלכן נקראים הכחות בשם תיקונים, לפי שהנפש מתתקנת בהם ומקבלת עילויים מהם, שזהו לפי שהכחות הם בקירוב אל הנפש. ועוד זאת, שלא רק הכחות שכל ומדות בלבד, אלא גם מה שנפעל מהכחות שכל ומדות, הוא ג"כ בקירוב אל הכחות ובקירוב אל הנפש. והיינו, שלא זו בלבד שהדבר שנפעל מהכחות הוא בקירוב אל הכחות, אלא שמצד זה שהכחות הם קרובים אל הנפש, הנה גם מה שנפעל מהם הוא בקירוב אל הנפש. וכל זה הוא בשכל ומדות.

(סה"מ תשי"ז עמ' ד)

יום ו (ב תמוז)

"וברא בה את האור במאמר יהי אור שהיא בחי' התפשטות והמשכת האור לעולם מלמעלה והתפשטותו בעולם מסוף העולם עד סופו שהיא בחי' מדת חסד"

איתא בזוהר אודות ששת ימי בראשית ש"כל יומא ויומא עביד עבידתיה" – בכל יום נבראו הנבראים שיש להם שייכות ליום זה.

הרמב"ן כותב בנוגע ל"שית אלפי שנין דהוי עלמא", שהם מכוונים כנגד ששת ימי בראשית. אדמו"ר האמצעי מבאר את אופן השייכות ד"שית אלפי שנין" לששת ימי בראשית.

האלף הראשון – מכוון כנגד היום הראשון, כשם שביום הראשון נברא אור, שענינו חסד, כך באלף הראשון היו ניזונין בחסדו של הקב"ה, מבלי להתחשב עם המצב של אותם דורות.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 222)

"וכן ביום שני נגלית מדת גבורה כלולה משאר מדות ורצונו כו' "

זה שבריאת המחלוקת (רקיע המבדיל) היתה ביום השני דוקא הוא, כי יום הראשון הוא מדת החסד (ימין) ויום השני הוא מדת הגבורה (שמאל), ומצד הגבורה יש נתינת מקום למחלוקת. [ראה גם שעהיוה"א ספ"י ולקו"ת שה"ש ל, א שבריאת הרקיע המבדיל היתה ביום השני, כי ביום השני הוא מדת הגבורה].

(סה"מ תשי"ח עמ' רמז, ושם הערה 12)

יום שב"ק (ג תמוז)

פרק יא

"עשרה מאמרות"

והדיוק הוא "עשרה נסים" – תכלית השלימות בענין המספר. ובדוגמת בריאת העולם ב"עשרה מאמרות" דוקא, ועד"ז התחלת הגילוי דתורה (הקשור עם ברה"ע, כמרז"ל "אסתכל באורייתא וברא עלמא") הוא ב"עשרת הדברות" דוקא – כמבואר בספרי חקירה, קבלה וחסידות שמספר "עשר" מורה על תכלית השלימות שבענין המספר, ולכן כל דבר שבקדושה צריך להיות בעשרה דוקא.

(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 45)

"מפני שנתלבשו בהם כחות בבחי' צירופים אחרים"

אותיות התורה הם מלשון אתא בוקר, שהם ממשיכים גילוי אור, ומזה מובן שהאותיות עצמם מורים על תוכן הדבר שנקרא בשם זה וכו'.

(סה"מ תשי"ח עמ' קיח)

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני