שיעורים בספר התניא לפי השיעור היומי פרשת ויגש

ביאורים בספר התניא, ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא, ערוכים מכל כתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (בלה"ק) שנה ב' שבוע פרשת ויגש - טבת תשע"ג

"שזהו לשון היתר ומותר כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'"

"אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש רק צריכה לירד לגיהנם"

כשפוגשים יהודי בפעם הראשונה ומתחילים לדבר עמו ע"ד העונשים שיקבל לאחרי מאה ועשרים שנה – הרי, במקרה הטוב ביותר, שפגש אדם "עדין", יאמר לו "א גוטן טאָג"... וימשיך לדרכו.

ואם פגש אדם שאינו כל כך "עדין" – יטיח לעומתו ויאמר לו: מי שמך... מי אתה בכלל לומר לי מה לעשות, חיים אנו במדינה דמוקרטית שכל אחד מתנהג כרצונו. ומי אתה להתערב באורח החיים שלי ?!

ונמצא שלא זו בלבד שלא פעל מאומה, הרי אדרבה – גרם לפלוני לבזותו ! ואפילו אם לא איכפת לו בזיון זה – אף שצריכים לחפש אדם כזה שלא איכפת לו – אין זה מקטין את חומר האיסור דבזיון חברו, ובמילא, יש להשתדל שלא לגרום לפלוני שיכשל בזה.

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג 293)

¯

אף שענין היראה הוא באופן של ביטול יותר מאהבה, מ"מ, אפשר שגם היראה תהיה מצד מציאותו, היינו, לא יראת חטא שירא מהחטא עצמו, אלא יראת העונש, שזהו מה שנוגע למציאותו, ואז אפשר שאח"כ תהיה יראה זרה, שהו"ע של רע.

(סה"מ תשי"ג עמ' קעח)

"חכמת האומות עובדי גלולים"

ועז"נ שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן, ואיתא במדרש שפתי חכמים כו' אלו ישראל כו', ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים אבטומטוס הוא העולם כו', אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם בויהי כן, ואתם אומרים לא כן וכו', היינו שהם מפרידים את העולם כו'. והענין בזה, דכסילים הו"ע החכמה דלעו"ז, שהרי גם בלעו"ז יש חכמה, וזהו"ע שהיונים טמאו כל השמנים, שגם בלעו"ז יש שמן, שהוא בחינת החכמה, אלא שבלעו"ז נקרא בשם סכלות, כדאיתא בזהר ע"פ וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, שסכלות הוא חכמה דלעו"ז, וזהו שהיצה"ר נקרא בשם מלך זקן וכסיל. ומצד החכמה דלעו"ז נעשה ענין הפירוד, דהנה, ההפרש בין חכמה דקדושה לחכמה דלעו"ז הוא, שחכמה דקדושה פועלת ביטול, וחכמה דלעו"ז פועלת ישות ופירוד. דהנה, חכמה דקדושה מבארת ענין ההתהוות יש מאין, ושגם לאחר שנתהווה צ"ל תמיד האין בהיש להוותו ולהחיותו, כיון שכל מציאות היש הוא האין האלקי, ולכן פועלת החכמה דקדושה ענין הביטול, ולא רק במוחין אלא גם במדות, והיינו, דעם היות המדות יש ומורגש, כידוע ההפרש בין מוחין ומדות, שמוחין הם בתנועה של ביטול, שמבטל את עצמו ומתמסר (ער טראָגט זיך צו) להבין את הענין, משא"כ מדות הם בתנועה של ישות והרגשה, מ"מ, פועלת חכמה דקדושה ענין הביטול גם בהמדות, משא"כ חכמה דלעו"ז עוסקת בהיש לאחר שנתהווה, היינו שמבארת פרטי עניני היש, וכיון שכל עסקה הוא בהיש, לכן היא פועלת ישות לא רק בהמדות אלא גם במוחין, והיינו דלבד זאת שהמדות מצד עצמם הם בתנועה של ישות, הנה החכמה דלעו"ז מוספת בהם ישות, והיינו שהמדות הן מדות רעות וכו'. וזהו הטעם שכמה חכמים גדולים מחכמי אוה"ע היו מושחתים במדות רעות במדה הכי גדולה, ולא הועילה להם חכמתם כלל, דטעם הדבר הוא לפי דחכמה דלעו"ז פועלת ומוספת ישות. ולהיות שחכמה דלעו"ז פועלת ישות ופירוד, הנה עז"נ ולב כסילים לא כן, דמצד חכמה דלעו"ז (כסילים) בא למצב כזה שאומר אבטומטוס הוא העולם ח"ו, משא"כ חכמה דקדושה שמבארת איך שכל מציאות היש הוא האין האלקי כנ"ל, הרי היא פועלת ביטול ואחדות. וזהו שפתי חכמים יזרו דעת, יזרו פרש"י יכתירו, היינו לשון נזר ועטרה, דכתר הוא מקיף, ובנפש הוא כח האמונה, שהיא בחינת כתר שבנפש, והיינו, שגם כאשר אינו מבין בשכלו צ"ל אצלו ענין האמונה, והעדר ההבנה בשכל אינו צריך לפעול חלישות כלל בענין האמונה, כמובן גם ע"פ שכל, שהרי לית מחשבה תפיסא ביה, דקאי אפילו על מחשבה עילאה, מחשבה הקדומה דא"ק, כדאיתא בזהר מחשבה ויובלא לא אתפרש לעלמין, דמחשבה הוא חכמה, וקאי על חכמה עילאה, היינו מחשבה הקדומה דא"ק, וכיון שגם מחשבה הקדומה דא"ק לא תפיסא בי', הרי לא יפלא כלל שהוא בשכלו האנושי אינו יכול להבין. וזהו שמתתיהו ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה, היינו, חיזוק האמונה בו ית', ועי"ז כבשו את אנטיוכוס העובד לחמה כו', כמשנת"ל שהעצה לענין ההשתחוואה ברוחניות שהו"ע הפירוד שמפרידים את העולם הוא ע"י החיזוק באמונה דוקא.

