יום א (כה אייר)
"כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל אפי' בעולמות העליונים"
יובן עד"מ מהאדם למטה (דכל הענינים שלמטה הם בדוגמת הענינים שלמעלה) שכח הרצון פועל בכל הכחות בדרך כח עליון שמכריח את כל הכחות, ומ"מ אין הרצון נתפס מהם, מפני שהוא בדרך הבדלה. ועד"ז למעלה דאיהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה.
(סה"מ תשט"ז עמ' צד)
¯
עם היות אשר את השמים והארץ אני מלא, מ"מ, הרי ענין זה הוא בהעלם, וע"י העבודה הרי זה נעשה בגילוי, ומה שאמרו איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה, הרי זה רק שאין תופסים בו שיהיה בבחינת תפיסא, אבל מ"מ הרי הוא בגילוי.
(סה"מ תשי"ז עמ' קכז)
¯
וכל זה הוא באור הסובב, משא"כ בעצמות שלמעלה מהסובב, לא שייך שמצד החטאים יהיה בזה אפילו העלם בלבד, דמאחר שהוא למעלה מהעולמות לגמרי, הרי אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. וזהו מש"נ שאו ידיכם קדש גו', כיון שצ"ל המשכת העצמות דוקא, והיינו, שגם כאשר יהיה איזה סיבה להעלם אור הסובב, מ"מ, הנה מצד העצמות יהיה בגילוי. ואף שמצד העצמות הרי הוא נמצא תמיד בהעולמות, כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, מ"מ, הרי זה בהעלם, וע"י העבודה דשאו ידיכם קדש ממשיכים שיהיה בגילוי, וכמשנת"ל שאף דלית מאן דתפיס ביה, הרי זה בבחינת תפיסא דוקא, אבל מ"מ ע"י העבודה הרי זה בגילוי, אף שאינו בתפיסא. וכמו בהמשכה שע"י המצוות, שהאור הוא בגילוי, אף שאינו נתפס, שהרי הנשמה מלובשת בהחומר, והחומר אינו מבלבל לאור הנשמה, והיינו, שגם כמו שהנשמה מלובשת בהחומר, מאיר לה האור של המצוה, ואעפ"כ אין החומר מרגיש זה כלל, ומ"מ, אף שאינו מרגיש, הרי זה בגילוי, שלכן חייבו רז"ל לקום ולעמוד מפני כל עוסק במצוה אף אם הוא בור ועם הארץ, והיינו מפני שמאיר בו בגילוי האור של המצוה, אף שאינו בתפיסא. וכמו"כ הוא בהענין דשבת שאסור בעשיית מלאכה, דבששת ימי החול מותר בעשיית מלאכה, כי, אף שאמרו רז"ל מאן דמחוי במחוג קדם מלכא קטלא חייב, מ"מ, מצד ההעלם שבימי החול אין זה נחשב קמי מלכא, משא"כ בשבת, הנה מצד הגילוי (אף שאינו בתפיסא), הרי זה קמי מלכא, ולכן אסור בעשיית מלאכה.
(סה"מ תשי"ז עמ' קל)
יום ב (כו אייר)
"שהעולמו' העליוני' מקבלים בבחי' גילוי קצת יותר מהתחתוני' וכל הברואי' שבהם מקבלים כל א' כפי כחו ותכונתו"
אור הממכ"ע הוא אור פנימי שיש בו התחלקות פרטים, ולהיותו אור פנימי, הנה גם כפי שנמשך בעולמות (בכלים) ה"ה נמשך בפנימיות, היינו שמתאחד עמהם, ומזה גופא מובן שיש בו התחלקות פרטים, דכיון שנמשך בכל עולם ועולם לפי ערכו, הרי מובן שיש בו ריבוי פרטים, ומזה מובן גם שאור זה הוא בבחינת גילוי בלבד ואינו אור עצמי, שהרי כל עצם בלתי מתחלק.
(סה"מ תשי"ב עמ' שלג)
¯
הנה אמרו רז"ל מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, שזהו אור הממלא שהוא מתחלק לפי אופן העולמות, דבעולמות עליונים האור הוא ממדריגות נעלות, והוא בגילוי, ובעולמות תחתונים האור הוא ממדריגות תחתונות, והוא בהעלם, והיינו לפי שהחיות דאור הממלא מתלבש בפנימיות בהעולמות, ומשום זה הוא מתחלק לפי אופן העולמות.
(סה"מ תשט"ו עמ' רז)
יום ג (כז אייר)
"אך בתוכם יש אור וחיות המהוה אותם מאין ליש תמיד שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו"
אמנם ביש מאין אין זה באופן שנמשך איזה מציאות מהאין ונעשה יש, כי אם שהאין מהוה את היש בדרך התחדשות, וכדאיתא בביאורי הזהר פ' פנחס בענין בורא ונברא, שהבורא רק מהוה את הנברא, ולא שהבורא נעשה בבחינת נברא (כמו בעו"ע), והיינו שהאין אינו מתגלה בהיש, אלא אדרבה, שהאין מתעלם מהיש, ועי"ז נעשה ג"כ העלם בהיש. ולכן היש צריך תמיד לההשפעה מהאין, לפי שאין בו מציאות המהוה אותו, וזהו מ"ש לעולם הוי' דברך נצב בשמים, שאם היתה ההשפעה מהאין האלקי מסתלקת לרגע ח"ו, היה היש חוזר לאין ואפס כמו שהיה קודם הבריאה.
(סה"מ תשט"ו עמ' קי)
יום ד (כח אייר)
פרק נב
"וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין וכל האברים מקבלים אור וכח לבד המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין"
וכפי שמצינו בנוגע להתקשרות הנשמה עם הגוף שתחילה צריכה להיות התגלות עצם הנשמה בהגוף ולאח"ז יכולה להיות ההתגלות דכחות פנימיים.
(התוועדויות תשי"ב ח"ב עמ' 125)
יום ה (כט אייר)
"כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש שאין נראה שם אור זה רק עצם גוף השמש בלבד"
באור ומאור שאינם בדרך שרש, לא שייך לומר שהאור הוא כלול בהמאור. ומה שמבואר לפעמים ענין אור הכלול בהמאור, הרי האור הכלול אינו בבחינת אור כלל, וכמ"ש רבינו בהמשל דאור וזיו השמש הכלול בהשמש, שאינו עולה בשם אור וזיו כלל. אמנם, משמעות לשון התניא הוא שאינו עולה בשם אור מצד הביטול, אבל בזהר איתא לאו אינון נהורין, היינו, שענין זה שהאור הכלול במאור אינו עולה בשם אור הוא לא רק מצד ענין הביטול, אלא שבאמת אינו ענין האור כלל. וזהו מ"ש הפרדס שענין השרש שייך בהכלים דוקא, דכיון שהכלים הם בבחינת מציאות, ואופן התהוותם הוא בדביקות בלתי ניכרת, לכן שייך בהם שרש ומקור, משא"כ האורות שהם בדביקות ניכרת, ומכ"ש להשיטה שהאורות הם פשוטים, לא שייך בהם שרש ומקור, מפני שהכל אחד הוא.
(סה"מ תשי"ז עמ' שכג)
יום ו (א סיון)
"דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה"
גם חלק זה שבנשמות שקשור למעלה (דער טייל אין נשמות וואָס איז פאַרבונדן מיט העכער), וכמו השגת הנשמות בג"ע שמשיגים אלקות, הנה גם זה הוא בהגבלה, דמאחר שג"ע הוא בבי"ע הרוחניים הרי זה בהגבלה, דבבי"ע כתיב ומשם יפרד והי' לד' ראשים, שהם ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל ומחנה גבריאל כו', והוא כללות האור שלאחר הפרסא, שהוא בהגבלה, ולכן שייך בזה ענין ההשגה, משא"כ באצילות שהוא קודם הפרסא, והוא בל"ג, לא שייך בזה ענין ההשגה כלל, שהרי על ההשגה שבאצילות נאמר אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, וגם בבינה נאמר אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא, דלהיות שההשגה דאצילות הוא בבלתי מציאות, הנה השגה כזאת אינה ידועה לנו, דמה שידוע לנו הוא רק ההשגה במציאות, אבל ההשגה בבלתי מציאות אינו ידוע לנו, אמנם ההשגה בג"ע היא בבחינת השגה ממש, לפי שהוא בהגבלה, והיינו לפי שהגילוי בג"ע הוא ע"י ספירת המלכות דוקא, שהוא כמו ענין הדיבור שהוא בשביל הזולת.
(סה"מ תשט"ו עמ' ל)
"וכמש"ל שאור א"ס ב"ה מלובש ומיוחד בחכמה עילאה והוא ית' וחכמתו אחד"
והנה בהע"ס גופא (שהם ממוצעים שיוכל להיות הענין דבראתיו יצרתיו אף עשיתיו) הנה ראשיתם היא ספירת החכמה, ראשית חכמה, שענינה הוא ביטול, ולכן יכול להתלבש בה אוא"ס, אחד האמת, שהוא לבדו הוא ואין זולתו, שהתלבשותו היא במקום כזה שאינו נרגש למציאות, וכל ענינו אינו אלא היותו כלי המסור ונתון (צוגעטראָגן) ובטל לאוא"ס המלובש בו. וזהו גם שא' הפירושים במאמר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, שחיוהי קאי על המוחין, ובפרט על ספירת החכמה, שנחשבת כמו אור בלי כלי. והיינו, שכל ענינה אינו אלא גילוי שעל ידו יוכל להיות הענין דבראתיו יצרתיו אף עשיתיו, מלבד זאת אינו מרגיש מאומה, כי אם ההרגש שהוא לבדו הוא ואין זולתו.
(סה"מ תשי"ב עמ' רלא)
יום שב"ק (ב סיון)
"היא מתלבשת בהיכל ק"ק דבריאה שהיא חב"ד דבריאה"
וזהו סדר השתלשלות דהנשמה – לאחרי היותה בשרשה "קמיה מלכא קדישא", בעולם האצילות, דתחילה גזורה היא מתחת כסא הכבוד [והוא בבחינת קדש הקדשים דעולם הבריאה – שבחינת קה"ק שבכל עולם הוא למעלה מהעולם עצמו, ושייך לסוף העולם שלמעלה הימנו (כמובא בתניא מע"ח)] ואח"כ באה לאוצר הנשמות הנקרא גוף, ובזה גופא ישנם ב' מדריגות, בעולם הבריאה, ובעולם היצירה.
(התוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 191)
עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.
הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.
בסייעתא דשמיא יצא לאור
ספר "ביאורים בספר התניא"
הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא
ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
כרכים א, ב – מחזור ראשון
כרכים ג, ד – מחזור שני
להזמנות: 0527155039
לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il
