מומלצים לציבור הדתי
תפארת14/11/2024
הייתי שמחה לקבוע פגישה ולהגיע לסטודיו שלכם
חנה13/11/2024
זה שמלות לדתיות?מה טווח המחירים
חנה13/11/2024
זה שמלות לדתייות?מה טווח המחירים
גילי13/11/2024
שלום הפנתה אותי אלייך מיכל , אני מעונינת לדעת לגבי הוילה שלך לסופ"ש הבא 21-23 אנחנו 8מבוגרים ו3 ילדים, ושתי תינוקות, האם פנוי וכמה עולה?
Aminadav13/11/2024
פנויים בשבת ויצא?
Aminadav13/11/2024
פנויים בשבת ויצא?
שרה13/11/2024
נא לחזור אלי דחוף קניתי אצלכם מצלמה לפני יותר משנה ועדיין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא קיבלתי אותה
בית עסק: גאדג'ט דילס
חן12/11/2024
מחפשת מקום לשבת חתן בר מצווה. צריכה 7 חדרים ל 3-4/1
חן12/11/2024
מחפשת מקום לשבת חתן בר מצווה. צריכה 7 חדרים ל 3-4/1
מאירה12/11/2024
אנחנו משפחה דתיהץ אני ובעלי חוגגים חום נישואים 50 ורוצים למצוא בית הארחה או מלון שיש להם מקום ל7 מבוגרים ו10 ילדים. לשישי שבת : 23.11 או 29.11 עם כשרות מהדרין
בית עסק: מחלקת הנופש
מאירה12/11/2024
שלוםץ אנחנו רוצים לחגוג 50 שנות נישואים עם הילדים והנכדים. האם יש לכם מקום ל7 מבוגרים ו10 ילדים לשבת 23.11 אן 29.11?
יהונתן12/11/2024
שלום רב, בעז"ה בננו הבכור יחגוג בר מצווה בשבת פרשת בלק הקרובה. 11-12/7/25 אנו מחפשים מקום להתארח. אנו 20 מבוגרים, 14 ילדים ו5 תינוקות. נשמח לשמוע אם פנוי וכן אם כן, לקבל פרטים ותמונות. בברכה, יהונתן וכינרת ברגר. ישוב מורשת שבגליל.
יוסי12/11/2024
מבררים לגבי שבת בר מצווה
כינרת11/11/2024
מחפשת מקום לשבת בר מצווה ל20 מבוגרים, 15 ילדים ו5 תינוקות טו טז תמוז 11 12 ליולי
בית עסק: פסגת יוחאי
כינרת11/11/2024
מחפשת מקום לשבת בר מצווה ל20 מבוגרים, 15 ילדים ו5 תינוקות
לוזון11/11/2024
אני מעוניינת לארגן שבת בר מצווה של הבן שלי אודה לקבל פרטים עם המקום
יונת11/11/2024
היי מיכל הפנתה אותי אליכם.. מתעניינת בוילה לסופש של ה21.11 עד ה23.11 חמישי עד מוצ"ש עבור 10 מבוגרים, 10 ילדים ו3 תינוקות (צריכים 6 חדרים..) אשמח לדעת מחיר תודה רבה
אמיר09/11/2024
אשמח לפרטים בווצאפ כתובת וטלפון ליצירת קשר תמונות וכו...
משה07/11/2024
ברכה07/11/2024
שבת חתן 28/2 פרשת תרומה 30 חדרים תודה

לימוד תניא יומי - פרשת בא

ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ופרשת השבוע, ערוכים מכל כתבי כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש.

לימוד תניא יומי - פרשת בא תמונה 1
פרשת "בא" - אני כבר אשב לבד בחושך
בפרשת השבוע פרשת "בא" הקב"ה ממשיך ומכה את המצרים בשלושת המכות האחרונות ומשה מורה לעם להתכונן לקראת היציאה הגדולה וההיסטורית מעבדות לחרות. ביחס למכה התשיעית, הלוא היא מכת החושך, התורה מתארת כיצד במשך שלושה ימים המצרים סבלו מחושך מוחלט, ששיתק את כל מצי...

יום א (כז טבת)

פרק יז

"[והתורה היא נצחית]"

התורה היא נצחית, וכמו שמביא רבינו הזקן ענין זה בביאור מ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד, דקאי על כאו"א מישראל, גם הפחותים, שגם להם קרוב הדבר מאד, מאד דייקא.

(סה"מ תשי"ח עמ' נט)

¯

ידוע שגם "סדר" בתורה הוא הוראה בעבודה, כדאיתא בזהר ש"תורה" מלשון הוראה, וכמובא בתניא ש"התורה היא נצחית", בכל זמן ובכל מקום, ולכן, בזמן זה ובמקום זה יש ללמוד הוראה מהתורה, כולל גם מסיפורי התורה – כמו כן יש ללמוד הוראה מסדר הסיפורים שבתורה.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 189)

¯

התורה היא נצחית כל זמן שישראל ילמדו אותה (שענין זה ישנו תמיד).

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 268)

¯

התורה היא נצחית, בכל דור ודור ובכל שנה ושנה (כפי שנתקבל "המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת).

(התוועדויות תשט"ז ח"ג עמ' 58)

 

"כי היום לעשותם כתיב שהיום הוא עולם המעשה דוקא שלמחר כו' "

הסיבה לכך שדבר נותן טעם לפגם היא – לפי שאינו בן יומו, היינו, שהוא מיום אתמול, שענין זה מורה על היפך הקדושה, כי, עניני קדושה הם באופן של "היום", "היום לעשותם", משא"כ הצד דלעו"ז עליו נאמר "ערוך מאתמול תפתה". ("ס'איז אַ נעכטיקער ענין").

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 314)

¯

ישנו מאמר מאדמו"ר הזקן עם הגהות הצמח – צדק, שבו משבח ביותר את עבודת המוחין, ומשפיל ומבטל הענין דעבודת הלב בהתפעלות.

הסיבה לאמירת מאמר זה – לפי שהחסידים היו באותו זמן בהתפעלות גדולה ביותר, "עד שהיו תולין עצמן בין שמים לארץ", ולכן, כדי להשקיט את התפעלותם, אמר אדמו"ר הזקן מאמר זה.

ותוכן הענין – שכל התפעלות יש להורידה ולהמשיכה בהתיישבות עד שתבוא לידי פועל ממש.

וזוהי המעלה דתורת חסידות חב"ד – שזהו הענין שלנו, שאין אנו חסידי חג"ת, אלא חסידי חב"ד – שכל ענין, גם היותר נעלה, צריך להורידו ולהמשיכו בהתיישבות, בפועל ממש.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 240)

¯

נהוג לקשר כל ענין עם מעשה בפועל ממש, היינו, נוסף על ההחלטות הטובות כו', באופן דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה – צריך להיות מעשה בפועל ממש???? כפשוטו.

דהנה מה שהקב"ה מצרף את המחשבה טובה למעשה, הרי זה ענין המעשה כפי שהוא במחשבה כו', ונוסף לזה צריך להיות ענין המעשה כפי שהוא במקומו – שאז המעשה הוא באופן דתוספת עילוי, ועד ש"המעשה הוא העיקר".

(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 6)

 

 

 

יום ב (כח טבת)

"כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד את ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה"

כאשר נמצאים במדינה כזו שמפני כמה סיבות הסדר הוא אצל חלק גדול מן הנוער שרוב היום ורוב הלילה עסוקים הם בענינים שאינם של תורה ומצוות – הרי בודאי הי' צריך להיות בפשיטות אצל כל אלו השייכים לחינוך הכשר, שכל רגע מאותם שעות אחדות – "שארית הפליטה" – שמוקדשים לחינוך בד' אמות של תורה, צריכים להיות מנוצלים לבנין היסוד, ואח"כ, כשישאר זמן פנוי, יתחילו לבנות את ה"קומה הראשונה", ובעזה"י כשתהי' שעת הכושר עוד יותר, יוסיפו לבנות עוד קומה ועוד קומה, עד לבנין ש"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"...

ואעפ"כ, עד כדי כך החושך הוא כפול – שאפילו עניני היהדות ועניני מצוות מעשיות שהיו מקדישים להם שימת – לב גם בישיבות שהיו בזמנים שלפנ"ז מעבר לים (שאז לא היו צריכים לחשוש בנוגע לענינים של יראת שמים וקיום מצוות מעשיות, ואעפ"כ, עשו משהו גם בענין זה) – הנה בימינו אלו, למרות שיודעים שהנער או הנערה נמצאים ברשותם רק למשך שעות אחדות ביום, וכל שאר הזמן גוזלים את חייהם עבור עניני רשות או באופן גרוע יותר רח"ל, וצריכים לחשוב כיצד לבנות מן היסוד – מנצלים את הזמן כדי לבנות ענינים של "תפארה" (אמנם ענינים של קדושה, אבל) באופן של "מגדל הפורח באויר", כיון שחסר היסוד שבדבר, היינו, שלא מכינים גולגולת להגן על המוח, וכן כתפיים, ידים ורגלים, שישמרו על המוח ויוליכו אותו למקום שבו צריך להמצא מוח אנושי, ולנצל את הידיעות בצד הטוב, ולא באופן ד"חכמים המה להרע להיטיב לא ידעו".

וגם אלו שנמצאים בהמוסדות גופא ותפקידם לעסוק בכך (דכיון שמצד עצמם הם יראים ושלמים, צריכים הם להכיר מה שחסר לתלמידים) – הנה ככל שהוא מקושר יותר עם העבר ועם דרך החינוך שבעבר, מונח הוא בד' אמות שלו, ושוכח שלקח על עצמו אחריות, "מלאכת שמים":

ההורים נותנים בידיהם את הילדים ואומרים להם: הנה לפניך "גולם" שלא זו בלבד שלא נגמרה צורתו, אלא יתירה מזה, שלא הותחלה צורתו וכל מה שתצליח לפעול בו מוטב, ומישהו אחר במקומך לא יעשה זאת; ולהוי ידוע לך שבכל יום, לאחרי השעה השלישית או הרביעית, עסוק הילד עם ענינים "שאין בהם ממש" (כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמאמר), וכאשר הנער (או הנערה) יהי' בן כך וכך שנים, אזי לא יהי' לו עסק עם ענינים של ישיבה כלל, כיון שיצא לעולם ויהי' "יענקי" כמו כל שאר ה"יענק'ס"...