(סה"מ תשי"ד עמ' ע, עא)

"אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה'"

ועד"ז כשנגזר בנוגע לבני ח"ו – יכול להחליף זה עי"ז שימית את בניו על דברי תורה. ובלשון הכתוב בפרשת ברכה: "את בניו לא ידע" – שבנוגע לעניני התומ"צ ה"ה מתנהג כמו ש"את בניו לא ידע", לשלחם לישיבה, אע"פ שיתכן שלפעמים יחסר להם בצרכיהם הגשמיים ("אפשר וועט אַמאָל פעלן אָנבייסן) וכיו"ב.

ולהוסיף, שהנהגה זו צריכה להיות בכללות החינוך ע"פ תורה – שלא לחשוב אודות עניני תכלית, אלא לשלוח את הבנים לישיבה שבה לומדים תורה כל היום,

- ולא כמו אלה שחושבים אודות תכלית בניהם, ומעדיפים לשלוח את בניהם ל"קאַלעדזש", ולא לישיבה, ולכל היותר ישלחוהו לישיבה מודרנית, ולא לישיבה "בטלנית" שאין להם אפילו "היי-סקול" משלהם, ולא עוד אלא שגם מעט שנותנים ללימודי חול, גונבים ממנו ללימוד הגמרא, לישיבה כזו בודאי לא ישלחוהו, כדי שלא ישאר "אַ קאַליקער" לכל ימיו... –

ולסמוך על הקב"ה שבורא ומנהיג את העולם ע"י התורה דוקא, כמאמר "אסתכל באורייתא (לא בלימודי אנגלית...) וברא עלמא", כך, שקיום העולם יכול להיות גם ללא לימוד אנגלית, ובמילא, יכול וצריך ללמוד תורה בלי לחשוב אודות עניני תכלית, ובודאי שהקב"ה ימלא כל צרכיו כו'.

(התוועדיות תשי"א ח"א עמ' 43)

יום שב"ק (ט טבת)

"והנה מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב בחלל שמאלי שהוא מלא דם"

מיהו הגבור האמיתי, מתי יודעים שיש לו התרחבות אמיתית בשכל (בינה) – כאשר יש אצלו ההתגברות דשכל, מוח שליט על הלב, ו"כובש את יצרו", שיצר האדם הוא בלבו, ובכדי לכבוש אותו, צריך לדרגא יותר נעלית, מוחין, ובזה גופא – התרחבות המוחין בבינה, ששליט על הלב, ועל ידי הלב – שלבא פליג לכולא שייפין – כובש את העיר קטנה זה הגוף, כבפסוק שבהמשך המשנה "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".

(התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 332)

"אך מקום משכן נפש האלהית הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת לכל האברים וגם בלב בחלל הימני שאין בו דם"

פעולתו של יעקב ב"ויקח מאבני המקום וישם למראשותיו" היתה עבודה רוחנית – הוא המשיך וגילה במציאותו הגשמית את אור הנשמה בתוקף גדול, שזהו ענין האבנים (תוקף). וכאשר מתגלית במציאות הגשמית מציאותה האמיתית (הנשמה), אזי אין להעלם והסתר של הגשמיות שום תפיסת מקום, ממילא לא יכולות חיות רעות להזיק ליעקב.

והיות ש"מקום משכן נפש האלקית הוא במוחין שבראש, ומשם מתפשטת לכל האיברים" – לכן עיקר גילוי תוקף הנשמה והרוחניות – "אבנים" – דוקא ב"מוחין שבראש", "מראשותיו".

וזהו שרש"י ממשיך – "התחילו מריבות זו את זו זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח":

המריבה היתה (כפי שמסבירים המפרשים) בין האבנים שבמרזב, אשר היו "סביב ראשו", עם האבנים שבמזחילה, שהיו סביב גופו. ותוכן המריבה היה – "עלי יניח צדיק את ראשו כו' ". כלומר, שתוקף (ענין האבנים) גילוי הקדושה בחלק הגוף של יעקב יהיה כמו תוקף (אבנים) הגילוי בחלק הראש של יעקב, "מקום משכן נפש האלקית".

"מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" – גילוי תוקף הקדושה (אבנים) נעשה שווה בחלק הראש של יעקב כמו בחלק הגוף של יעקב, תכלית ושלימות החיבור וההתאחדות של "מעלה" ו"מטה" בתור "אבן אחת", על – ידי גילוי העצמות, שאז היה "וישכב במקום ההוא", השתוות הראש והרגל, [ופשיטא שאז אין נתינת מקום כלל להיזק החיות, ואדרבא].

ומכיון שגילוי העצמות נעשה דוקא על-ידי ה(ירידה ל)"מטה" [כיון שגילוי אלקות ב"מעלה" הרי הוא גם מצד בחינת הגילויים, ודוקא ה"מטה" – היות שגדרו הוא "העלם" – מעורר המשכת וגילוי העצמות שאינו מוגדר בגדרים של העלם וגילוי], לכן נפעל תוקף הקדושה האמיתי (גילוי העצמות) על-ידי אבנים, בחינת "דומם", וזה נעשה אחר כך "מצבה" – "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, בית ודירה לו ית' לעצמותו.

(דבר מלכות פרשת ויצא אות י')

"והיא אהבת ה' כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה"

ומזה מובן גם בנוגע לעבודת האדם בענין האהבה, שההכנה והכלי להמשכת וגילוי האור שלמעלה מאצילות, הוא דוקא ע"י האהבה כרשפי אש, שהיא בדרך העלאה מלמטה למעלה, ברצון ותשוקה גדולה ביותר, באופן שיוצא לגמרי ממדידות והגבלות, שזהו"ע תוקף האהבה (שהיא למעלה מהאהבה הנמשכת כמים), שעל שם זה הוא התואר והמעלה דידיד. וזהו גם הרמז במ"ש (בענין העבודה שעל ידה נמשך גילוי האור שלמעלה מאצילות) והיה תמים, והיה דייקא, שתיבת והיה יש בה ד' האותיות דשם הוי', אלא שהאותיות ו"ה הם לפני האותיות י"ה. וע"ד המבואר בפירוש מאמר רז"ל אין והיה אלא לשון שמחה, שזהו מצד העילוי שבהקדמת האותיות ו"ה לפני האותיות י"ה. והענין בזה, דהנה מבואר בתניא בענין ד' אותיות שם הוי', שאותיות י"ה קאי על חכמה ובינה, שהו"ע העבודה שמצד השכל, בהבנה והשגה והתבוננות כו', ואותיות ו"ה קאי על העבודה בפועל בלימוד התורה (אות וא"ו) ובקיום המצוות (אות ה"א). וזהו שעתה הסדר הוא שתחילה צריך להיות ענין ההבנה וההשגה (י"ה), ואח"כ באים ללימוד התורה וקיום המצוות (ו"ה), אמנם לעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה לגבי ההבנה וההשגה, מעשה גדול, וזהו שו"ה קודם לי"ה, והיינו, שהעבודה היא באופן של יציאה מהמדידות וההגבלות דשכל, שהו"ע התמימות (והיה תמים), ומצד זה נעשה ענין השמחה (אין והיה אלא לשון שמחה), כיון שעי"ז מגיעים גם לדרגא שלמעלה מעולם האצילות ששם הסדר הוא שו"ה קודם לי"ה.

(סה"מ תשי"ד עמ' קצח קצט)

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

כרך א – ליקוטי אמרים (900 עמ')

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

להזמנות: 0527155039

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il