ההלכה היהודית, אשר נוצרה לפני כאלפיים שנים במהלך תקופת המקרא, מתאימה עצמה לתמורות בעולם המדעי ונותנת פתרונות גם למקרים שבזמן עיצובה היו בגדר מדע בדיוני. באופן דומה אושרו המצאות מרחיקות לכת שנועדו להקל את חיהם של יהודים מאמינים ומושגים כמו "שעון שבת" "מעלית שבת" ואפילו "עט של שבת" תפסו מקום של כבוד באורח חיהם של שומרי תרי"ג מצוות.
כיצד רואה ההלכה היהודית את נושא שימור הדם הטבורי וכיצד מתמודדים הרופאים והרבנים עם ההליך החדשני? על כך בכתבה הבאה:
שימור דם טבורי במהלך לידות החלות בשבת או ביום טוב
שימור דם טבורי במהלך לידות המתרחשות בזמנים האסורים במלאכה היא מורכבת למדיי מבחינה הלכתית. כמובן, שעל פי ההלכה מותר לעשות כל מעשה שיש בו סיכוי להצלת נפשות, גם לאחר כניסת שבת, שכן פיקוח נפש דוחה שבת וחג גם בקרב הקיצונים שבמאמינים אולם הליך שימור דם טבורי אינו פיקוח נפש של ממש שכן אין הוא מציל חיים ברגע בו נשמר הדם אלא רק משמש כ"תעודת ביטוח" שפרעונה עשוי להיות רק מקץ עשורים.
גם במקרה זה, ההלכה אינה משתמעת לשתי פנים ומתירה לבצע את ההליך, אם כי תוך שמירה מקסימאלית על קדושת השבת או החג.
ההלכה מתירה לבצע איסוף דם טבורי במהלך הימים הקדושים ליהדות, אם כי תוך מספר הסתייגויות שגורמות להליך להיות מעט שונה מאשר בשאר ימות החול.
את האיסור על קשירה ניתן לפתור בקלות יחסית על ידי שימוש בקליפס (מצבט) בשבתות.
את האיסור על צביעה (שכן הדם הזורם "צובע" את השקית) פתרו חכמינו תוך שימוש בהלכות רש"י אשר קבע במפורש שצביעה שאין בה כל צורך והיא נוצרת בשל פעולה שתכליתה אינה צביעה מותרת, בניגוד לצביעה שנעשית מתוך מטרה לצבוע.
הדבקת התווית וכל פעולה אחרת שיכולה להתבצע כאשר שלושה כוכבים יאירו בשמים ויסמלו את יציאת שבת או החג אכן נדחית. הדחייה אינה פוגעת בטיב ההליך ואינה מסכנת את הילוד, את היולדת או את איכות הדם הטבורי.
מוקצה – זוהי לכאורה הבעיה ההלכתית החמורה ביותר בכל הקשור לשימור דם טבורי בשבת וביום טוב. הדם, כמוהו כביצה שהוטלה בשבת ואסור לאסוף אותו במהלך היום הקדוש, אולם העובדה שבצאת השבת או החג לא ניתן יהיה להשתמש שוב בדם לצורך שלשמו נאסף מתירה את האיסוף וזאת מכיוון שמדובר בהזדמנות יחידה ובלתי חוזרת.
ההלכה מתגברת בקלות גם על ההיבט האמוני וכל טענה בדבר אי ביטחון בשם שהוא יערוב לבריאות התינוק נתקלת בחומה בצורה בדמות "ונשמרת לנפשותיכם" כך שהאמונה בקדוש ברוך הוא אינה מתירה לאדם לזלזל בכללי הזהירות מתוך אמונה שהשם יסיע לו. עלינו לבצע את חלקינו ולהישמר וזהו התנאי לזכות בהשגחה אלוקית.