ואעפ"כ, מתעסקים הם בענינים שנמצאים "ברקיע השביעי" – כמו פלפול בדברי הרמב"ם, שהרי התורה מושרשת בעצמות ומהות א"ס ב"ה, אבל, התפקיד שלו הוא לא לתרץ רמב"ם; זהו אמנם דבר גדול ("אַ גוואַלדיגע זאַך"), אבל התפקיד שלו הוא – שהילד הזה שקיבל לידיו, שאינו יודע לא צורת אל"ף בקריאה ולא אל"ף בעיקרי ויסודי היהדות – יתחיל לעשות ממנו יהודי ("מאַכן פון אים אַ אידן")... בבחינת "הנפש אשר עשו בחרן".

ומה שירצו לתרץ את עצמם בכך שהיו עסוקים בענינים נעלים – ואכן האמת כן הוא, שהרי מה יכול להיות נעלה יותר מלימוד התורה, וכמארז"ל שכל חפצי שמים אינם שוים לדבר אחד של תורה – הנה במה דברים אמורים, אילו לא הי' לוקח על עצמו מלאכה זו, שעי"ז לוקח הוא אחריות על נשמה של בן או בת ישראל;

וכיון שלקח על עצמו אחריות זו – הרי מונח בידו "פקדון", ושום דבר לא יעזור לו: עליו לספק לו עוד ועוד ("ער דאַרף אים צושטעלן און צושטעלן") – להתחיל לעשות "צורה" בה"גולם", ועד שתגמר צורתו,

וענין זה אינו יכול להעשות באופן אחר, אא"כ יתחילו לספר לילדים מהי יהדות, ולהשגיח עליהם אם הם מקיימים מצוות מעשיות בפועל – לא בגלל שיש צורך להשגיח שלא יעברו במזיד ח"ו, אלא בגלל שאינם יודעים במה המדובר;

ורק לאחרי שכל זה מובטח, אזי יש רשות – ואז יש גם תועלת בכך – ללמוד עמהם ענינים נעלים שבתורה.

לכאורה יש להקשות על זה ממאמרי חז"ל "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו", "וויתר הקב"ה על כו' ולא וויתר על מאסה של תורה".

והמענה לזה – שהמדובר הוא אודות אלו שיודעים אודות מצוות, יודעים אודות עבירות, ויודעים אודות לימוד התורה, אלא שעושים להכעיס, ואעפ"כ, יש לקוות שכאשר ילמדו תורה, אזי סוכ"ס "המאור שבה מחזירו למוטב", בגלגול זה או בגלגול אחר (כמ"ש רבינו הזקן בהלכות ת"ת ובתניא);

אבל כאשר מדובר אודות ילד שאין לו ידיעה כלל, הוא רוצה לקיים אלא שאינו יודע מה וכיצד – הנה כאשר מגיע ילד כזה ומתחילים ללמוד עמו ענין נעלה בתורה, מבלי לשאול אותו אם אמר "מודה אני", אם נטל ידיו, ואם בירך ברכת התורה – הרי זו שאלה אם מותר ללמוד עמו תורה !

וכאשר לומדים עמו תורה מבלי לסכם תחילה שעליו לדעת שלאחרי הלימוד צריך להתפלל מנחה, ולהתפלל מעריב, וליטול ידיו לאכילה – אזי מכניסים אותו רח"ל למעמד ומצב שעליו נאמר "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי".

ומי הוא האשם בכך – "ואשימם בראשיכם", "ואשמם" חסר יו"ד, כדאיתא בספרי שהאשמה תלוי' בהראשים, ובנדו"ד הרי זה המלמד, או הראש – ישיבה או הראש – מתיבתא שברשותו נמצאת כתה זו.

אלא מאי, הטענה של הראש – ישיבה היא, שלישיבה יש "משגיח" ו"מנהל", ויש בה חוקים וסדרים, כך שהבחור מגיע אליו לאחרי שכבר עבר כו"כ כיתות שבהם היו צריכים ללמדו כל הענינים הנ"ל – הנה אודות טענה זו יכול להתדיין עם שאר המלמדים וראשי – הישיבה, מדוע שלחו אליו נער שאינו יודע אודות התחלת היהדות, ובמילא, אין לו מה לעשות עמו; אבל הנער עצמו – אינו אשם בכך !

הנער טוען ואומר למלמד או הראש – ישיבה: נשארו לי עוד שעות ספורות בלבד בכל יום, שבהם הי' ביכלתך לפעול שהנשמה שלי תהי' דבוקה בה' אלקים, שעי"ז "חיים כולכם היום", ותמורת זה ניצלת את הזמן עבור ענינים שהם לחדד את המוח בלבד...

ענינים אלו – ממשיך הנער בדברי טענתו – המלמד או הראש – ישיבה יש להם טעם בהם; אבל הנער עצמו – אינו יודע איזו תועלת תהי' לו מהם, בה בשעה שלאחרי שעת הלימוד עסוק הוא במשך כ"ג שעות המעת – לעת בענינים שמושכים אותו לצד השני, ענינים שמטמטמים את המוח והלב, כך שהתורה אינה יכולה לחדור בו, כיון שישנם באמצע כו"כ ענינים המפסיקים שאינם מניחים שיוכל להתקשר עם התורה.

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 230 – 233)

 

"לשבר הקליפו' שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים"

לכאורה אינו מובן, כיצד יכולה להיות עבודת התשובה בהיותו במעמד ומצב שצריך "לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת כו' (תניא פי"ז) ?!

ולכן בהכרח לומר שמעוררים אותו מלמעלה לחזור בתשובה, וזהו כללות הענין ד"וזרקתי עליכם מים טהורים". וע"ד המבואר בדרז"ל שישנה "בת קול" האומרת "שובו בנים שובבים".

ורק לאחרי ההתעוררות מלמעלה "וזרקתי עליכם מים טהורים" – נפעל הענין ד"מקוה ישראל ה' ", דקאי על עבודת התשובה ע"י בנ"י, היינו, שבנ"י טובלים ב"מקוה" – שעבודה זו (טבילה ב"מקוה") נעשית בכחם ופעולתם של בנ"י (ואחרי ההתעוררות מלמעלה – "וזרקתי עליכם מים טהורים").

(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 71 – 70)

 

"זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר וגו' "

דובר כבר שתמימים הם "נרות להאיר". צריכים לידע שכדי שיהיו "נרות להאיר", צריך להיות הענין ד"כתית למאור".

והיינו, שע"י הענין ד"כתית", שזוהי העבודה ד"לב נשבר ונדכה", נעשה "למאור", שמתקשרים עם עצם המאור, ואז נעשים "נרות להאיר" בהצלחה מופלגה בדרך שלמעלה מהטבע.

(התוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 307)

 

 

 

יום ג (כט טבת)

פרק יח

"שהיא ירושה לנו מאבותינו"

הנה, בחי' האהבה מסותרת באה בירושה מאברהם אבינו, שהיה בביטול, באמרו על עצמו ואנכי עפר ואפר. אמנם ביטול זה היינו שרוצה להיות דבוק באלקות וכו'.

(סה"מ תשי"ח עמ' רמא)

¯

אין להתחשב בכך אם הילד הוא דתי, ובמילא אפשר לדבר עמו אודות תורה ומצוות, או שאומר בדיבור שאינו דתי, ובמילא אין שייכים אליו עניני התומ"צ – כיון שאין האמת כן.

כל יהודי, מנער ועד זקן, איש או אשה, הוא בן אברהם יצחק ויעקב, ובמילא יש לו בירושה מאבותינו – ג' האבות וד' האמהות – אהבת השם, שבה נכלל גם יראת השם (כמ"ש רבינו הזקן בתניא ש"נכלל בה גם דחילו"),

וכיון שכן, הרי, כל יהודי, באיזה מעמד ומצב שיהיה, כאשר מדברים עמו בדברים היוצאים מן הלב, "מיט וואַרעמע ווערטער", ומתוך כוונה אמיתית ("מ' מיינט דאָס מיט אַ אמת") – פועלים עליו להתקרב לתורה ומצוות, ועד שנעשה לומד תורה ומקיים מצוות בפועל.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 164)

¯

מבואר בתו"א (נה, א) בפי' מארז"ל "אין קורין אבות אלא לשלשה", "שבחינת האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור", ולכן "בחינת האבות צריך להיות בכל אדם, שהם שורש ומקור כל נשמות ישראל", משא"כ שאר בחינות ומעלות הצדיקים, כגון השבטים ראובן שמעון לוי כו' יש לך אדם שאין בו כלל בחינות ומדריגות אלו".

(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 31)

 

"כי האבות הן הן המרכבה"

ידוע ש"האבות הן הן המרכבה". והרמז בכך ששמות האבות רמוזים בחודש אייר, הוא – שהעבודה בחדשי הקיץ, מיד לאחר הפסח (זמנו של חודש אייר), צ"ל בקבלת – עול וביטול, בדוגמת מרכבה.

ובפרטיות יותר:

לאחרי הגילויים דחג הפסח – יש מקום לחשוב שיש להתעסק בענינים נעלים דוקא, בעניני הבנה והשגה; ועל כך באה ההוראה, שלאחרי כל הגילויים – צ"ל עבודה פשוטה דוקא, מתוך ביטול, בדוגמת מרכבה.

וזהו הרמז בכל ש"אייר" ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל – שגם אצל האבות מצינו דוגמת זה:

אע"פ ש"אחד הי' אברהם", והי' בעל השגה גדול, עד שהגיע לאלקות ע"י השגה (כמוזכר לעיל המשל מ"אחד שהי' עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה") – הרי לאחרי כל מעלות אלו, הנה "האבות הן הן מרכבה", היינו שהי' בביטול.

וזהו ג"כ הטעם שמיד בשבת הראשונה שלאחרי חה"פ מתחילים לומר פרקי אבות, שהתחלתם "משה קבל תורה מסיני" – להורות, שאף שמשה רבינו הי' זה ש"קבל תורה מסיני ומסרה" לכל ישראל, אעפ"כ הי' בביטול, כמרומז בתיבת "קבל", דהיינו שהי' צינור ומרכבה בלבד כדי לקבל את התורה.

ודוקא ע"י ביטול והתעסקות עם ענינים פשוטים – מתעוררים גם המדרגות הנעלות. וכמשל כח הצומח המתלבש בגרעין, שדוקא ע"י ההגשמה (ההתלבשות בגרעין הגשמי) – מתעורר כח הצומח.

(התוועדויות תשט"ו ח"ב עמ' 65)

¯

המרכבה של המלאכים אינה אלא בבי"ע, אבל לא באצילות, וכהלשון בפרדס והאריז"ל – ומשמע שמקורו עוד קודם לזה – "מי נתן מלאך כו' באצילות", וטעם הדבר, דכיון שעולם האצילות הוא אלקות, אין שם מקום למלאך, שהוא בעל חומר, שענינו של חומר הוא ישות (אף שענינה של מרכבה הוא ביטול). ולכן המלאכים אינה אלא בבי"ע;

משא"כ נשמות – ישנם גם באצילות, כמארז"ל "האבות הן הן המרכבה" שזוהי המרכבה דאצילות, וכן בהשבטים כתיב "ששם עלו שבטים שבטי י-ה", שזהו באצילות. ועד"ז הוא בכל נשמות ישראל, וכפי שאומר כאו"א מישראל "נשמה שנתת בי טהורה היא", ש"טהורה היא" קאי על מדריגת הנשמה בעולם האצילות, וזהו קודם ל"אתה בראתה כו' יצרתה כו' נפחתה" – בי"ע.

(התוועדויות תשט"ו ח"ב עמ' 115 – 114)

 

 

 

יום ד (א שבט)

"הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מהבינה שהיא הבנת השכל והשגתו והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה והיא מקור להן"

ידוע ההפרש בין ניסוך היין לניסוך המים, שבכל השנה הי' ניסוך היין, שיין יש בו טעם , שמורה על הבינה, ויין משמח אלקים ואנשים, וגם בבינה כתיב אם הבנים שמחה, והיינו, דכיון שעבודת כל השנה כללותה היא העבודה שע"פ טעם ודעת, לכן גם ההמשכה היא מבחי' בינה, אמנם בסוכות ניתוסף גם ניסוך המים, שמים אין להם טעם (ולכן רק השותה מים לצמאו מברך, לפי שמים אין בהם טעם), ורומז על החכמה שלמעלה מהבנה והשגה, וניסוך המים שבחג הסוכות הו"ע המשכת בחי' החכמה שלמעלה מהבנה והשגה. והיינו, שע"י הקדמת העבודה דר"ה עשי"ת ויוה"כ שהיא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, נמשך בהחגה"ס בחי' החכמה שלמעלה מטעם ודעת.

(סה"מ תשי"ח עמ' כב)

¯

הנה הרצון שמצד הטעם הוא בבחינת נשמה, שהיא בחינת בינה, כמ"ש נשמת שדי תבינם, ולמעלה יותר הוא בבחינת חיה, שהיא בחינת החכמה, כמ"ש החכמה תחיה בעליה, ואף שהיא למעלה מהבינה, מ"מ, הרי היא כבר מקור להשגה, כמ"ש תחיה בעליה.

(סה"מ תשי"ח עמ' ריט)

 

"ולכן כל ישראל אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' וכו' "

וע"ד מ"ש רבינו הזקן באגה"ק שמ"ש "מלא את השמים ואת הארץ אני מלא" ("לית אתר פנוי מיניה") הוא באופן של אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל (שהם "מאמינים בני מאמינים") ... בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות.... רק שחדשים מקרוב באו לחקור בחקירה זו כו' ", וידוע שהענין ד"מאמינים בני מאמינים" הוא בעצמותו ית'.

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 256)

 

"ולית מחשבה תפיסא ביה כלל"

בחי' מחשבה, גם המחשבה היותר נעלית, ובכלל זה הם כל האורות והגילויים, אינם תופסים בהעצמות.

(סה"מ תשי"ח עמ' לז)

¯

ענין האל"ף מבואר בכמה מקומות בחסידות בארוכה. וא' הרמזים בזה – שהיו"ד שלמעלה קאי על הקב"ה, שהוא למעלה מכל מדידה והגבלה, ולכן, כל השגה שיכולה להיות בו אינה אלא יו"ד, נקודה בעלמא.

ובכדי שיהודי בעולם למטה – שמרומז בהיו"ד שלמטה, יוכל להתחבר עם היו"ד שלמעלה, הרי זה ע"י העדר תפיסת מקום וביטול, שגם על זה מורה היו"ד שלמטה.

וענין זה נעשה ע"י הקו המחבר דיראת שמים, קיום התורה ומצוות, שזה מחבר בני ישראל עם הקב"ה, כמאמר ישראל וקוב"ה כולא חד ע"י אורייתא.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 44)

 

"ולכן אפי' קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' "

ענינו של פורים – שעל ידו זכו להנס דפורים – הוא העבודה דמסירת נפש, שבמשך כל השנה כולה (קודם שבטלה הגזירה) עמדו כל בנ"י, מנער ועד זקן טף ונשים, בתנועה של מס"נ, בידעם שקיימת הגזירה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ", היל"ת.

כלומר, ענין המס"נ היה אצל כל בנ"י – כדברי כ"ק מו"ח בשם הצמח – צדק בפירוש מ"ש "יהודיים" בשני יודי"ן, שקאי גם על אלה שלא ידעו או אפילו לא רצו לדעת כלל שהם יהודים, שהרי גם אצלם ישנה נקודת היהדות, וכשם שגם עליהם חלה גזירת המן, "להשמיד גו' את כל היהודים", כך היתה גם תנועת המס"נ אצל כל היהודים, אפילו קל שבקלים, שלא רצה לדעת ע"ד שייכותו עם יהדות, רח"ל.

ועוד זאת, שענין המס"נ הי' אצלם לא רק בזמנים מיוחדים בשנה, כמו ביוהכ"פ בעת נעילה (כמ"ש אדמו"ר האמצעי שבעת נעילה אפילו קל שבקלים עומד בתנועה של מס"נ), או בשבת ויו"ט, אלא גם בימות החול, בכל השנה כולה, הן בקיץ והן בחורף, בכל שינויי המצבים שבמשך השנה כולה.

וזהו שהענין דפורים הוא באופן של יציאה לגמרי מהגבלות של זמן ומקום – "עד דלא ידע" – שבזה שוים כל בנ"י:

כאשר מדובר אודות ענין של ידיעה, הבנה והשגה – הרי "אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה"; אבל כאשר מדובר אודות "לא ידע", היינו, ענין שאינו קשור עם מדידה והגבלה של הבנה והשגה, ואדרבה, הענין היחידי שנדרש הוא יציאה מכל מדידה והגבלה – הרי בזה שוים כל בנ"י.

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 304 – 303)

 

"מוסרים נפשם על קדושת השם על הרוב"

ובזה גופא (בלימוד התורה כדי לנצלה היפך התורה) ישנם כמה פרטים ומדריגות:

ההתחלה היא – שמיקל באיסור דרבנן, שכן, להיותו "למדן", יודע הוא שאיסור דרבנן אינו חמור כאיסור דאורייתא (שהרי "ספיקא דרבנן לקולא" ו"ספיקא דאורייתא לחומרא"), והיינו, שמנצל את למדנותו וידיעותיו בתורה כדי להקל באיסור דרבנן.

ואח"כ מתחיל להקל ולא להקפיד כ"כ גם באיסור דאורייתא. – בהיותו "למדן" שלמד גם תניא, יודע הוא שאף ש"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה", מ"מ "דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו", ומנצל ידיעה זו כדי להקל גם באיסור דאורייתא.

אבל אעפ"כ, באיסורים חמורים, כמו איסורי כרת רח"ל – אינו מיקל, בידעו שאיסורים אלו הם ענינים כלליים, שעלולים לנתקו ח"ו מכללות התקשרותו לאלקות (שמטעם זה גם נשים ועמי – הארץ יראים בטבעם לעבור עבירות חמורות ח"ו).

אמנם, במשך הזמן עלול הוא לרדת וליפול בריחוק כל כך – שלא יהי' איכפת לו ("ס'זאַָל אים אויך ניט אָנרירן") לעבור גם עבירות חמורות כמו איסורי כרת, שהרי סו"ס מדובר בענינים פרטיים, שאינם נוגעים בעצם הנשמה.

ועד שבמשך הזמן יכול הוא ליפול ממדריגתו עוד יותר, ובסופו של דבר לא ייבהל ("ער וועט זיך ניט אָפּשרעקן") אפילו מלהמיר דתו רח"ל, וכפי שמצינו שהיו שעשו זאת בפועל, כיון שגם נקודת היהדות היא אצלם בהעלם.

(התוועדויות תשי"ד ח"ב עמ' 93 – 92)

 

 

 

יום ה (ב שבט)

פרק יט

"נר ה' נשמת אדם"

וזו היתה דרכו של אהרן שהדליק את המנורה. אהרן הי' "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", אפילו "בריות", היינו, כאלו שאין בהם שום מעלה, מעלתם היחידה היא שהקב"ה ברא אותם (כפירוש אדמו"ר הזקן נ"ע), גם בהם המשיך אהרן אהבה.

ענין זה הי' לא רק המטרה שלו, אלא גם הדרך אל המטרה. והיינו, שגם בגילוי היתה הדרך להיות אוהב את הבריות, ועי"ז – "מקרבן לתורה", לעשות מהם יהודים תורניים ("תורה – אידן").

וזו היתה גם דרכם של רועי ישראל, הרביים הנשיאים, עד כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא ועד בכלל, שעבודתם היתה להדליק את הנרות.

אצל כאו"א מישראל ישנו "נר הוי' נשמת אדם", אלא שישנם כאלו שממתינים עד שידליקו זאת אצלם. וזוהי עבודת נשיאי ישראל – להדליק את ה"נר הוי' נשמת אדם" שישנו בכאו"א מישראל, ויש בזה שבעה סוגים.

האופן שהי' אצל נשיאי חב"ד בכלל ואצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא, הוא – שהאהבה היתה בגילוי; לא רק המטרה היתה אור, אלא גם הדרך אל המטרה היתה באופן של אור. בדרכי קירוב ובדרכי נועם הדליק את ה"נר הוי' נשמת אדם" בכל הסוגים שבבני ישראל.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 41)

¯

ענין השחיטה אינו יכול להיות במקום החושך, אלא צריך להיות במקום האור דוקא – אור היום, או הלבנה או אור הנר, אבל בכל אופן צריך להיות מואר (ראה טוש"ע יו"ד רסי"א). וענינו בעבודה – ש"נר הוי' נשמת אדם" צריך להאיר אצלו, ורק אז יכול לשחוט את נפשו הבהמית.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 146 הערה 94)

 

 

 

יום ו (ג שבט)

"כמאמר רז"ל אין אדם חוטא כו' "

ידוע ומפורסם, שכ"ק מו"ח אדמו"ר היתה דעתו מאד לא נוחה ("ער האָט זייער ניט געהאַלטן") מלימוד חכמות חיצוניות, שזהו ענין שאודותיו כותב אדמו"ר הזקן ש"מטמא בחי' חב"ד שבנפשו", ולכן התנגד לכך כ"ק מו"ח אדמו"ר – בנוגע לבני ישראל בכלל, ובנוגע לתלמידי תומכי – תמימים בפרט.

ואין זה בסתירה לכך שכ"ק מו"ח אדמו"ר שלח כסף לקבוצת סטודנטים מבני ישראל, שלמדו בשווייץ, כדי לסדר מטבח כשר וכדומה – שהרי ברור שכאשר רואים יהודי שהוא חיגר בשתי רגליו, ואפשר לפעול שיהי' חיגר ברגלו אחת בלבד – יש לפעול לשם כך בכל הכחות, אף שלע"ע אין יכולים לרפאות את הרגל השני'.

ועד"ז בעניננו – שאלו העוסקים בחכמות חיצוניות הם בדוגמת "חיגר":

"חיגר" פירושו – לא מי שאין לו ח"ו רגלים כלל, כי אם אדם שיש לו רגלים, אלא שהוא צולע על רגליו.

ועד"ז ברוחניות: ענין הרגלים ברוחניות הוא ענין האמונה, ו"חיגר" פירושו – לא מי שאינו מאמין ח"ו, כי אם, שאף שמאמין בהקב"ה, ואחר אכילתו מברך להקב"ה שהוא "זן ומפרנס לכל", אלא שאמונתו זו היא באופן של "צליעה" – הוא אינו מעלה על דעתו שהקב"ה יתן לו את פרנסתו באופן אחר, אלא דוקא ע"י שילך ל"קאַלעדזש" וילמד חכמות חיצוניות !...

בשעה שהוא יושב ועורך "חשבון", שבעוד מספר שנים יצטרך להביא פרנסה, ולכן לומד חכמות חיצוניות, בחשבו שפרנסתו תהי' בעתיד מחכמות חיצוניות אלו – הרי זה מורה ששכח לרגע אודות הקב"ה שהוא זן ומפרנס  לכל !

והגע עצמך:

הקב"ה מנהיג את העולם מאז שבראו – חמשת אלפים שבע מאות וחמש עשרה שנים, ותמיד הוא זן ומפרנס לכל, עוד לפני שכל מציאות ה"קאַלעדזש" היתה בעולם; אבל הוא חושב, שהדרך היחידה שבה הקב"ה יתן לו פרנסה – היא רק ע"י הליכה ל"קאַלעדזש", ובאופן אחר אין הקב"ה יכול ח"ו ליתן לו את מאת הדולרים לשבוע שהוא זקוק להם !... הדרך היחידה היא "קאַלעדזש" !

חכמות חיצוניות המטמאות את חב"ד שבנפש, ענין שהוא היפך התורה – הם, לדעתו, הכלי היחיד שעל ידו יכול הקב"ה ליתן פרנסה !...

וכל – כך גדל ההעלם והסתר, שלא זו בלבד שאין תוקף בענין האמונה, אלא שאין מסתכלים אפילו בעיני בשר, אפילו בדברים המתרחשים בפועל ונראים בחוש:

רואים בחוש, שמבין אלו ההולכים ל"קאַלעדזש" – אחוז קטן בלבד מסתדרים ומתפרנסים בסופו של דבר באותו ענין שלמדו שם.

אלו שמנהלים את ה"קאַלעדזשן" – הם בעצמם מודים שאלו המתפרנסים בסופו של דבר מלימודיהם הם מיעוטא דמיעוטא, אחוז קטן ביותר, שאין להתחשב בו.

- אפילו לדעת רבי מאיר ש"חייש למיעוטא", הרי ל"מיעוטא דמיעוטא" לא חייש גם רבי מאיר. -

ולאידך גיסא – רואים בחוש, שרובא דרובא מאלו שנשארו ללמוד בישיבה, ולא למדו חכמות חיצוניות – מפרנס אותם הקב"ה בהרחבה !

ונמצא, שאפילו מצד החוש אין מקום למחשבה זו. וזה שאעפ"כ חושב הוא כך – הרי זה כמארז"ל "אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו "רוח שטות", דהיינו שהוא מאבד גם את שכלו האנושי !

אלא, שנוסף לכך שמחשבה זו מוכיחה על חשבון לא נכון ("ניט אויסרעכענען זיך"), ועל כך שהוא אינו מביט אפילו על דברים הנראים בחוש בעיני בשר – הרי נוסף לזה הדבר מורה גם על ענין של "חיגר" שהוא "צולע" באמונתו כנ"ל.

(התוועדויות תשט"ו ח"ב עמ' 167 – 166)

 

 

 

יום שב"ק (ד שבט)

"רק שהיא בבחי' שינה ברשעים ואינה פועלת פעולתה בהם כל זמן שעוסקים בדעתם ובינתם בתאות העולם"

משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה" תורה שבכתב, תורה שבכתב היא בחינת החכמה. ושייכותה לרבי אליעזר שהיה עמוד התורה שבעל פה – שלימודו בתורה שבעל פה היה במדריגת החכמה, שזהו ענינה של תורה שבכתב.

והענין בזה – שחכמה ענינה נקודה, והיינו שבספירת החכמה נמסרת נקודת השכל כמו שהיא, ואין בה צורך בהרחבה ותוספת ביאור. וזה הי' ענינו של רבי אליעזר, כפרש"י "שהי' בעל הלכות מפי שמועה הרבה וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר", דהיינו שמסר את נקודת החכמה כמו שהיא, בדוגמת תורה שבכתב.

ולכן נקט כאן לשון "נגנז" (ולא "בטל", כמו בשאר הענינים לקמן) – דכיון שמדובר אודות ספירת החכמה, שבה לא שייך מיתה ואפילו ביטול, כמ"ש אדמו"ר הזקן בתניא, לא שייך בזה לשון "בטל", אלא לשון "נגנז", ענין ההעלם, שענין זה שייך גם בחכמה, כמ"ש אדמו"ר הזקן שם שאפשר שתהי' בבחי' שינה, שהו"ע ההעלם.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 294 – 293)

 

"הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה' "

בעמדנו קרוב לסיומו של היום – טוב, קודם תפלת מעריב ואמירת "אתה חוננתנו", שאז יוצאים מיו"ט לחול – יש לנצל את הרגעים הספורים שנותרו עדיין כדי להוסיף בענינו של היו"ט – "מקראי קודש":

מבואר בדרושי חסידות בפירוש "מקראי קודש" ("זמינין דקדש" כנ"ל ס"א) שקורין ומזמינים ה"קודש", דקאי על בחי' חכמה עילאה, בזמן שמצד עצמו הוא חול.

ומעלה זו ישנה ברגעים אלה – שבהם יכולים לפעול המשכה זו ללא יגיעת עצמו, בכחו של הקב"ה, כפי שנקבע מאז שהלל סידר עיבור השנה וקידוש החדשים, כיון שע"פ דין ה"ז עדיין היו"ט דשמח"ת, משא"כ לאחרי אמירת "אתה חוננתנו", שאז לא קיימת אפשרות זו, גם לא ע"י ריבוי יגיעה.

והענין בזה:

בנוגע למדריגת החכמה – בחי' קודש – כותב רבינו הזקן בשם רבו המגיד: "הוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדריגת החכמה".

וכאשר ממשיכים בחי' החכמה למטה – "מקראי קודש" – אזי מתבטלים כל הענינים המעכבים כו', לא רק בנוגע לענינים רוחניים, אלא גם בנוגע לענינים גשמיים, כמבואר בתניא שמצד "בחי' חכמה . . שבה מלובש אור א"ס ב"ה הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו . . כהמס דונג מפני אש", ובדרך ממילא מתבטלים גם כל המניעות בנוגע לענינים הגשמיים.

וכיון שפס"ד התורה שולט על הטבע ומבטלו, כדרשת רז"ל על הפסוק "לא-ל גומר עלי" – הרי גם בנוגע לענינים כאלה שאין להם מקום בטבע, יכולים לפעול ברגעים אלה (ע"י הזמנת הקודש, בחי' חכמה עילאה, שענינה "הוא לבדו הוא ואין זולתו") שינוי מציאות הטבע בנוגע לכל השנה כולה !

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 171 – 170)

 

"אף שאינו מאמין בה כלל בלבו"

כיון שעתה מתחילה שנה החמישית משנת תשי"א – יעזור השי"ת שיקויים מ"ש "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו":

בשנה הרביעית ישנה ההגבלה שצריכים לאכול את הפירות בירושלים דוקא, או לחלל את הפירות על כסף, ולהעלות את הכסף לירושלים ולהשתמש בו שם, היינו, באופן כזה שנעשה ענין של תורה;

והחידוש בשנה החמישית – "להוסיף לכם תבואתו" – שאפילו מעניני הרשות יכולים לעשות שיהיו ציווי של תורה.

יעזור איפוא השי"ת לכולנו, לכל אחד בתוככי כלל ישראל, שאפילו עניני הרשות יהיו בתוספתו של הקב"ה, ונזכה לעשות מ"רשות" – מצוה וקדושה, להיות דירה לו ית'.

ובדרך ממילא... אין מקום להעלמות והסתרים והגדרות והגבלות... כמובן מהמבואר בתניא שכאשר מתגלית נקודת עצם הנפש, נקודת החכמה, אזי מתבטלים כל הענינים הבלתי – רצויים, אפילו מחשבה דיבור ומעשה בלבד באופן שאינו מאמין כלל בלבו.

ובאופן כזה יהי' החל מהשנה החמישית – בהתאם לפירוש הכתוב כפשוטו שלא רק "בשנה החמישית", אלא מהשנה החמישית והלאה על כל השנים כולם, תהי' התבואה בתוספת ברכה – שיהיו כל הענינים בהרחבה, ונזכה ונצליח לעשות מכל ענין – דירה לו ית' בתחתונים.

(התוועדויות תשט"ו ח"א עמ' 252)

 

 

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

 

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני

כרך ה-לקוטי אמרים מחזור שלישי

להזמנות: 0527155039

 

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il

הוספת המלצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.
שם מלא:*
נושא:*
תוכן התגובה:
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל הזכויות שמורות © דתי פייג'
מיזם גרופ בניית אתרים עם קידום אתרים