מומלצים לציבור הדתי
שרה28/03/2024
הי מישל, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
שרה28/03/2024
הי צפורה, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
מרדכי26/03/2024
בן 42, פנוי, 4 ילדים, חרדי, רקע חרדי, נאה מאוד, משמש כמלמד בת''ת, בריא ב''ה, משפחתי, חברותי ותקשורתי, מעוניין במתאימה. רקע: לא משנה. רמה דתית: חרדית. גיל: 18-32. מצב בריאותי: אפשרי אך: א. לא משהו שהוא מסוכן או מקצר חיים ח''ו, וכן לא מגביל אפשרויות ההולדה בע''ה. ב. שאינו חיצוני. מראה: נאה ומטופחת. ישנם פרטים נוספים שהייתי מעוניין לציין, אך איני יודע מה בדיוק דרוש, במידת הצורך, אפשר ליצור עמי קשר טלפוני בשעות הערב, או דרך המייל, ואשיב לשאלות על מנת לייצר מה שיותר התאמה בע''ה.
בית עסק: ענבי הגפן
שפרה26/03/2024
מעונינת לקבל הצעת מחיר עבור שבת חתן
שמואל25/03/2024
בירור והצעת מחיר! האם יש לכם אפשרות של הפלגה לילית (בשעות 21:00-23:00 בערב לערך) מאשקלון לאשדוד של כ75 איש, עם או בלי מסיבה על הספינה. הבירור מופנה ליום ראשון 07/04/2024, ואם כן מה המחיר! תודה
יצחק21/03/2024
מתעניינת לסופ״ש 10 מבוגרים 6 חדרים לתאריך 5/4 ועזיבה 6/4 ( שבת חתן)
אבי20/03/2024
מעונין בחדר לזוג לשבת הגדול קרוב מאד לבית הכנסת ולחדר האוכל אשתי נכה בתודה וברכה אבי אייזן
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
מירי18/03/2024
אשמח פרטים להזמנה לחופה
לאה18/03/2024
מבקשת הצעת מחיר לשבת הגדול , 2 לילות,עבור 37 איש מתוכם 5 תינוקות מתחת לגיל שנתיים.
מרים18/03/2024
פנוי למחר בר מצוה ברכסים, לא משהו גדול, צלום וגם חלק הסרטה
דניאל17/03/2024
אירוח שבת הדול במרכז הארץ
בית עסק: מחלקת הנופש
אליזבט16/03/2024
שלום מבקשת פרטים על בית ההארחה. אוכל, כשרות? בריכה? חדרים? בברכה אליזבט בראל
דבורה13/03/2024
שלום.האם יש אצלכם אירוחח בפסח(2 לילות ראשונים)?.במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי עלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה

לימוד תניא יומי - פרשת ויקרא

ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ערוכים מכל כתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (בלה"ק).

לימוד תניא יומי - פרשת ויקרא תמונה 1

יום א (ל אד"ר)

פרק לד

"לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית' כמ"ש לקמן"

ישנו האור האלקי המלובש ויש בחינת האלקות שלמעלה מהתהוות בטבע, בדברים גשמיים, , אבל למעלה יותר הוא הענין ד"נמנע הנמנעות" – שעל זה אמרו אפילו חוקרי ישראל ש"יש לנמנעות טבע קיים", אלא שבקבלה וחסידות מבואר שאינו כן, אלא עצמותו יתברך הוא "נמנע הנמנעות". וענין זה היה בגילוי בקדשי הקדשים.

וזהו גם מ"ש "והתפללו אליך דרך ארצם", ש"העומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל . . עומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים . . עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש . . עומד אחורי המקדש . . יחזיר פניו . . כנגד בית קדשי הקדשים" – שקודש הקדשים הוא השער, "זה שער השמים", שדרכו עוברות כל התפלות, כולל גם התפלות על צרכים גשמיים – כי, מצד הענין ד"נמנע הנמנעות", אפשר להיות החיבור בין גשמיות ורוחניות.

והענין בזה – שבקודש הקדשים היה גילוי העצמות כמו שהוא, כפי שהקב"ה הוא בעצמותו ממש.

ולהעיר, שאע"פ שאסור לראות את המלך כשהוא ערום, הרי האיסור הוא רק על הרואה את המלך, דאסור לאיש זר לראות את המלך אלא ע"י לבושים דוקא, אבל לגבי המלך עצמו, הרי יש אצלו מעמד ומצב כפי שהוא ערום – וזוהי דרגת גילוי האלקות שבקודש הקדשים.

וכידוע בענין היחודים העליונים – שהם ענינים נעלים ביותר, ולכן גם למטה הוא ענין נעלה (אלא שישנם אופנים שהיחוד העליון אינו יכול להתגלות למטה, ש"לכן נאסרו כל העריות שלא לעשות כדוגמת היחוד שבאצילות למטה, כי הרי למטה אי אפשר להעשות היחוד הזה כו'") – שעיקר ענין היחוד הוא בבית – המקדש בהיכל קודש הקדשים, ששם הוא המשכת העצמות ממש.

(התוועדויות תשי"ג ח"ג עמ' 91)

 

 

 

יום ב (א אד"ש)

"ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו ית' אלא ארבע אמות של הלכה"

ידוע חומר הענין הקשור עם החטא הראשון (הקשור גם עם דור הפלגה) שזוהי גם הסיבה לאריכות הגלות (החל מגלות מצרים שהיא השורש לכל הגלויות) – שכל זה קשור עם הענין דשמירת אות ברית קודש, שעל זה נאמר בזהר ש"כל מאן דנטר האי ברית . . זכה דאיקרי צדיק", ובזה תלוי ביאת משיח, וכל זמן שעדיין לא בא, ה"ז סימן שעדיין לא נתתקן ענין זה.

- מעולם לא שמעתי, לא אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולא אצל שאר הרביים, שידברו אודות ענין זה ברבים, ובמילא, אין גם רצוני לעשות כן; אלא, שבנוגע לצד הטוב שבזה (כדלקמן), שאני.

ונקודת הדברים – שצריכים לדעת שהשמחה הראשונה שבאה לאחרי הכפרה דיוהכ"פ (שמחת בית השואבה) קשורה עם "בלאי מכנסי כהנים והמייניהן" שעושים מהם פתילות שמדליקין אותם בבית המקדש:

ענינו של אבנט (המייניהן) – שלא יהא לבו רואה את הערוה, ועל ידו נעשים גם המכנסים – "מכנסיהן של כהנים", בגדי קודש.

וזוהי ההוראה ש"מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהם היו מדליקין" – שגם לאחרי משך זמן רב, לאחרי שכבר בלו ("מבלאי כו'"), צריכים הם (האבנט, ועל ידו גם המכנסיים) להשאר במעמד ומצב של קדושה, עד כדי כך, שגם מה"מכנסיים" יכולים לעשות פתילות שמאירים אור בבית – המקדש ובירושלים כולה !

וזהו גם המענה לאלה שמתאוננים שאינם רואים הצלחה בלימודם ובתפלתם, "מ'לערנט און מ'זעט ניט אין דערויף קיין הצלחה, מ'דאַוונט און מ'זעט ניט דערויף קיין הצלחה":

תורה – היא בדוגמת בית המקדש, עליו נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כמובן ממארז"ל "מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה" (כפי שהאריך הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות). – לא יפלא איפוא למה לא נדלק אור ("פאַרוואָס צינדט זיך ניט אָן קיין ליכטיקייט"), כאשר ה"מכנסים" וה"אבנט" הם שלא כדבעי !...

ועד"ז בנוגע לתפלה, שכיון שענינה "דע לפני מי אתה עומד", מקום שעליו נאמר "לא יגורך רע", היינו, שאין שם מקום לענין דהיפך הטהרה – לא יפלא איפוא שלא רואים הצלחה בתפלה, כל זמן שלא יכולים להדליק ולהאיר ה"מכנסיים" וה"אבנט" !...

(התוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 67 – 66)

 

"כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפי' פרק אחד שחרית כו' "

וע"ד המבואר בנוגע לכללות החיוב דלימוד התורה – שמחד גיסא אמרו חז"ל שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק (אפילו רגע אחד) עליו נאמר "כי דבר ה' בזה וגו'", וענשו חמור בזה ובבא כו', ולאידך גיסא אמרו חז"ל שמי שאי אפשר לו די לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית (או אפילו קריאת שמע שחרית וערבית בלבד) – שאפשר לומר בזה ב' אופנים:

א) כיון שמפני סיבות שאינן תלויות בו (להיותו בעל עסק כו') אי אפשר לו לעסוק בתורה יותר – "הרי זה הוראה שדי לו בזה", "שדי לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית . . לערך ההשגה של שרש נשמתו",

[וע"ד שמבטלים תורה בשביל מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, או בשביל צרכי ציבור – שכיון שמלמעלה הזמינו לו סיבות כאלה שבגללם אינו יכול ללמוד עתה, ה"ז הוראה שהוא פטור מתלמוד תורה],

ב) "כיון שאי אפשר לו, ועוסק כל מה שאפשר לו, ישלים לו הקב"ה לבוש ומשל להשיג על ידו מה שצריך להשיג".

וע"ד שמצינו בגמרא ב' דעות בפירוש הכתוב "את מספר ימיך אמלא" – אם רק "משלימין לו" מה שפסקו בשעת לידתו, ומ"ש בחזקיה "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה", "משלו הוסיפו לו" (אלא שמתחילה היו רוצים לפחות משניו), או שגם "מוסיפין לו" יותר ממה שפסקו בשעת לידתו. וכשם שהדברים אמורים בנוגע לחיים גשמיים (כבחזקיה), כן הוא גם בנוגע לחיים רוחניים, שהו"ע התורה שנקראת "תורת חיים".

(התוועדויות תשי"ג ח"א עמ' 312 – 311)

¯

מצד ענין התורה שהוא דוגמת המן, ישנם חילוקים בין יהודי אחד לשני, דכיון שזהו ענין של פנימיות, הרי זה אצל כל אחד לפי אופנו, כשם שבמן היו חילוקים – מ"לחם" ועד "דכו במדכה וגו'", אצל צדיקים היה המן מוכן, ואצל רשעים היה באופן אחר [בענני הכבוד ובבאר לא היו חילוקים, אלא במן דוקא, להיותו ענין של פנימיות] – כך גם בתורה, יש כאלה שכאשר אין אפשרות אחרת יוצאים הם ידי חובת מצות תלמוד תורה בקריאת שמע, ויש כאלה שחיוב תלמוד תורה אצלם הוא כל היום דוקא.

(התוועדויות תשי"ג ח"ג עמ' 43)

¯

ובהמשך לזה מתחילים עוד הפעם מהתחלת הש"ס – "מאימתי קורין את שמע בערבין":

"ערבין" – מורה על מעמד ומצב של חושך, שלא ניכר שום ענין של זכות ובהירות, ולא ניכר ענין של רוחניות וקדושה; כל מה שרואים מסביב אינו אלא חושך.

ולמקום זה ("ערבין") ירדה נשמתו של איש ישראל – כדי לפעול את הענין ד"קורין את שמע בערבין", היינו, שבמקום החושך יקרא ויכריז "שמע": "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", כפירוש רבינו הזקן: "שמע ישראל – יהודי שומע ("אַ איד דערהערט") – הוי' אלקינו – שכחנו וחיותנו הוא למעלה מהטבע, ואשר – הוי' אחד".

ויש להוסיף בביאור הענין ד"שמע" – ע"פ מ"ש בתיקוני זהר ש"שמע" ר"ת "שאו מרום עיניכם", שמורה על ב' ענינים הפכיים:

מחד גיסא – ה"ז מורה שהוא  בעצמו נמצא בעומק תחת, שלכן צריכים לצוותו "שאו מרום עיניכם", כיון שאינו נמצא שם, ולא עוד אלא שצריך לישא את עיניו כדי לראות ה"מרום", והיינו, שאינו יכול להגיע לשם בגופו, כי אם באופן של ראי' בלבד, שהיא ממרחק גדול ביותר;

אבל לאידך גיסא – כאשר ישא עיניו וירצה לראות, אזי יוכל לראות ("שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה") גם ה"מרום" – כדאיתא בזהר דקאי על עתיקא קדישא, היינו, שיוכל לראות גם תכלית העילוי באלקות.

וענין זה שגם בהיותו בעומק תחתית (שצריך לומר לו "שאו מרום עיניכם"), וכאשר בחוץ שורר חושך ("בערבין"), צריך לפעול הענין ד"קורין את שמע" – הוא ציווי המוטל על כאו"א מישראל, גם אם הוא אינו בעל – שכל, ואינו שייך לשקו"ט שבתורה – שכן, "עם הארץ", "אפילו לא קרא אלא קריית שמע . . קיים לא ימוש", היינו,  ששייכותו לתורה היא ע"י קריאת שמע, שהיא הלכה פסוקה (ללא שקו"ט) ש"ה' אלקינו ה' אחד", שנמשכת ופועלת "בערבין".

וזהו גם הדיוק  "מאימתי קורין את שמע בערבין" – כפי שפירש ר' אברהם המלאך (בנו של המגיד ממעזריטש) בלמדו עם רבינו הזקן, ש"מאימתי" הוא מלשון אימה, "באימה וביראה וברתת ובזיע", היינו, שההתחלה והיסוד דכל תושבע"פ כולה הו"ע הקבלת עול ומסירת נפש, שעי"ז ממשיכים ופועלים את ההלכה פסוקה ש"ה' אלקינו ה' אחד" – "בערבין".

(התוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 242 – 241)

¯

ישנו מאמר מאדמו"ר האמצעי, שבו מבאר את מעלת לימוד התורה דתשב"ר, שהוא "הבל שאין בו חטא", כדברי הגמרא "דידי ודידך מאי היא . . אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא".

ומבאר אדמו"ר האמצעי בהמאמר, שאע"פ שסיבת הלימוד דתשב"ר היא "מיראת הרצועה" וכדומה, והיינו, שאין זה לימוד התורה, "לשמה", וגם הלימוד עצמו אינו בעיון כמו בלימודם של גדולים, אעפ"כ גדלה מעלת הלימוד דתשב"ר – מצד עצם ההבל, שהוא "הבל שאין בו חטא", "לא חטא ממש, רק שהוא מושלל מגשם הגופני החומרי, שבתינוק אין גופו גס כ"כ כי לא נתגשם ברוב ימיו . . מצד שזה מקרוב בא מעולם הרוחני לעולם הגשמי".

וענין זה מתאים להסיפורים  ע"ד הצדיקים שנהגו ללכת ללמוד ביערות וכו'", מקום שאין שם בני – אדם, והאוויר אינו מעופש כו', ולכן מעלת לימוד התורה במקום זה היא כמו מעלת לימוד התורה דתשב"ר, שהוא "הבל שאין בו חטא".

ומזה מובן, שהענין ד"הבל שאין בו חטא" שבתשב"ר אינו בהכרח בתינוקות דוקא, אלא יכול להיות גם בגדולים – שכאשר לימוד התורה הוא באופן שמופשטים ("מען איז אויסגעטאָן") מעל עניני העולם – אזי הלימוד הוא "הבל שאין בו חטא", כיון שאין להלומד שייכות עם חומריות העולם.

ובכללות הרי זה החילוק בין "בעלי עסק" ל"יושבי אוהל" – שנוסף על מעלת הריבוי בכמות, ש"בעלי עסק" לומדים רק "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית", משא"כ "יושבי אוהל" שעיקר עסקם בתורה, הרי לימוד התורה של "יושבי אוהל" הוא לימוד באופן אחר לגמרי ("גאָר אַן אַנדער לימוד"), כמעלת הבל תשב"ר.

וכפי שרואים במוחש (לאו דוקא בתשב"ר, אלא גם בגדולים), שאלו שנמצאים עדיין בין כותלי הישיבה, או שלא עבר זמן רב מאז צאתם מכותלי הישיבה – נקל לפעול עליהם, וגם להם נקל לפעול על עצמם, יותר מאשר אלו שהם "בעלי עסק".

הן אמת שגם "יושבי אוהל" שייכים קצת לגשמיות, אבל אעפ"כ, כיון שעיקר עסקם בתורה, הרי גם הגשמיות שלהם היא באופן נעלה יותר.

וע"ד מעשר שני שצריך לאכלו "לפנים מן החומה" דוקא – שעם היותו כמו כל מאכל גשמי (שהרי אין מקריבין אותו על המזבח), מ"מ, כיון שאכילתו היא "לפנים מן החומה" הרי זה בכל זאת באופן נעלה יותר ("איז דאָס פאָרט אַנדערש").

ועד"ז בעניננו: כאשר עיקר העסק הוא בתורה, שהיא בדוגמת "חומה" (כמארז"ל "אני חומה זו תורה") – הרי גם הענינים הגשמיים הם "לפנים מן החומה"; וכאשר נמצאים במצב כזה, אזי יש בלימוד התורה המעלה ד"הבל שאין בו חטא".

(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 140 – 141)

¯

וענין זה נוגע לבעלי עסק: אף שעסקם הוא ב"עובדין דחול" – עליהם לדעת שהעיקר הוא תורה ותפלה, ואת הזמן הראשון והטוב ביותר ביום יש ליתן להקב"ה. לכל לראש צריכים להתפלל, אחרי התפלה צריכים ללמוד (כהדין שצריך לילך "מבית הכנסת לבית המדרש"), ורק אח"כ לאכול פת שחרית (כפסק הצ"צ שפת שחרית היא אחרי התפלה, וכיון שמבית הכנסת צריך לילך לבית המדרש, נמצא שפת שחרית היא גם אחרי הלימוד), ורק אח"כ אפשר לעסוק בעניני הרשות.

יש לדעת שהעיקר הוא תורה ותפלה, ולא שבעיקר יהיה שקוע בהעסק, וילמד "פרק א' שחרית ופרק א' ערבית" רק כדי לצאת ידי חובת השולחן – ערוך, לומר את התיבות ולא לשמוע מה שפיו מדבר, ולא להתבונן במה ששומע. את הזמן הטוב ביותר, את הכחות הטובים ביותר. את יגיעת הראש ואפילו את יגיעת הכפיים – יש ליתן לתורה ותפלה.

(התוועדויות תשי"ד ח"ג עמ' 56)

 

 

 

יום ג (ב אד"ש)

"ואף שאינו נותן אלא חומש הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו ית'"

וכאשר יהודי עומד בתנועה של ביטול לבעל הרצון, אזי מקבל גם ההמשכה מלמעלה באופן כזה – במדה כנגד מדה (שהרי אף שמדה בטל, במדה לא בטל) – שנמשך מבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות בכל הענינים דבני חיי ומזוני רויחי, ובכולם רויחי, כדי שינצל אותם לרוחניות, כמאמר אדמו"ר הזקן שהקב"ה נותן לבני ישראל גשמיות כדי שיעשו מזה רוחניות, בני – לגדלם ולחנכם לעסוק בתומ"צ, חיי – לנצל כל יום עבור קיום התומ"צ באופן שהימים הם יומין שלמים ולא חסרים, ומזוני – ליתן חלק לצדקה, שעי"ז מעלה את כל השאר.

(התוועדויות תשי"ג ח"ב עמ' 235)

 

 

 

יום ד (ג אד"ש)

"כי היותו נבזה בעיניו וכו' הוא מצד הגוף ונפש הבהמית והיותו בשמחה הוא מצד נפש האלהית וניצוץ אלהות המלובש בה להחיותה כנ"ל"

ונמצא, שבשביל הפעולה עם הזולת יש צורך בתנועה של התרחבות ("ברייטקייט") ותוקף דוקא – היפך מתנועת הכיווץ והמרירות שבעבודה עם עצמו.

אמנם, אע"פ שבעניני העולם אי אפשר להיות ב' תנועות הפכיות, מ"מ בעבודת ה' יכולים להיות ב' תנועות הפכיות – בכחו של הקב"ה אשר, להיותו כל יכול ונמנע הנמנעות, דורש מיהודי ונותן לו את הכח שיוכל לעבוד עבודתו בב' תנועות הפכיות תנועה אחת – בנוגע לעבודה עם עצמו, כתנועה הפכית – בנוגע לעבודה עם הזולת.

וע"ד ב' התנועות שמצינו ביהושפט – שנהג נשיאותו ברמה, וביחד עם זה, "כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי".

(התוועדויות תשי"ג ח"א עמ' 78)

 

 

יום ה (ד אד"ש)

פרק לה

"וא"כ למה זה ירדו נשמותיהם לעוה"ז ליגע לריק ח"ו להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו"

והנה, בכל פרטי המדריגות הנ"ל של עמידת הנשמה למעלה – הרי היא כולה רוחניות, ואין לה שייכות כלל לענינים חומריים או אפילו לענינים גשמיים. ובמכ"ש וק"ו מנפש השכלית שהיא בריחוק מגשמיות וחומריות, ועאכו"כ נפש האלקית, אפילו בעמידתה במדריגה תחתונה, ועאכו"כ בעמידתה במדריגות עליונות יותר, עד לעמידתה "קמיה מלכא קדישא".

ומזה מובן עד כמה גדולים עינויי ויסורי הנשמה – שמצד עצמה אינה שייכת כלל לענינים גשמיים וחומריים – מירידתה למטה להתלבש בגוף גשמי, "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

ובפרטיות יותר – מלבד הצער של הנשמה בהירידה לעוה"ז מצד השייכות לענינים גשמיים כשלעצמם, ניתוסף בזה עוד יותר מצד מציאות הרע שבעוה"ז הגשמי והחומרי,

ומה גם שמציאות הרע הוא בתוקף, כמובא בתניא מ"ש בע"ח שהרע שבעוה"ז החומרי הוא שמרי הקליפות הגסות כו' ולכן כל מעשה עוה"ז קשים ורעים והרשעים גוברים בו,

ובזה ניתוסף עוד יותר – מצד מציאות היצה"ר, ש"אקדמיה טעניתא" וכו'.

ועד כדי כך גדלה הירידה בעוה"ז – שאפילו עניני קדושה, לימוד התורה וקיום המצוות, יכולים להעשות באופן שלא כדבעי, שעז"נ "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", כיון שכל התומ"צ שעושה בעודו רשע מוסיפים כח בקליפות לפי שעה (כמ"ש אדמו"ר הזקן בהלכות ת"ת). והיינו, שעם היותם עניני קדושה, תורה ומצוות, שיוצאים בהם י"ח לימוד התורה וקיום המצוות, ומברכים עליהם ברכת התורה וברכת המצוות, מ"מ, כיון שהמקיימם הוא רשע, שאי אפשר לו להתחיל לעבוד את ה' בלי שיעשה תשובה על העבר תחילה לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים (כמבואר בתניא), לכן מוסיפים הם כח בקליפות לפי שעה. ומובן גודל הירידה שבזה – "כמשל האוחז בראשו של מלך ומורידו למטה וטומן פניו בתוך בית הכסא כו', שאין לך עלבון גדול מזה אפילו עושה כן לפי שעה" (כמבואר בתניא).

וזהו הטעם שירידת הנשמה בגוף היא בדרך הכרח, כמאמר "על כרחך אתה חי" – דלכאורה, כיון שרצונה של הנשמה לקיים רצון הקב"ה, שזהו כל ענינה, הנה בידעה שהכוונה העליונה היא בירידתה למטה, צריכה הירידה למטה להיות ברצון, ולא בדרך הכרח – אלא ההכרח הוא מצד גודל הצער והיסורים שבירידה למטה.

וכמבואר בשיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות סדר ירידת הנשמה בגוף, שבלכתה מאוצר הנשמות מוליכים אותה דרך גן – עדן, ואח"כ מוליכים אותה דרך הגיהנם וכו', ועי"ז מתוודעת היא למהותו של עוה"ז הגשמי, ואז טוענת הנשמה: מדוע דוחפים אותה לעולם ירוד שכזה, "אַ ווילדע פליישיקע וועלט" (עולם גשמי פראי), להתלבש בגוף, "אַ זאַק פלייש און ביינער מיט זודיקע בלוט" (שק בשר ועצמות עם דם רותח) !... – ולכן הירידה למטה היא בדרך הכרח.

(התוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 193 – 191)

 

 

יום שב"ק (ו אד"ש)

"כי הנה נשמת האדם אפי' הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגי' אעפ"כ אינה בטילה במציאות לגמרי ליבטל וליכלל באור ה' ממש להיות לאחדים ומיוחדים ביחוד גמור רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו"

בבי"ע היראה אינה בשלימות, וכמ"ש גם במלאכיו ישים תהלה, ואפקוהו למט"ט ומחיוהו שיתין פולסין דנורא, וגם הנשמות שהם למעלה מהמלאכים אינם בשלימות היראה, כמ"ש בתניא שאפילו צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, הרי הוא בבחינת יש מי שאוהב, ועד"ז ביראה, שהוא בבחינת יש מי שירא. וכל זה הוא בבי"ע, שאין שם שלימות היראה, אך האצילות הוא באופן דשלימות היראה.

(סה"מ תשט"ז עמ' קצד)

 

הגהה:"והיינו משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה וכו' "

הנה, מה שאצילות הוא בבחינת אין הוא מצד החכמה, דאבא עילאה מקננא באצילות, והחכמה היא בבחינת ביטול, כמ"ש בתניא שמדרגת החכמה ענינה שהוא לבדו הוא ואין זולתו, ולכן עולם האצילות הוא בבחינת אין. ומטעם זה גופא מובן שאצילות אינו אמיתית ענין האין כו', שהרי ידוע שזה שהחכמה היא בחינת אין (כמ"ש בתניא) הנה העיקר הוא בבחינת פנימיות החכמה דוקא, ובפרט עפמ"ש במק"א שהעיקר הוא מצד האור המתלבש בחכמה, אבל מצד החכמה עצמה (חיצונית החכמה) הרי הוא בבחינת מציאות, וא"כ מובן שבאצילות שהוא האור המתלבש בכלים, השייך לחיצוניות החכמה, אין זה אמיתית ענין האין, כי אם בבחינת פנימיות החכמה דוקא שלמעלה מהתלבשות.

(סה"מ תשט"ז עמ' כה)

¯

מדריגת "חכם" שבכאו"א מישראל ענינה שיהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, שזהו מפני היותו "חכם" "איזהו חכם הרואה את הנולד", "שרואה כל דבר איך נולד ונתהוה מאין ליש כו'", ע"י כח הפועל שבנפעל. ובפרט ע"פ מ"ש אדה"ז בתניא – שמעתי ממורי כו'" שמדרגת החכמה ענינה ההרגש "שהוא לבדו הוא ואין זולתו".

(התוועדויות תשי"ג ח"ב עמ' 76)

¯

בהלכות דעות כותב הרמב"ם "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו... כך צריך שיהא ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו', כיצד, תלמיד חכם וכו'".

והנה, השם "חכם" הוא ע"ש שיש בו הביטול דחכמה, שחכמה ענינה ביטול, שבה ניכר ש"א"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו", כמ"ש אדמו"ר הזקן בתניא בשם מורו המגיד ש"זו היא מדרגת החכמה", ולכן, מי שיש בו הביטול דחכמה (שלכן נקרא "חכם") הנהגתו היא באופן שניכר בכל עניניו שהקב"ה "הוא לבדו הוא ואין זולתו".

ונמצא, שענינו של החכם היא המשכת והתגלות העצמות בעולם, שיהיה ניכר בכל עניני העולם ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו".

וענין זה שייך גם למי שלא הגיע עדיין לדרגת הביטול דחכמה, אלא הוא רק "תלמיד חכם" – שגם הנהגתו צריכה להיות באופן שיהיה ניכר בכל עניניו (כמ"ש הרמב"ם) היינו, שגם הוא צריך לפעול המשכת והתגלות העצמות בעולם.

(התוועדויות תשי"ג ח"א עמ' 136)

¯

ובמילא צריכה להיות ההנהגה גם בענינים הגשמיים באופן של "ואתהלכה ברחבה", "לוו עלי ואני פורע" – כיון שמנצלים את הענינים הגשמיים עצמם לעשותם כלי לאלקות, והיינו, שגם בהדברים הגשמיים יורגש היחוד שהוא לבדו ואין זולתו.

ולהעיר מהמבואר בתניא שההרגש שהוא לבדו ואין זולתו הוא מדריגת החכמה. וזהו גם טעם השם "תלמידי חכמים" ולא "חכמים" ע"פ חסידות (נוסף על הטעם ע"פ נגלה, שהתואר "חכם" קשור עם ענין הסמיכה, ובזמן הזה אין סמוכים) – ש"תלמיד חכם" היינו שמקבל (תלמיד) מבחינת החכמה, היינו שנרגש אצלו הענין דהוא לבדו ואין זולתו, וגם בנוגע לענינים הגשמיים, שנעשים כלים לאלקות.

וכל זה נעשה בעיקר ע"י לימוד החסידות, ועד שעי"ז זוכים לקיום היעוד "לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(התוועדויות תשי"ג ח"ג עמ' 129)

¯

אצל כל בני ישראל – פעל מתן תורה שיהיו יכולים לעלות למעלה משרשם וליקח את העצמות ("נעמען עצמות"), כמדובר לעיל בהמאמר, אבל משה רבינו, שהיה במדריגת חכמה דאצילות, שעליה כותב אדמו"ר הזקן בתניא "שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה" מה פעל בו מתן תורה.

וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהחידוש דמתן תורה אצל משה רבינו הוא – שהכיר והרגיש ("ער האָט דערהערט") את המעלה של אנשים פשוטים וכו'.

(התוועדויות תשי"ד ח"ג עמ' 29)

 

"מאחר שהוא הוא הפועל ועושה מעשה המצוה שבלעדו לא היתה נפש האלהית פועלת בגוף כלל כי היא רוחניית והגוף גשמי וחומרי והממוצע ביניהם היא נפש החיונית הבהמית המלובשת בדם האדם שבלבו וכל הגוף"

בשלמא "תוקפו של מרדכי" – ה"ז ענין הקשור עם תוקף הנצחיות דבנ"י, והיינו שהנשמה היא נצחית, ובמילא גם הגוף – שעמו קשורה הנשמה, ועל ידו עובדת עבודתה בקיום התומ"צ (כמבואר בתניא שאי אפשר לנשמה לקיים מצוות מעשיות אלא ע"י התלבשותה בגוף) – נצחי הוא, שזהו"ע תחיית המתים, שהגוף הגשמי (שבו ועל ידו עבדה הנשמה עבודתה כל משך חיי האדם) יקום לתחיה.

(התוועדויות תשי"ג ח"ב עמ' 27)

 

  

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

 

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

כרך א – ליקוטי אמרים .

כרך ב – שהיוה"א – קו"א .

כרך ג- ליקוטי אמרים (מחזור שני ).

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

להזמנות: 0527155039

 

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים