מומלצים לציבור הדתי
שרה28/03/2024
הי מישל, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
שרה28/03/2024
הי צפורה, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
מרדכי26/03/2024
בן 42, פנוי, 4 ילדים, חרדי, רקע חרדי, נאה מאוד, משמש כמלמד בת''ת, בריא ב''ה, משפחתי, חברותי ותקשורתי, מעוניין במתאימה. רקע: לא משנה. רמה דתית: חרדית. גיל: 18-32. מצב בריאותי: אפשרי אך: א. לא משהו שהוא מסוכן או מקצר חיים ח''ו, וכן לא מגביל אפשרויות ההולדה בע''ה. ב. שאינו חיצוני. מראה: נאה ומטופחת. ישנם פרטים נוספים שהייתי מעוניין לציין, אך איני יודע מה בדיוק דרוש, במידת הצורך, אפשר ליצור עמי קשר טלפוני בשעות הערב, או דרך המייל, ואשיב לשאלות על מנת לייצר מה שיותר התאמה בע''ה.
בית עסק: ענבי הגפן
שפרה26/03/2024
מעונינת לקבל הצעת מחיר עבור שבת חתן
שמואל25/03/2024
בירור והצעת מחיר! האם יש לכם אפשרות של הפלגה לילית (בשעות 21:00-23:00 בערב לערך) מאשקלון לאשדוד של כ75 איש, עם או בלי מסיבה על הספינה. הבירור מופנה ליום ראשון 07/04/2024, ואם כן מה המחיר! תודה
יצחק21/03/2024
מתעניינת לסופ״ש 10 מבוגרים 6 חדרים לתאריך 5/4 ועזיבה 6/4 ( שבת חתן)
אבי20/03/2024
מעונין בחדר לזוג לשבת הגדול קרוב מאד לבית הכנסת ולחדר האוכל אשתי נכה בתודה וברכה אבי אייזן
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
מירי18/03/2024
אשמח פרטים להזמנה לחופה
לאה18/03/2024
מבקשת הצעת מחיר לשבת הגדול , 2 לילות,עבור 37 איש מתוכם 5 תינוקות מתחת לגיל שנתיים.
מרים18/03/2024
פנוי למחר בר מצוה ברכסים, לא משהו גדול, צלום וגם חלק הסרטה
דניאל17/03/2024
אירוח שבת הדול במרכז הארץ
בית עסק: מחלקת הנופש
אליזבט16/03/2024
שלום מבקשת פרטים על בית ההארחה. אוכל, כשרות? בריכה? חדרים? בברכה אליזבט בראל
דבורה13/03/2024
שלום.האם יש אצלכם אירוחח בפסח(2 לילות ראשונים)?.במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי עלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה

לימוד תניא יומי - פרשת בחוקותיי

ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ערוכים מכל כתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (בלה"ק).

יום א (כא אייר)

פרק נ

"ובחי' כהן איש חסד"

כהנים – עבודתם היא בקו החסד והאהבה, להיותם בני אהרן, "אוהב שלום ורודף שלום", אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 15)

 

"כמעלת הזהב על הכסף"

ויש לבאר ענין זה ע"פ מ"ש במדרש "לא הי' העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא, בשביל המשכן ובשביל בית – המקדש".

וההסברה בזה שנקט "זהב" דוקא – כי, כסף ונחושת יש לעולם צורך בהם, משא"כ זהב אין לעולם צורך בו, כיון שיכולים להשתמש גם בכלי נחושת, ואפילו בכלי כסף, ולא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש, שהוא למעלה מהעולם.

וכן הוא גם ברוחניות הענינים – שזהב מורה על ספירת הבינה, משא"כ כסף שמורה על ספירת החסד "דאזיל עם כולהו יומין", ונחושת מורה על תפארת או מלכות (כמבואר בביאורי הזהר), ולכן, כסף ונחושת שייכים לעולם, משא"כ זהב הוא למעלה מהעולם.

ולכן "לא הי' העולם ראוי להשתמש בזהב", ומה שנברא זהב בעולם – הרי זה "בשביל המשכן ובשביל בית המקדש", שבו צריכה להיות ההנהגה באופן של עשירות דוקא (למעלה ממילוי החסרון), ועד כדי כך, ש"השקו את התמיד בכוס של זהב" [והיינו, שאע"פ שמדובר ע"ד בהמה – שגם בהיותה בבית – המקדש, ה"ה עדיין בהמה... – מ"מ השקוה "בכוס של זהב"], כיון ש"אין עניות במקום עשירות"; ולאחר שנברא הזהב בשביל בית – המקדש, הרי זה נמשך גם בעולם.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 322)

 

"ומזה באה לידי צמאון"

מעלת הצמאון גדולה ביותר, כפי שאמר דוד המלך בהיותו "במדבר יהודה", "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים", וממשיך, "כן בקודש חזיתיך", ופירש הבעש"ט: הלואי הקודש חזיתיך, היינו, הלואי שגם בקודש יהי' צמאון כזה כמו "בארץ צי' ועיף בלי מים".

ובשביל מעלת הצמאון, כדאי להקב"ה להמתין שבמשך כמה שנים יהי' מקום זה "ארץ צי' ועיף בלי מים", כדי שיהודי יבוא לשם ויעשה שם מקום תורה, מצד צמאונו להוי'.

אי אפשר לדעת מה יקר יותר אצל הקב"ה: קיום תומ"צ במשך שנים אלו, או הצמאון של יהודי !... ולכן, בשביל מעלת הצמאון של יהודי, כדאי שבמשך זמן לא יהי' מקום זה מקום תורה, כדי שיבוא יהודי ויצעק "צמאה לך נפשי" – שעל צמאון כזה מתברכים: "הלואי בקודש חזיתיך" – ויעשה שם מקום תורה.

ועד"ז גם בנוגע למקום שלעת – עתה אין בו מים בגשמיות – שהכוונה בזה היא, שיבוא לשם יהודי, ויהי' צמא למים, ויבקש מים מהקב"ה, והקב"ה יברא עבורו מעיין מים, ואז, הנה למרות גודל צמאונו יתאפק ולא ישתה את המים מיד, אלא יברך תחילה, וישתה כמו יהודי.

ונסיון זה, וכמו"כ הבקשה שמבקש מהקב"ה ומתפלל מעומק הלב – שהרי כאשר חסר בגשמיות הרי זה נוגע לו, ובמילא מבקש מעומק הלב – הרי זה יקר ביותר אצל הקב"ה, ועל צמאון זה ובקשה זו ממתין הקב"ה עם בריאת המעיין, ואז בורא את המעיין !

וכמו"כ ברוחניות – שכל העולמות וההסתרים אינם אלא כדי לעורר אצל יהודי צמאון להוי', שזהו"ע יקר ביותר, ואז צריך יהודי לגשת ("זיך נעמען") לעבודה, לעשות את ה"מדבר" ל"מקום ישוב".

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 175)

 

"והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה"

לויים – הם בקו הגבורות והצמצומים, ולכן עבודתם היא באופן ש"לא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו", "וזר לא יקרב אליכם", שזהו ענין של גבורות וצמצומים.

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 15)

 

 

יום ב (כב אייר)

"פי' ואם רץ לבך היא תשוקת הנפש שבלב בחלל הימני כשמתגברת ומתלהבת ומתלהטת במאד מאד עד כלות הנפש ממש להשתפך אל חיק אביה חיי החיים ב"ה וכו' "

בנוגע לנשמה למטה, הרי עם היותה חלק אלקה ממעל ממש, מ"מ לאחרי שנסעה וירדה כמה מדריגות עד שנתלבשה בנה"ב ובגוף ובעוה"ז שזהו העלם והסתר גדול ביותר, הרי הוא ברצוא וצמאון לעלות למטה.

(סה"מ תשי"ח קלג, קלד)

¯

ענין ההעלאה שבתפלה הו"ע הרצוא והצמאון שרוצה לעלות למעלה ולהתפלל בהעצמות כנ"ל, וזהו וראשו מגיע השמימה, בה"א הידיעה, שהוא למעלה משמים ושמי השמים, והו"ע הרצוא והצמאון להעצמות.

(סה"מ תשי"ח עמ' קלו)

¯

הנה, העבודה כפי שהיא למעלה מטעם ודעת, מצד כח הרצון, פועלת את ענין הרצוא, ועד שברצוא גופא אין זה רק רצוא דתיקון, אלא רצוא שלמעלה לגמרי מענין הכלים ומדידות והגבלות, שלכן נקרא רצוא דתהו (כפי שהוא בקדושה, בתיקון גופא). ואעפ"כ צריכה להיות העבודה לא כפי שהי' אצל בן עזאי שהציץ ומת, ועליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, וכפי שמצינו אצל שני בני אהרן שהי' אצלם הענין דבקרבתם לפני ה', שהו"ע הרצוא, באופן שעי"ז וימותו, שהרי רצוא זה אינו כפי שהרצוא צריך להיות מצד הרצון שלמעלה, מצד הכוונה העליונה, אלא הרצוא צריך להיות כפי שהי' אצל רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום, והיינו, שאף שהי' אצלו רצוא היותר עליון שלמעלה ממדידה והגבלה ולמעלה מכל ענין של כלים, עד שנקרא בשם רצוא דתהו (כמבואר בתו"א), מ"מ, היתה התחלת עבודתו בענין הרצוא באופן שנכנס בשלום, ולכן גם לאח"ז יצא בשלום, שהו"ע השוב, במעשה התומ"צ למטה. וטעם הדבר הוא, לפי שהרצוא הי' באופן שיש טעם לרצון, אלא שזהו טעם כמוס, היינו, שאפילו הטעם והעונג הוא באופן של העלם, ומ"מ נרגש הוא בפנימיות, וענין זה פועל שלא יסור (ער זאָל ניט אָפּטרעטן) מאמיתית הכוונה העליונה, שלכן נעשית הכניסה בשלום, ועי"ז גם היציאה בשלום.

(סה"מ תשי"ח עמ' קסג קסד)

¯

עלי' ללא המשכה, שהו"ע העבודה דרצוא ללא שוב – הרי זה סדר דעולם התהו; ואילו בנוגע לאופן העבודה של נשמות דתיקון, ובפרט נשיאי ישראל, ועאכו"כ נשיאי חב"ד, שכל הענין דחב"ד מיוסד על כך שכל ענין יומשך בפנימיות ובאופן של "בכן" – הרי גם כשישנו יום שמוקדש לעלי', הנה בהעלי' גופא ישנו כבר גם ההמשכה, וכאשר העלי' היא למעלה מעלה עד אין קץ, אזי בדרך ממילא ההמשכה היא למטה מטה עד אין תכלית.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 64)

 

 

 

יום ג (כג אייר)

פרק נא

"ומבשרי אחזה אלוה"

אדם – קאי על בנ"י, "אתם קרויים אדם", כפי שמבאר בשל"ה ש"אדם" הוא מלשון "אדמה לעליון". בנ"י הם דומים לאדם העליון שעל הכסא.

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 143)

 ¯

וזוהי גם ההוראה בנוגע לעבודת כאו"א מישראל – שלאחרי הקדמת נעשה לנשמע הוא משתדל שעניני התורה, כולל פנימיות התורה, יהיו באופן דהבנה והשגה בשכלו, "דונו דיני", ועוד שמבין זאת בשכל דנה"ב, היינו, שאינו מסתפק בהבנת הענין ב"אותיות שמימיים" ("הימל'שע אותיות"), אלא הוא משתדל להבין כל ענין ע"י דוגמא מוחשית, "מבשרי אחזה אלקה" (ככל הדוגמאות והמשלים המובאים בתורת חסידות חב"ד), עד שיבין זאת גם בשכל דנה"ב.

(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 174)

 

"ואעפ"כ עיקר משכנה והשראתה היא במוחו ומהמוח מתפשטת לכל האברים וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו"

מבואר בחסידות טעם השם "ראש השנה", ולא "תחילת השנה" – להיותו ה"ראש" של כל השנה, שממנו נמשך חיות על כל השנה בדוגמת הראש שבגוף האדם שממנו נמשך חיות בכל האברים, וגם כפי שהאבר הוא מציאות בפני עצמו הרי מקבל חיות מהראש.

ומזה מובן שכאשר פועלים ומתקנים את הדבר ב"ראש השנה" הרי זה נוגע ופועל על כל השנה כולה.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 17)

 

 

 

 

יום ד (כד אייר)

"המשכת כל התרי"ג מיני כחות וחיות מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו"

ענין ה"רגל" באדם – אין זה אבר הנותן הבנה באדם, ואפילו לא אבר הנותן הרגש באדם (ענין השייך ללב), ואפילו לא אבר המעכל את המזון ומבררו, להבחין (עכ"פ ע"פ טבע) מהו פסולת ומהו אוכל וטוב; הרגל – אינו אלא אבר שמוליך את האדם ממקום למקום, ומצד עצמו אין בו שום רצונות וענינים כלל, והוא רק ממלא את הפקודה שמקבל מהמוח והלב, שהם ה"שליטין" באדם.

ועפ"ז יובן ענין ה"רגל" באיברי הנשמה – שהרי איברי הגוף מכוונים כנגד איברי הנשמה, שגם בה ישנם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכל איבר שבנשמה מתלבש באיבר המתאים שבגוף – שהו"ע העבודה שאינה ע"פ שכל והבנה, וגם אינה על – פי הרגש (אפילו הרגש הטבעי), אלא עבודה של קבלת – עול בלבד, ללא עריבות ותענוג ("געשמאַק") כלל:

כיון שקיבל "פקודה" ללכת למקום פלוני, לצאת מהמעמד ומצב שנמצא בו עתה, ולילך למקום אחר – אזי עבודתו היא עבודה של "רגל", שמוליכו ממקום שהי' בו עד עתה, "אסורה מכאן", כדי "להתקרב לשם".

ועבודה זו היא מצד קבלת – עול – שאין לו בזה לא תענוג בשכל, לא הרגש הלב, ואפילו לא רגש טבעי, ואדרבה – זהו אצלו ענין של "עול", דהיינו דבר כבד, שעשייתו היא רק מפני ציווי הקב"ה – ע"י עצם הנשמה שלו, הנקראת ה"ראש" שבנשמה.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 92)

 

 

 

יום ה (כה אייר)

"וכמ"ש בתיקונים דאיהו סתימו דכל סתימין"

כתר וחכמה, אף שבשניהם מאיר אוא"ס בקירוב מקום, מ"מ יש הפרש ביניהם, שבכתר הוא בהעלם, סתימא דכל סתימין, ובחכמה הוא בגילוי, שהרי חכמה היא ראשית הגילוי. וכיון שבשניהם מאיר אוא"ס בקירוב מקום, צריך לומר, שאותה הבחינה שבכתר היא בהעלם, הנה בחינה זו עצמה באה בחכמה בגילוי, (היינו, שענין החכמה הוא לגלות את העצם שנמצא בכתר בהעלם.

(סה"מ תשי"ח עמ' רכט)

 

 

 

יום ו (כו אייר)

פרק נב

"ומקור זה הוא הנקרא עלמא דאתגליא"

ידוע שמים ועפר הו"ע עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. מים הו"ע עלמא דאתכסיא, שהנבראים דעדאת"כ הם דבוקים ובטלים במקורם, ומרגישים שאם יצאו חוץ למקורם אזי יתבטלו ממציאותם, והיינו לפי שהחיות הוא בגילוי בהם. ועפר הו"ע עלמא דאתגליא, שהנבראים דעדאת"ג, אף שגם הם חיים מחיות אלקי דספירת המלכות, שזהו"ע הכל היה מן העפר, מ"מ החיות שבהם הוא בהעלם, עד שאפשר שירגישו שהם נפרדים ח"ו.

(סה"מ תשי"ח עמ' קלט)

 

 

 

יום שב"ק (כז אייר)

"כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש שאין נראה שם אור זה רק עצם גוף השמש בלבד"

באור השמש יש אור המתפשט ואור הכלול, והרי דוקא כאשר יוצא מחוץ למקורו בעצם השמש אזי הוא מאיר ומתפשט, משא"כ כשהוא כלול במקורו העצם השמש אזי אינו עולה בשם אור כלל.

(סה"מ תשי"ח ח"א עמ' מז)

 

 

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

 

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני

כרך ה – לקוטי אמרים מחזור שלישי

להזמנות: 0527155039

 

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים