יום א (כב תמוז)
פרק ה
"כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו"
מצד הענין ד"חלק הוי' עמו", שכאו"א מישראל קשור עם העצמות – לא שייך ענין של העלם והסתר, כי כללות הענין ד"עוונותיכם היו מבדילים גו'" הוא רק בהדרגות דסדר השתלשלות, אבל לא בהעצמות שלמעלה מהשתלשלות. וענין זה הוא בשלימות אצל כאו"א מישראל, אפילו קל שבקלים, ואין הרוח שטות יכול להעלים ולהסתיר על זה, ולכן גם קל שבקלים מוסר נפשו על קידוש השם.
(התוועדויות תשי"ד עמ' 53)
"כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"
כל האמור אודות הירידה דזמן הגלות – אינו אלא ביחס לענינים הקשורים ושייכים להדרגות דסדר השתלשלות, ששם נוגע ("רירט אָן") הפגם ד"עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", שמצד זה נעשה החורבן והגלות, כולל גם "שכינתא בגלותא", ובמילא, כל הענינים הדרושים לבנ"י (הן הגשמיים והן הרוחניים) באים בקושי שלא בערך לגבי זמן הבית.
אבל, מצד הענינים שלמעלה מסדר השתלשלות, מצד עצמות א"ס ב"ה, ואצל בנ"י מצד עצם הנפש – לא שייך הענין ד"עוונותיכם היו מבדילים גו'", כי, אין לך דבר שיכול להבדיל, ח"ו, בין נקודת היהדות לעצמות א"ס ב"ה, ובודאי שבזה לא שייך ענין של העלם והסתר ועאכו"כ חורבן ח"ו.
(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 34)
¯
כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר כמה פעמים, שתקופה זו היא הזמן האחרון של הגלות, ו"הנה זה – משיח – עומד אחר כתלנו".
והענין בזה: "כתלנו" – קאי על הכותל המפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, שנעשה ע"י העונות, כמ"ש עוונותיכם היו מבדילים גו'".
וזהו "הנה זה עומד אחר כתלנו" – שמשיח כבר נמצא, אלא "שהוא עומד אחר כתלנו, אחר הכותל שאנו הקמנו (ע"י העוונות) ועלינו רק לשבור את הכותל המפסיק, ומשיח יהיה אצלנו ("האָבן מיר משיחן") !
(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 160)
"עד"מ מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים דקים"
כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר בשם הבעש"ט, שכל דבר שיהודי רואה או שומע הוא בהשגחה פרטית, ומהוה הוראה בעבודת ה'.
ענין זה הוא גם בנוגע לדבר שרואים או שומעים בדרך מקרה ("צופעליג"),
- האמת היא שאין לך דבר שהוא "בדרך מקרה", שהרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, אפילו עלה שנהפך מצד אחד לצד השני, ועאכו"כ ענין שנוגע ליהודי, שיהודי ראה או שמע אודותיו כו', הרי זה בודאי לא בדרך מקרה; אלא הכוונה היא שכן הוא אפילו בנוגע לענין שרואים או שומעים באופן חד – פעמי, בדרך עראי, כך שהדבר נראה כמו "בדרך מקרה" -
ועאכו"כ בענין שאינו באופן חד – פעמי בלבד, אלא ענין שעסקו בכך – הרי זה בודאי בהשגחה פרטית, שמלמעלה הזמינו לו ענין זה כדי שילמד ממנו הוראה בעבודה.
ולדוגמא – ההוראה שצריך ללמוד מי שעסקו בהרכבת ופירוק מכונות:
כאשר "מהנדס" בונה מכונה, מרכיב הוא את המכונה מחלקים רבים ביותר. ובין חלקים אלו – ישנם חלקים שהם עיקריים במכונה, ישנם חלקים טפלים, ועד שישנם חלקים שלעין הרואה נדמה שהם מיותרים לגמרי. אמנם, ה"מהנדס" שבנה את המכונה – יודע בדיוק לאיזו מטרה נוצר כל חלק, וכיצד כל חלק, אפילו בורג קטן, נוגע לכללות ענין פעולתה של המכונה.
ואם יבוא אדם ויטען: למה לי לחשוב על כוונתו של ה"מהנדס" בבניית המכונה ? אני אעשה כפי הנראה לעיני, ומכיון שבעיני נראה שאותם חלקיקים קטנים לא מעלים ולא מורידים, ולגמרי אינם נוגעים לפעולתה של המכונה, שיכולה להיות ללא בורג פלוני, ולאידך, ביכלתי להוסיף עוד בורג – הרי מובן מאליו שאין שום מקום לטענתו, ואם אמנם לא יתחשב בדעת ה"מהנדס" ויעשה כפי הנראה בעיניו – לא תפעל אצלו המכונה כדבעי. אלא מאי, בעיניו נראה שאותו חלקיק קטן הוא חסר ערך – הרי זה משום שאינו יודע כלל את המנגנון של המכונה.
וככל הדברים האלה – יובן בענין התהוות העולם וקיום המצוות:
כשם שבמכונה הנ"ל, הרי כל החלקים נוגעים לפעולתה של המכונה – כך הוא בכללות קיום המצוות, שההתקשרות עם הקב"ה היא דוקא ע"י תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן.
וכאשר אדם עובר על "בל תגרע" או "בל תוסיף" – הרי אף שבעיניו נראה כדבר פעוט ("אַ קלייניקייט"), הרי לאמיתו של דבר אין זה רק שחסר אצלו פרט זה, אלא הדבר נוגע לכללות ההתקשרות שע"י קיום המצוות, וכנ"ל במשל, שע"י חסרונו של בורג קטן אחד אין המכונה פועלת כדבעי.
(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 225 – 224)
"ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצות וכשעובר ח"ו על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו'"
ועוד זאת, שכאשר בא לדברים האסורים בכלל (גם בעבירות שמצד עצמם הן קלות יותר) הרי זה ענין של סכנה, כמובן מהמבואר באגה"ת המשל מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים, ועד"ז בתרי"ג מצוות, שכשעובר ח"ו על אחת מהנה (היינו שעובר על מצות לא תעשה או שאינו מקיים מצות עשה) נפסק חבל הדק כו', ולא עוד אלא שבריבוי החטאים (ואפי' בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד) יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה, וכפי שמבאר המשל מהבדלת ענן קל וקלוש, שמחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר, ובלשון הכתוב כעבותות העגלה חטאה.
(סה"מ תשט"ז עמ' רבי)
יום ב (כג תמוז)
פרק ו
"ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק ע"י נפש האלקי' לבדה מבחי' פנימי' השפע שמשפיע א"ס ב"ה ע"י שם הוי' ב"ה כנ"ל"
והדרגא הנעלית ד"חלק אלוקה ממעל ממש" – מתלבשת ונכנסת (בפנימיות) בגוף הגשמי (הנדמה בחמריותו לגופי אומות העולם) דכל אחד ואחד מישראל, ועד שאמיתת החיות דהגוף הגשמי היא מנפש האלקית, שלכן הגוף הגשמי דכל אחד ואחד מישראל הוא "גוף קדוש", ונקרא "אדם" ("אתם קרויין אדם"), על שם אדמה לעליון.
(דבר מלכות פרשת וירא אות ו)
¯
בנוגע להמשכת החיות לבני ישראל ישנו חילוק בין זמן הבית לזמן הגלות – כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ת [בענין עון כרת רח"ל, "שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי' ב"ה"] שבזמן הבית "לא היו מקבלים חיות לגופם רק ע"י נפש האלקית לבדה, מבחינת פנימית השפע שמשפיע א"ס ב"ה ע"י שם הוי' ב"ה", משא"כ בזמן הגלות כו'.
(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 33, 32)
"כמארז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וכו' "
אף שהצמיחה היא מכח הצומח שבארץ, מ"מ צריך גם להמזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, והיינו שהמזל פועל התעוררות וגילוי כח הצומח.
(סה"מ תשי"ז עמ' רכו)
"ואזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמיות כמו שאר בע"ח ממש כמ"ש נמשל כבהמות נדמו"
אצל בני ישראל ההשפעה בגשמיות באה ע"י הרוחניות, ורק לזמן קצר – כדי שיהיה ענין הבחירה – יכולה ההשפעה לבוא גם שלא ע"י הרוחניות, אבל סוכ"ס בהכרח שתבוא ההשפעה ע"י הרוחניות.
(התוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 90, 89)
¯
אין להביא ראיה מגויים על בני ישראל, שהרי "אתה בחרתנו מכל העמים" ולכן, גם אם בכל העולם יתכן שתהיה גשמיות בלי רוחניות – הרי אצל בנ"י קשורה הגשמיות עם רוחניות.
(התוועדויות תשי"ד ח"ג עמ' 41)
יום ג (כד תמוז)
"לכן הוא נוטל חלק בראש וד"ל"
"בתיקון ליל שבועות" אומרים שכאשר ישנו הזיווג ד"מטרוניתא" עם "בן המלך", אזי כל המתעסקים בתכשיטי הכלה זוכים לקחת חלק בשמחה.
ועד"ז בעניננו, כל המתעסקים ומשתתפים בהעבודה הנדרשת בשביל ההכנות להגאולה – יזכו ליטול חלק בראש בהגאולה הקרובה במהרה בימינו, ויזכו "לחזות בנועם הוי'".
(התוועדויות תשי"ד ח"ג עמ' 128)
יום ד (כה בתמוז)
פרק ו
"והב' לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א"
ע"י התשובה מבער את ההגבהה וההתנשאות, וממשיך את האור שהיה חסר בהעדר העבודה דסור מרע ועשה טוב.
(סה"מ תשט"ז עמ' קלח)
יום ה (כו תמוז)
"ולבי חלל בקרבי"
מבואר בתניא הטעם שאמר דוד "וחטאתי נגדי תמיד" – גם בהיותו במעמד ומצב שאינו שייך לענין של חטא, כאמרו "ולבי חלל בקרבי", שפירושו (כמבואר לעיל מיניה בתניא) "שאין לו יצה"ר כי הרגו בתענית" – שגם מי "שכבר עשה תשובה נכונה, הרי עיקר התשובה בלב, והלב יש בו בחינות ומדריגות רבות, והכל לפי מה שהוא אדם וכו'", ובמילא, כשמתעלה לדרגא נעלית יותר, לא מספיק זה שכבר עשה תשובה נכונה, אלא צריך להגיע "לתשובה עילאה יותר מעומקא דלבא יותר", וכיון שעבודתו של דוד היתה באופן ד"קארי תדיר ולא שכיך" לעלות מדרגא לדרגא, לכן אמר "וחטאתי נגדי תמיד" (גם לאחרי שלא היה לו יצה"ר), כי, כדי לעלות לדרגא היותר עליונה, צריך להוסיף בעבודת התשובה על הענינים שהיו אצלו כמה זמן לפנ"ז.
(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 130)
"שהרגו בתענית"
עבודת הבינונים – כיון שיש בהם עדיין רע, צריכה עבודתם להיות בחפזון, משא"כ עבודת הצדיקים, כיון שאין בהם רע (כפי שמבאר אדמו"ר הזקן, ש"צדיק" פירושו מי "שאין לו יצה"ר כי הרגו בתענית") – עבודתם היא בהתיישבות.
(התוועדויות תשט"ו ח"ב עמ' 28)
יום ו (כז תמוז)
"אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר"
בריבוי החטאים (ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד) יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה, וכפי שמבאר המשל מהבדלת ענן קל וקלוש, שמחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר, ובלשון הכתוב כעבותות העגלה חטאה.
(סה"מ תשט"ז עמ' רבי)
"וכן מי שיש בו גסות הרוח"
כשאדם מגביה את עצמו בבחינת התנשאות וגסות, דהגם שיודע בעצמו היטב את הפחיתות שלו, מ"מ הוא מתנשא בלא טעם ודעת, הנה רוח אייתי רוח, שגורם יניקת החיצונים ממקום גבוה מאד.
(סה"מ תשט"ז עמ' רל)
¯
הגאוה הוא ריחוק מאלקות לגמרי, כידוע שענין הגאוה פוגם בשם י"ה, ואמרו חז"ל "כל אדם שיש בו גסות הרוח אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם", והיינו, שבנוגע לכל שאר העבירות נאמר "השוכן אתם בתוך טומאותם", ורק בנוגע לגאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, כיון שענין הגאוה הוא ריחוק ושכחה מאלקות וניגוד לאלקות לגמרי.
ועפ"ז יש לבאר הטעם שהרמב"ם לא מנה ענין זה במנין הלאוין, מצד חומר ענין הגאוה – אין זה דומה לשאר העבירות, כיון שזהו"ע של שכחה מאלקות לגמרי, ונכלל בהלאו של עבודה זרה.
וע"ד המבואר בפירוש מאמר חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" – שבעולם נעלה יותר הרי זה אכן ענין של עבודה זרה.
(התוועדויות תשי"ג ח"ג עמ' 120 – 119)
¯
איתא בגמרא "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם", והיינו, שמצד זה שמציאותו תופסת מקום בעיני עצמו ועד לרגש של גאוה – שזהו היפך ענין הקטנות ("זוטרי") – הרי לא זו בלבד שאינו ממלא את הכוונה לעשות לו ית' דירה, אלא עוד זאת שאפילו בהדירה שישנה כבר הרי הוא כביכול "דוחק רגלי השכינה", כיון ש"אין אני והוא יכולין לדור".
(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 141)
יום שב"ק (כח תמוז)
פרק ו
"ובזה יעורר רחמים העליונים מי"ג מדה"ר הנמשכות מרצון העליון ב"ה הנרמז בקוצו של יו"ד שלמעלה מעלה מבחי' ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'"
אך יש גם העבודה שלמעלה מטו"ד, שהיא עבודת התשובה. דהנה תשובה היא שינוי המהות, וכמו תשובה על חטא, הרי ענינה הוא שינוי המהות, וכמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמאמר בפירוש וביאור מארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, דפירוש שעה הוא לשון הפנה, שעה אחת הפנה אחת, איין קער,] שזהו מה שבכח ויכולת כאו"א מישראל להתעורר ולהתהפך מן הקצה אל הקצה. וכן הוא גם בענין התשובה בעבודה, שהו"ע ההפנה ממהות למהות, והיינו שיוצא ממדריגת העבודה שע"פ טעם ודעת לעבודה שלמעלה מטו"ד. וע"י עבודה זו ה"ה מגיע למעלה משורש הנבראים. ועז"נ ויקרא הוי' הוי', ופסיק טעמא בגווייהו, שהם ב' מדריגות בשם הוי', הוי' סתם (הוי' דלתתא) והוי' דלעילא, וע"י התשובה נמשך שם הוי' דלעילא, שהוא למעלה מגילוי שם הוי' שבמתן תורה, כמ"ש וירד הוי' על הר סיני, שזהו שם הוי' סתם, שנמשך ע"י העבודה בענין התורה, שעל זה היה הכר"ב דאברהם, אבל מ"ש ויקרא הוי' הוי' הוא שם הוי' דלעילא, שעז"נ ושמי הוי' לא נודעתי להם, ונתגלה ע"י עבודת התשובה דוקא, שעל זה היה הכר"ב דמשה.
(סה"מ תשי"ב עמ' שסז)
¯
הנה ע"י ההכנעה ושפלות ממשיכים אור שלמעלה יותר מכמו שהיה קודם החטא, לפי שתשובה קדמה לעולם, היינו שהוא אור שלמעלה מהעולם, וע"י אור זה דוקא מתמלא חסרון החטא.
(סה"מ תשי"ג עמ' צח)
¯
וענין זה נעשה ע"י המשכת י"ג מדה"ר, כמ"ש ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי', והו"ע ההמשכה משם הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות. דהנה, בהאבות כתיב ושמי הוי' לא נודעתי להם, דאף שגם בהאבות נזכר שם הוי', הרי זה רק הוי' דלתתא, אבל שם הוי' דלעילא לא נתגלה להאבות, וזהו אומרו ושמי הוי' לא נודעתי להם, לא ניכרתי להם במדת האמיתית שלי, דהאמיתית דשם הוי', דהיינו הוי' דלעילא, לא נתגלה אצל האבות. ולכן, כאשר נש"י הם בבחינת ארץ, אזי מספיק גם ההמשכה שמצד האבות, אבל כאשר אינם בבחינת ארץ, אזי צריך לכר"ב דמשה דוקא, שהיא מצד שם הוי' דלעילא דוקא, שמצד זה הוא נושא עון ועובר על פשע. וזהו מ"ש גבי משה הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ גו' כי נורא הוא, דמ"ש אשר לא נבראו בכל הארץ, היינו שאינם בבחינת ארץ, לפי שהם למטה מבחינת ארץ, ולכן צריך להמשיך בחינה שלמעלה מבחינת ארץ, היינו למעלה מהשתלשלות, שזהו אומרו הנה אנכי כורת ברית, אנכי דייקא, אנכי מי שאנכי. וזהו ג"כ מ"ש כי נורא הוא, שהוא ע"ד מארז"ל דבתחלה אמרו האל הגדול הגבור והנורא, ואח"כ לא אמרו והנורא, שהרי עכו"ם מרקדים בהיכלו והוא שותק, איה נוראותיו, עד שהחזירו עטרה ליושנה, לפי שזה גופא שעכו"ם מרקדים בהיכלו והוא שותק, הן הן נוראותיו, והיינו, שזה גופא שהיכל הוי' שישנו בכל אחד מישראל הוא בגלות, ועכו"ם מרקדים בהיכלו, הנה הן הן נוראותיו, שהו"ע ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות, שמצד המשכה זו הנה בכל מצב שיהיה הרי הוא נושא עון ועובר על פשע.
(סה"מ תשי"ז עמ' קמו)
¯
וכן הוא ענין הגורל בעבודת האדם, שאין זו עבודה שע"פ שכל, ואפילו לא עבודה ע"פ רצון, אלא מפנימיות הנפש, שזוהי עבודת התשובה, שמכפרת גם כאשר עוברים על מצוה שהיא רצונו ית', לפי שמגעת בבחינת אנכי אנכי (הוא מוחה פשעיך) שלמעלה מהרצון, שמשם נמשך להיות עובר על פשע, לכפר על כל העונות חטאים ופשעים, היינו שעבודת התשובה היא למעלה מעבודת התומ"צ, שלכן בכחה לתקן את החסרון והגרעון שבקיום התומ"צ, ועד לאופן שיש קונה עולמו בשעה אחת.
(סה"מ תשי"ז עמ' קנט)
"ולכן הי"ג מדות הרחמים מנקים כל הפגמים וכמ"ש ונושא עון ופשע ונקה"
והנה, כל האמור לעיל הוא לענין מנהגי ישראל בכלל.
אבל בנידון דידן – גידול זקן – בפרט, איתא במאמר מכ"ק אדמו"ר הצ"צ שבפסוק "והוא רחום יכפר עון גו'", "יש י"ג תיבות כנגד י"ג מדות הרחמים, י"ג תיקוני דיקנא שמשם נמשך הכפרה . . ואפ"ל כי י"ג תיקוני דיקנא מהם נמשך והוא רחום כו' ולא ישחית כו' כנ"ל שהם י"ג תיקון הזקן, ע"כ הוזהרנו ולא תשחית את פאת זקנך, דאל"כ לא יומשך בחינת והוא רחום כו' ולא ישחית כו' . . י"ג תיקוני דעתיקא הם רחמים גדולים ע"כ מי שאינו מגלח זקנו כל עיקר ואינו נוגע עליו בברזל כלל מעורר י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא".
זקן – בכלל – הוא צלם אלקים. ישנו צלם אלקים ברוחניות, וישנו צלם אלקים בגשמיות, וצלם אלקים בגשמיות הוא זקן. שלכן, אפילו לדעת המתירים להסיר את הזקן, הרי מ"מ חסר עי"ז הצלם האלקים.
ונוסף על זה, הזקן הוא צינור להמשכת י"ג מדות הרחמים, שלזה זקוק כל אחד ואחד, כולל גם מי שעבר עבירה בשוגג, כידוע שגם שוגג צריך כפרה, כדאיתא גם בנגלה דתורה – בפירוש רש"י על מס' שבועות.
- הטעם הפנימי על זה הוא כי האפשרות לעבור על חטא גם בשוגג היא רק מצד התגברות הנפש הבהמית, והאדם אשם בהתגברות זו של נפשו הבהמית, וכנ"ל (סי"א) בענין "פירצה קוראה לגנב", וע"ד הפירוש הנ"ל (סי"ד) ב"על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון", דמה שנאנס הוא רק משום שהיה רוצה בכך, ואם באמת לא היה רוצה בכך, לא היה קורה האונס -
וכיון שכל אחד זקוק לי"ג מדות הרחמים – צריך הוא ג"כ את י"ג תיקוני דיקנא (זקן), שעל ידם נמשכות י"ג מדות הרחמים.
- בשלמא אילו היה מעמדו ומצבו בשלימות, שמקיים כל התורה כולה כדבעי, ובמילא יכול לתבוע מאת הקב"ה שיתן לו בני חיי ומזוני לפי שכך מגיע לו ע"פ דין, אזי היה מקום לחקור אם ההלכה כדעת המתירים או כדעת האוסרים; אבל מי שזקוק לי"ג מדות הרחמים, הנה גם אם ס"ל כדעת המתירים, הרי בלי י"ג תיקוני דיקנא חסירה לו המשכת י"ג מדות הרחמים !
ובכל זה ניתוסף הדגשה יתירה אצל אותם יהודים שזכו לכך שהרבי הכניס אותם תחת כנפיו והם שייכים לחסידות – שאצלם הפוסק האחרון הוא כ"ק אדמו"ר הצ"צ, שפסק להלכה שהסרת הזקן הוא בכלל הלאו ד"לא ילבש גבר", ולדעת הרמב"ם הרי זה בכלל אביזרייהו דעבודה זרה, מג' העבירות שחייבים למסור נפשו עליהן !
(התוועדויות תשי"ג ח"ב עמ' 144 – 143)
"והנה בחי' יחוד זה ותשובה זו היא בחי' תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה"
כלומר, עבודת התשובה צריכה להיות אמנם מן הקל אל הכבד, מן ההתחלה אל ההמשך, אבל, סוכ"ס צריך להגיע לשלימות התשובה, לא רק ביטול הענינים הבלתי – רצויים, אלא גם הפיכתם לקדושה.
ובפרטיות יותר: תשובה תתאה, ותשובה עילאה, ובכל א' מהם – תשובה סתם, ו"בעל" תשובה (שנעשה משפיע בבחינת התשובה), היינו, ד' דרגות בתשובה: תשובה תתאה, ובעל תשובה תתאה, תשובה עילאה, ובעל תשובה עילאה, כמבואר בסיום וחותם הפרשה החסידית (לקו"ת ס"פ בלק) דיום הש"ק, ש"מיניה מתברכין כולהו יומין", ועאכו"כ יום הראשון שלמחרתו, "יום רצון לה", שמעורר ופועל גם על רצון האדם להוסיף בעבודת ה', לא רק באופן ד"תמידים כסדרם", אלא גם באופן ד"מוספים כהלכתם", ע"י עבודת התשובה בתכלית השלימות (בעל תשובה עילאה).
(התוועדויות תשמ"ח ח"ד עמ' 47)
"ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה היא כמ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא וכו')"
ועפ"ז יובן מ"ש בגמרא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע כו' משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, שמדייק להביא הפסוק דכרע שכב גו' דוקא, כדי להורות שגם בזמן הזה, כאשר נמצאים במעמד ומצב דכרע שכב, מצדקיהו עד מלך המשיח, דהיינו בזמן הגלות, במצב של שינה ועד לחולי, ישנה העבודה דכארי וכלביא, להתגבר על כל המניעות והעיכובים, עד למסירת נפש, וזהו הדיוק כארי וכלביא, כארי דאיהו תקיפא וכלביא דאיהי תקיפא יתיר, שמורה על ענין התשובה, דבעלי תשובה משכין ליה בחילא יתיר.
(סה"מ תשט"ז עמ' ריט, רכ)
¯
בענין הא' שהוא תשובה על עון, הרי מובן שע"י התשובה נעשה שינוי גדול, וכמ"ש הרמב"ם דתמורת זה שמקודם היה בלתי רצוי להוי', הנה עכשיו אין לו שום שייכות לעון כלל, דאין אומרים לו זכור מעשיך הראשונים, ועוד יותר שמתעלה בעבודתו עד שמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו.
(סה"מ תשי"ז עמ' לז)
¯
וכמו בתשובה הרי בע"ת משכין ליה בחילא יתיר, דבמקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, והוא מפני שבא מן הריחוק שמתעורר בפנימיות נפשו.
(סה"מ תשי"ז עמ' נז)
¯
והנה הכר"ב דמשה היא הנתינת כח גם על ענין התשובה, והיינו, שהכר"ב דאברהם אבינו היא על ענין התומ"צ, והכר"ב דמשה היא על ענין התשובה. ומובן, שהכר"ב דמשה היא מבחינה נעלית יותר, שהרי ענין התשובה מגיע בעומק יותר מענין התומ"צ, שלכן מועלת התשובה גם כאשר חטא, שעבר על איזה מ"ע, וגם כשעבר על ל"ת. דהנה, יש חילוק בין מצוות עשה למצוות ל"ת, דמצוות ל"ת הם בעומק יותר. ויובן זה עד"מ באדם למטה, שכאשר ממלאים את רצונו הנה ע"י מילוי הרצון מגיעים רק בבחינת הרצון, ובכדי להמשיך איזה רצון בהאדם הרי זה בדרך צמצום מהנפש עצמו. אבל כאשר עושים היפך רצונו הרי זה נוגע בו בעצמו. ועד"ז יובן בענין מצוות עשה ול"ת, דמצוות עשה היינו שממלאים רצונו, שענין זה נוגע רק בבחינת הרצון, אבל הענין דל"ת שהוא מנגד, הרי זה נוגע גם בבחינת בעל הרצון, וכמבואר בלקו"ת פ' פקודי. אמנם, עבודת התשובה מועלת גם על ל"ת, והיינו לפי שבבחינת בעל הרצון גופא מגעת התשובה בעומק יותר. ולכן, הנה גם באדם למטה מגעת עבודת התשובה בעומק יותר בהנפש מאשר העבודה דתומ"צ, וכמו"כ גם למעלה הרי זה מגיע בבחינה נעלית יותר, שלכן הנה במקום שבעלי תשובה עומדים הנה צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. וע"י התשובה הנה גם העבודה דתומ"צ שלאחרי התשובה היא בבחינה נעלית יותר מאשר העבודה דתומ"צ שקודם התשובה.
(סה"מ תשי"ז עמ' קמז)
¯
והו"ע מעלת בע"ת על צדיקים, שהצדיקים שאצלם תמידים כסדרם, ללא התחדשות, אזי הם מגיעים כך בבחינת האורות והגילויים בלבד, אמנם בע"ת שעבודתם היא להפוך את הזדונות לזכויות, וכללות ענין עבודתם היא מן המיצר ועקתא, הנה מצד ההתחדשות שבזה הרי הם מגיעים להעצמות.
(סה"מ תשי"ח עמ' ח)
עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.
הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.
בסייעתא דשמיא יצא לאור
ספר "ביאורים בספר התניא"
הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא
ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
כרכים א, ב – מחזור ראשון
כרכים ג, ד – מחזור שני
להזמנות: 0527155039
לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il
