מומלצים לציבור הדתי
שרה28/03/2024
הי מישל, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
שרה28/03/2024
הי צפורה, מה שלומך? אני מארגנת ערב שירי גאולה בזום לקראת חג הפסח בכ"ט אדר ב' יום שני ערב ר"ח ניסן. כל מי שנותנת חלק בערב זה בהתנדבות. המשתתפות הן: מנחה: איילה שמואלי. ספוקן וורד: עידית ליכטנפלד. הרבנית ימימה מזרחי תשלח הקלטה כיוון שלא יכולה בתאריך שקבענו. אני צריכה זמרת שתוכל 7-15 דקות לשיר שירי גאולה. אשמח למענה אם תוכלי לתרום מזמנך ומכישוריך. תודה רבה!!!
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
אביטל28/03/2024
האם יש חדרים פנויים לשבת 19-20/4?
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
נטללי27/03/2024
מעונינים לקבל הצעת מחיר לזוג
מרדכי26/03/2024
בן 42, פנוי, 4 ילדים, חרדי, רקע חרדי, נאה מאוד, משמש כמלמד בת''ת, בריא ב''ה, משפחתי, חברותי ותקשורתי, מעוניין במתאימה. רקע: לא משנה. רמה דתית: חרדית. גיל: 18-32. מצב בריאותי: אפשרי אך: א. לא משהו שהוא מסוכן או מקצר חיים ח''ו, וכן לא מגביל אפשרויות ההולדה בע''ה. ב. שאינו חיצוני. מראה: נאה ומטופחת. ישנם פרטים נוספים שהייתי מעוניין לציין, אך איני יודע מה בדיוק דרוש, במידת הצורך, אפשר ליצור עמי קשר טלפוני בשעות הערב, או דרך המייל, ואשיב לשאלות על מנת לייצר מה שיותר התאמה בע''ה.
בית עסק: ענבי הגפן
שפרה26/03/2024
מעונינת לקבל הצעת מחיר עבור שבת חתן
שמואל25/03/2024
בירור והצעת מחיר! האם יש לכם אפשרות של הפלגה לילית (בשעות 21:00-23:00 בערב לערך) מאשקלון לאשדוד של כ75 איש, עם או בלי מסיבה על הספינה. הבירור מופנה ליום ראשון 07/04/2024, ואם כן מה המחיר! תודה
יצחק21/03/2024
מתעניינת לסופ״ש 10 מבוגרים 6 חדרים לתאריך 5/4 ועזיבה 6/4 ( שבת חתן)
אבי20/03/2024
מעונין בחדר לזוג לשבת הגדול קרוב מאד לבית הכנסת ולחדר האוכל אשתי נכה בתודה וברכה אבי אייזן
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
ורד19/03/2024
שבת חתן בר מצווה 1/6. כ 10 חדרי אירוח
מירי18/03/2024
אשמח פרטים להזמנה לחופה
לאה18/03/2024
מבקשת הצעת מחיר לשבת הגדול , 2 לילות,עבור 37 איש מתוכם 5 תינוקות מתחת לגיל שנתיים.
מרים18/03/2024
פנוי למחר בר מצוה ברכסים, לא משהו גדול, צלום וגם חלק הסרטה
דניאל17/03/2024
אירוח שבת הדול במרכז הארץ
בית עסק: מחלקת הנופש
אליזבט16/03/2024
שלום מבקשת פרטים על בית ההארחה. אוכל, כשרות? בריכה? חדרים? בברכה אליזבט בראל
דבורה13/03/2024
שלום.האם יש אצלכם אירוחח בפסח(2 לילות ראשונים)?.במידה וכן,אשמח לקבל פרטים לגבי עלויות. אנו משפחה 4 זוגות עם 11 ילדים.תודה

עונג שבת - ראש השנה ופרשת האזינו

האדם – טוב או רע?

חודש אלול מאופיין כחודש חשבון נפש. אנו בודקים את מעשינו במשך השנה שחלפה, בטרם נבקש מהבורא קרדיט לשנה נוספת, טובה יותר. במסגרת זו אנו מבקשים לבחון את אחת משאלות היסוד של האנושות, האם האדם מיסודו טוב הוא ורק חינוכו והרגליו הם הגורמים לו להתנהג בדרך שלילית, או שרע הוא באופיו, וכל מעשה חיובי שהוא עושה זו התקדמות עבורו אל בניין אישיותו.

הרמב"ן מסביר את הפסוק בספר בראשית "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח-כא) ואומר, מלמד עליהם זכות, שיצירתם בתולדת רעה בימי הנעורים ולא בימי הזקנה, ואם כן אין להכות את כל חי מפני שני הטעמים האלה. וטעם ה"מ"ם", כי מתחילת הנעורים הוא בהם, כמו שאמרו "משננער לצאת ממעי אימו ניתן בו יצר הרע". או יאמר כי מן הנעורים, כלומר מחמתם תהיה רעת היצר באדם, שהם יחטיאו אותו.

להסברו של הרמב"ן, הטבע של האדם, מרגע בריאתו ויצירתו, הוא לנטות אל הרע. לעשות מעשים שליליים. זאת משום שהוא נולד עם יצר ונטייה רעה, ויצר זה משפיע בימי הנעורים שהם המעצבים את האישיות, והשפעתו פוחתת בימי הזקנה.

חכמי המוסר הפליגו עוד באומרם שלא זו בלבד שבטבע האדם ישנה נטייה ומשיכה לתאווה. גם ניתן בו יצר רע, כלומר כוח רוחני שמחפש להכשילו בחטא. תלמידו הגדול של רבי ישראל מסלנט, הרב יצחק בלזר, הוציא את דברי רבו בספר אור ישראל, והוסיף עליו ממאמריו (קונטרס שערי אור) ושם כתב, מצד היות האדם עפר מן האדמה, ליבו פונה לתאוות החומריות, לאכול ולשתות ולשמוח, לחמוד הון ועושר, לאהוב כבוד ושררה וכו'. ועם זה גם יצר לבו רק רע כל היום, הוא היצר הרע מיסוד הרוחני וכו'. כי היראה הזאת איננה בטבע האדם.

המעיין בדברים חש ייאוש. אם טבע האדם הוא שלילי כל כך, מה סיכוי יש לי להתמודד אל מול הקשיים הללו. מנין לי כי אצליח להתגבר על הטבע שלי וכי אבנה את בניין אישיותי בהתאם לצו התורה.

פתח תקווה פותח הרב שמשון רפאל הירש הכותב בהסברו לפסוק בבראשית, עד כמה שהבנתנו מגעת טעו המפרשים בפירוש המשך הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" וכו'. אם יצר לב האדם ישוב להיות רע – ואף רע מנעוריו וכו'. צעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים. אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע מרושע. מי שמכיר ילדים יודה, לא, אין זה נכון, הנוער איננו מושחת. יצר לב האדם אינו רע מנעוריו. לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. בזמנים רגילים מספר המבוגרים השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים.

לדברי הרב הירש, טבעו הבסיסי של האדם אינו רע. אם הוא גדל בחברה רעה, הוא קולט מהסביבה שלו את הרוע. אבל אין זה נכון לקבוע בצורה חד משמעית שטבעו שלילי. הוא אינו טוב מיסודו או רע מיסודו. הוא תבנית חינוכו וההרגלים אותם מטביעים בתוכו.

המשגיח הרוחני בישיבת מיר, מגדולי המוסר, הרב ירוחם ליבוביץ, בראותו אדם רוכן אל תינוק, משעשע אותו, ומנסה "לסחוט" ממנו חיוך והתייחסות נעימה. אף שאדם זה לא היה ידוע בטוב ליבו. אמר על כך שבכל אדם גנוזה נקודת אמת. והיות שתינוק הוא אמיתי – חיוכו כנה, וקול בכיו פורץ ללא הגבלות – כל אדם שואף למפגש בין נקודות אור אמיתיות.

גדולי החסידות הדגישו את הפן החיובי באדם. אחד המבטאים גישה זו בדור מאוחר יותר הוא הרואה הגדול, הגראי"ה קוק זצ"ל שכתב, האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. (אורות התורה פרק יא).

אנו מסוגלים להגיע לפסגות, או חלילה לנטות לרע. אך לכל הדעות, בין אם אנו מתחילים מנקודת מוצא גבוהה, בין אם נקודת מוצא נמוכה, יכול האדם להעפיל לגבהים. לכל אחד יש את הסולם שלו, שמוצב ארצה, אך ראשו מגיע השמימה. ה' ניצב שם עליו, לעזרתו. הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית

 

ערב ראש השנה: יש להניח עירוב בתבשילין. הרוצה להכין מיום טוב לשבת, חייב לערב בערב יום טוב עירוב תבשילין בפת ובתבשיל. בלעדי זאת אינו רשאי להכין מיום טוב לשבת. ראו בהרחבה בעלון הקודם. אם שכח להניח עירוב בעוד יום (רביעי) יכול להניח בספק חשיכה. בשעת הדחק יכול להניח עד לפני "ברכו" של ערבית (בערב חג). בדיעבד יש לסמוך על הוסקים שכל זמן שלא התחיל הציבור תפילת העמידה בלחש בערב החג יכול להניח העירוב..

הדלקת נרות:

יש להכין לפני כניסת החג את הנרות גם לליל שני של ראש השנה ולשבת שובה, וכן אש שתבער, בכדי שניתן יהיה להדליק ממנה. מברכים: להדליק של יום טוב ושהחיינו. יש שמדליקות לפני כניסת החג ויש המדליקות כשחוזרים מבית הכנסת (בהעברת אש).

 

ראש השנה

הקדיש. מראש השנה ועד יום הכיפורים נוהגים האשכנזים לכפול בקדיש את המלה 'לעילא', וכדי לא לשנות ממספר המלים בקדיש אומרים 'מכל' במקום 'מן כל', לאמר: 'לעילא לעילא מכל...'. כך כתוב ב'קיצור שולחן ערוך' וב'ערוך השולחן' לומר 'לעילא לעילא', בלי ו'. כן נהגו האשכנזים לומר בסוף הקדיש ובסוף תפילות העמידה 'עושה השלום במרומיו'. אבל הספרדים נוהגים בנוסח הקדיש כבכל השנה ואינם משנים דבר.

ההוספות והשינויים. בתפילות העמידה שמראש השנה ועד יום הכיפורים מוסיפים הוספות בארבע ברכות: לפני 'מלך עוזר' בברכת אבות - 'זכרנו לחיים'; לפני 'ונאמן אתה' בברכת גבורות - 'מי כמוך אב הרחמים / הרחמן' (בנוסח אשכנז אומרים בכל התפילות 'אב הרחמים', אבל הספרדים ובנוסח ספרד אומרים 'אב הרחמן', חוץ מתפילות מוסף של ראש השנה, שבת שובה ויום הכיפורים, במנחה של שבת ובנעילה אומרים 'אב הרחמים'); לפני 'וכל החיים' בברכת ההודאה - 'וכתוב לחיים'; ולפני חתימת ברכת השלום - 'בספר חיים'. אם שכח את ההוספות, כל עוד לא ביטא שם ה' שבחתימת הברכה חוזר ואומר את ההוספה ומתפלל כסדר (למשל חוזר ל'זכרנו' וממשיך 'מלך עוזר'). אבל אם נזכר רק לאחר שביטא שם ה', איננו חוזר, אבל רשאי לאמרה (חוץ מההוספה 'מי כמוך') ב'אלקי, נצור'.

מראש השנה ועד יום הכיפורים חותמים בברכת הקדושה - 'המלך הקדוש', ובברכת השיבה שופטינו 'המלך המשפט'. הטועה, או המסתפק, שחתם 'הא-ל הקדוש' - אם נזכר תוך כדי דיבור (שיעור אמירת המלים 'שלום עליך רבי') ואמר 'המלך הקדוש' יצא ידי חובה - ובלבד שלא התחיל עדיין בברכה שלאחריה. ואם הוא לאחר השיעור של כדי דיבור, או שכבר התחיל בברכה הבאה, חוזר לראש התפילה. הטועה, או המסתפק, שחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט' - אם נזכר תוך כדי דיבור ואמר 'המלך המשפט' יצא, ובלבד שלא פתח בברכה שלאחריה. אבל לאחר השיעור של כדי דיבור, אינו חוזר.

בעשרת ימי תשובה נוהגים לומר 'שיר המעלות ממעמקים' בין 'ישתבח' לקדיש. העומד בין פרק לפרק בפסוקי דזמרה רשאי לאמרו עם הציבור. בנוסח אשכנז אין אומרים 'שיר המעלות ממעמקים'.

 

קריאת התורה

בהוצאת ספר תורה אומרים ג' פעמים י"ג מידות, רבונו של עולם, וג' פעמים "ואני תפילתי". כשאומרים: "אחד אלוקינו לאחר "קדוש" מוסיפים "ונורא" שמו.

מוציאים ב' ספרי תורה. בראשון קוראים חמשה קרואים מ-"וה' פקד את שרה". נוהגים שלא להוסיף על חמשה הקרואים. לאחר הקריאה מניחים ספר שני ואומר בעל הקורא חצי קדיש. בספר השני קוראים למפטיר "ובחודש השביעי". מפטירים: "ויהי איש אחד מן הרמתים" (שמואל א' א, א).

נוהגים לקרוא לתורה את בעלי התפילה. ומי שנוטל שכר העד תפילתו אין נוהגים לקרותו (אורח חיים תקפד סעיף ב' ברמ"א ובמשנה ברורה ס"ק ט).

ביום השני קוראים בתורה בפרשת העקידה: "והאלקים נסה את אברהם". בספר השני קורא למפטיר כמו ביום הראשון ומפטירים: "כה אמר ה' מצא חן במדבר" (ירמיהו לא, א).

 

תקיעות שופר

חובה לשמוע 100 תקיעות היוצאים משופר. לפני התקיעות מברכים וברכה זו נאמרת לכל התקיעות, דמיושב ולתפילת מוסף, לכן, אין להפסיק בדיבור מברכת התקיעות עד סוף התקיעות שאחרי מוסף. רצוי לא לומר 'יהי רצון' שבין התקיעות. איסור זה אמור הן על בעל התוקע והן על ציבור השומעים (אורח חיים ובמשנה ברורה תקצב, סעיף ב, ס"ק יד). אם הדיבור הוא לא מעניין התקיעות ואפילו אמר איזו תפילה – צריך לחזור ולברך על התקיעות (שם במשנה ברורה ובער הציון ס"ק כא).

יש בתי כנסת שמכריזים קודם התקיעות שאסור לדבר מתחילת התקיעות עד סוף התקיעות. בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ח"ב סימן לו), ציין: אם ידוע שהכרזה זו לא תעזור, ובכל זאת יהיו כאלה שידברו, מוטב שלא יכריזו כלל.

בשו"ת רבבות אפריים (ח"א סימן שצז הביא בשם הגר"ח קנייבסקי שגם נשים השומעות תקיעת שופר צריכות להזהר שלא להפסיק באמצע שלושים התקיעות, אף שמעיקר הדין הן פטורות משמיעת שופר.  

 

תפילת מוסף

לכתחילה יש להתחיל בתפילת מוסף לפני זמנה של מנחה גדולה (13.05 בערך). במוסף, 'ומפני חטאינו', יש לומר 'ואת מוספי יום הזכרון'. אם אמר 'ואת מוסף' ביום הראשון של ראש השנה, אם עדיין לא ביטא שם ה' בסיום הברכה, חוזר; ואם כבר ביטא שם ה', אינו חוזר. וביום השני, אף אם נזכר לפני סיום הברכה, אינו חוזר. ב'עלינו' יש לומר 'שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים לאל לא יושיע' לפני 'ואנחנו כורעים' (וכן בכל השנה). יש להפסיק בין 'ומתפללים לאל לא יושיע' לבין 'ואנחנו כורעים'. בחזרת הש"ץ כורעים ב'ואנחנו כורעים', והנופלים על פניהם יפרסו בד או נייר כנגד פניהם (ולא כנגד ברכיהם דווקא), כי אסור להשתחוות כשהפנים כנגד הקרקע.

במקום שנוהגים לתקוע באמצע מוסף של לחש, יחיד העומד עדיין באמצע הברכה מפסיק בתפילתו להאזין לתקיעות, ורק אחרי שגומר את הברכה אומר 'היום הרת עולם'.

 

מנחה

המתפללים מנחה גדולה מיד אחרי תפילת מוסף, לפני הסעודה, לדעת הגר"א אין אומרים 'אבינו מלכנו', אפילו כשראש השנה חל בימי חול.

 

תשליך

לאחר תפילת מנחה וקודם שקיעת החמה, ביום הראשון של ראש השנה (שלא בשבת) נוהגים ללכת לים, או לנהר או למקום שמצויים שם מים, לאמירת תשליך (משנה ברורה תקפג ב, ח, וברמ"א).

 

ליל ב' של רה"ש: מתפללים ערבית רק לאחר צאת הכוכבים בוודאות. אף בבית לא יכינו שום דבר להדלקת נרות, לסעודה וכדומה רק לאחר צאת הכוכבים – יניח לפני הקדוש ובהדלקת הנרות פרי חדש או ילבש בגד חדש ויכוון בשהחיינו גם על זה.

יום ב' של רה"ש תפילה ותקיעות כמו ביום הראשון.

במנחה, גם מנחה קטנה לא אומרים אבינו מלכנו בגלל ערב שבת.

 

שבת שובה פרשת האזינו

ההפטרה: "שובה ישראל" (הושע יד, א).

מוצש"ק: ערבית אומרים "ויהי נועם... ואתה קדוש". אומרים "ויתן לך".

 

יום ראשון – צום גדליה (נדחה)

ביום שלמחרת ראש השנה הוא תענית ציבור, לפי שביום זה נהרג גדליה בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו היווה באופן סופי את חורבן היישוב היהודי בימי בית ראשון. נוהגים בתענית זו כבשאר התעניות, וקוראים בתורה בשחרית ובמנחה. ש"ץ אומר "עננו" בשחרית והציבור במנחה.

 

יום הכפורים

"ירצה צום עמך אשר דמו לך מזה. חשוב חלבו כעל זבח וקרבנו אל תבזה. חתום עליו אות חיים ותפלתו תחזה".

 

הלכות תשובה

א. מלבד הוידויים שביום הכפורים עצמו, חייב כל אדם להתוודות במנחה של ערב יום הכפורים, לפני סעודה המפסקת, מחשש שתקרה לו תקלה בסעודה, כגון שיחנק או ישתכר, ולא יוכל להתוודות אחר כך. (שו"ע ומשנ"ב תרז,א).

ב. יש אומרים שצריכים להתוודות גם אחרי סעודה המפסקת קודם שקיעת החמה, ויש להחמיר כדבריהם, ויוצאים ידי חובת וידוי זה על ידי אמירת 'תפילה זכה' [לבני אשכנז], או באמירת 'לך קלי תשוקתי' [לבני ספרד]. (שם, ותוס' יוה"כ יומא פז,ב).

יום חמישי בערב – ערב יום כיפור – מנהג כפרות

יום שישי ערב יום כיפור שחרית – באשמורת הסליחות בקצרה בלי נפילת אפים. לא אומרים "מזמור לתודה", לא אומרים אבינו מלכנו וגם לא למנצח. חייב להרבות בסעודה, ואסור להתענות אפילו תענית חלום. רוחצין וטובלין, אפילו אבל בתוך שבעה רוחץ וטובל סמוך לשקיעת החמה.

מנחה: אחרי אלקי נצור בתפילה אומר: "יהיו לרצון, ואח"כ וידוי ועל חטא. באמצע הוידוי ועל חטא יכול להפסיק לקדושה, לפסוקים "קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד", לאמן יהא שמיה רבא בקדיש ואחר דאמירן בעלמא, לאמן אחר אתה קדוש ואחרי שומע תפילה, לתיבת "מודים אנחנו לך", והכל כדין באמצע קריאת שמע. ואם שכח ולא אמר "יהיו לרצון" קודם הוידוי, יאמר זאת במקום שעומד קודם שמפסיק לנ"ל. (וכך הדין כשעומד באלוקי נצור כל השנה). לא אומרים אבינו מלכנו.

סעודה מפסקת. מפסיקין לאכול מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש. אם קיבל בפיו התענית אסור לו כבר לאכול.

קודם שהולכים לבית הכנסת מברכים הילדים שיאריכו ימים ויהיו עובדי ה'. ואיש את רעהו יפייס. זכות גדולה למחול מחילה גמורה לכל אלה שצערוהו.

מיום כפור עד אחרי ראש חודש חשון לא אומרים תחנון.

 

חג הסוכות

יום רביעי בלילה. קידוש בסוכה. גם הנוהגים לקדש בישיבה, בגלל ברכת "לישב בסוכה" עובר לעשיתה, יקדש מעומד. לאחר הקידוש יברך לישב בסוכה עובר לעשיתה (כלשון הרמב"ם והשו"ע תרמ"ג וכך פסק הגר"א). המסובים היוצאים בקידוש מפי אחר ושומעים גם ברכת לישב בסוכה מאומר הקידוש ומוכנים לצאת בקידוש לא יאמרו עוד פעם לישב בסוכה. ואחר יברך שהחיינו. ויאמר אושפיזין.

ליל ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה, וצריך לכוון על מצוות עשה כמו באכילת מצה בליל ראשון של פסח.

כל שבעה ימים עושה סוכתו קבע וביתו עראי.

שחרית – נטילת לולב. נוטל האתרוג בשמאל כשהוא מהופך והלולב בימינו ומברך על נטילת לולב ושהחיינו, אח"כ הופך האתרוג כשהפיטם למעלה ואז מכוון לצאת בנטילת הלולב. ומנענע למזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה.

אומרים הלל שלם עם 4 המינים, הושענות. מוציאים 2 ספרים לקריאת התורה. בראשון 5 קרואים בפרשת אמור (ויקרא כב, כז). בשני קורא למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, יב). ההפטרה: "הנה יום בא" (זכריה יד, א).

בחול המועד לא מניחים תפילין, תפילה של חול ויעלה ויבוא, הלל, הושענות ומוסף של חג.

ערש"ק: פותחים ב"מזמור לדוד".

שבת חוה"מ שחרית: הלל, הושענות ולא נוטלים לולב. יש נוהגים לקרוא "קהלת". במגילה כשרה מברך "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו". מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא (שמות לג, יב). בשני מפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: "והיה ביום ההוא" (יחזקאל לח, יח).

במנחה לא אומרים צדקתך. במוצש"ק: בערבית לא אומרים ויהי נועם. אומרים ויתן לך.

יום שלישי בערב ליל הושענא רבה. נוהגים לקיים תיקון ולהיות ערים לקראת הוצאת פתקי "גמר טוב". שחרית אומרים את כל ההושענות וחובטים הערבה.

יום רביעי ליל שמחת תורה: בהדלקת הנרות מברכין שהחיינו. ז' הקפות עם ספרי תורה. לאחר ההקפות נוהגים לקרוא לתורה לשלשה "וזאת הברכה".

שמחת תורה שחרית: הלל שלם. קריאה בתורה בפרשת וזאת הברכה. נוהגים שכל הציבור עולה לתורה (גם ילדים לפני בר מצוה).

תפילת גשם: מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" במוסף (גשם, ג בסגול ולא בקמץ).

 

אקטואליה / פינת העורך

תודה!

כאשר בא המתגייר להלל הזקן ומטרתו היתה ללמוד את כל התורה על רגל אחת, לימדו הלל: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך" (שבת ל"א ע"א).

אמרו חז"ל (יומא פה, ב): מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב הלכה י) כותב: "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון...".

לרוב האנשים קשה לומר את המילה "סליחה". לחלקנו קשה אף להעלות על שפתותינו את המילה "תודה".

לא, זה לא פוגע באגו. זה גם לא נראה שמשדר חולשה. תנסו. יכול להיות שאם אמירת תודה תלווה אותך במשך היום לא תצריך אותך לבקש מחילה מחברך, שהרי אם תהיה רגיל לומר תודה, תקטן האפשרות שיהיה לך חשק לפגוע בחברך.

"מודה אני" בקימה בבקר משינה מתחילה את היום ברגל ימין. זאת התודה שפותחת את היום. תאמר בקר טוב לחברך, יום טוב, ברכת שלום. כשמישהו פותח לך את דלת הכניסה או דלת המעלית, גם הוא ראוי לשמוע ממך תודה. השומר בכניסה לקניון או לבנק עושה את עבודתו ודואג שתבלה את יומך בטוב ובבטחון, גם הוא ראוי לתודה על זה שבדק את תיקך או את מכוניתך. גם מורה והורה, גם חבר לעבודה שהגיש לך קלסר או פקידה שהכינה קפה.

המילה תודה יכולה להיות תרופה לאלימות. רק מילה קטנה אחת, וחייך יראו יפים יותר. תודה!

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים